הפרעה בויסות חושי – רגישות יתר של חוש הטעם

ויסות חושי הינו תהליך של קליטת הגירויים מהסביבה באמצעות חושינו. אנו קולטים מידע באמצעות מערכות החישה השונות, מעבדים אותו ומשתמשים בו על מנת להסתגל לסביבה. מערכות החישה אשר אנו מכירים הינן שמיעה, טעם, ריח, מגע, מישוש, ושתי מערכות חושים נוספות:
א. המערכת הווסטיבולרית: רגישות לתנועה, שיווי משקל ורמת עוררות.
ב. המערכת הפרופריוצפטיבית: אחראית על תחושת המיקום והמרחב בתנועה.

המידע אשר מתקבל ממוקדי החישה נשלח למוח אשר מפענח את המידע המתקבל. כאשר הוויסות איננו תקין יחוש הילד בגירוי בעל עוצמה רבה מדי בערוץ החושי המסוים הזה או שלא יחוש את הגירוי ברמה מספיקה.
כאשר התחושה עוצמתית מדי זוהי רגישות יתר המפעילה מנגנון הגנה של צמצום הגירוי.
כאשר התחושה חלשה מדי מדובר בחוסר רגישות המפעיל מנגנון לחיפוש התחושה החסרה והעצמתה.
אצל רוב הילדים תהליך הוויסות החושי מתרחש בצורה אוטומטית ורצופה. בעיה בוויסות החושי מתרחשת כאשר המוח איננו מעבד את המידע מהחושים בצורה יעילה. לכל אדם יש העדפות בוויסות החושים וקשיים בוויסות חושים מסוימים (טעם, ריח, מגע או שמיעה), אך כאשר יש הפרעה בוויסות החושי או שהוא בחסר, אזי מרגישים יותר מדי.

למשל:
כאשר הוויסות החושי פועל כראוי, אנו מצליחים להתעלם מרעשיהן של מכוניות חולפות או של מזגן; אנו מסוגלים לאכול אוכל במרקמים שונים כמו פירה או מרק בצל; אנו מסוגלים ללבוש בגדים מסוגים שונים של בד, אנו מאפשרים ליקירינו לגעת בנו, ללטף ולחבק אותנו.

במאמר זה אביא סקירה קצרה אודות רגישות יתר של חוש הטעם (וזוהי הפרעה בויסות חושי).

סימפטומים

לילד שיש לו רגישות יתר של חוש הטעם, כל מפגש עם מזונות ומאכלים חדשים עלול להיות קשה מנשוא. הטעמים השונים לצד ריחות חדשים ומראה לא מוכר, כל אלו עשויים לגרום לו להילחץ, להתפרץ בזעם או לקום בכעס ולברוח. אמנם, הטעמים שמגיעים לפיו של הילד שווים בעוצמתם לטעמים שמגיעים לשאר הפיות הסועדים, אך בשל רגישותו המוגברת, הוא חווה אותם בעוצמות כפולות ומכופלות.
כדאי ורצוי להכיר בקצרה כיצד פועל חוש הטעם שלנו וממה הוא מורכב.

זה מתחיל כבר בינקות

כשהאמא אוכלת והתינוק יונק ממנה, הוא לומד דרכה את הטעמים והריחות המתלווים. התינוק מתרגל לטעמים ולריחות אך לפעמים זה לא קורה. כשהתינוק לא מתרגל לטעמים ולריחות של מזונות מסוימים דרך האם, הוא יכול להשתולל ולהתנגד לקרבתה לנוכח אותם טעמים וריחות. התינוק ינסה למצוא כל מיני אפשרויות בכדי לגרום לאמא לא להתקרב אליו, וכך מתחיל ביניהם פער המתבטא בחוסר תקשורת, קירבה ומגע, דווקא בגיל שהדברים הללו קריטיים ומשמעותיים להתפתחות רגשית נכונה של התינוק.

גם לחוש ריח יש חלק בחוויית טעמי המזון

חשוב לדעת שטעמי המזון נקבעים גם על ידי הריח. בעצם, ניתן לומר שהגיוון הרב של הטעמים מתבסס משילוב שני החושים יחד, גם חוש הטעם וגם חוש הריח. חלל הלוע וחלל האף מחוברים בדרך כזו שהארומה של האוכל מגיעה אל קולטני הריח שבאף דרך חלל הלוע. כשהאף סתום, כמו בזמן צינון, ולא מריחים את האוכל הוא מאבד מטעמו. כך מפסידים התתרנים המון מחוויית טעמי המזון.

הטעמים הנקבעים על ידי חוש הטעם:

* מתוק
* מלוח
* חמוץ
* מר
* ויש גם טעם חמישי: אוממי.
אוממי הוכח מחקרית כטעם אהוב ללא מיקום ספציפי על פני הלשון, והוא מתייחס למזונות המכילים מונוסודיום גלוטמט, בשר, דגים, צדפות, פטריות, עגבניות ועוד…

מה לגבי חריף?

חריף אינו אחד הטעמים שחשים בפה באמצעות חוש הטעם. למעשה, חריף מוחש כצריבה עם ארומה, כמו כוויה בקולטני הכאב שנמצאים על הלשון.

מיקום הטעמים על הלשון:

* בקדמת הלשון: מתוק ומלוח.
* בצדי הלשון: חמוץ ומר.

הסיבות למיקום הטעמים על פני הלשון:

• חוש הטעם חשוב לנו מבחינה הישרדותית.
• הטעם המתוק מייצג אנרגיה זמינה.
• הטעם המלוח מייצג מינרלים חשובים.
• בעצם, טעמים אלו מייצגים חומרים החשובים לקיומנו, לכן הם נמצאים בקדמת הלשון בכדי לסייע במציאת סוגי מזון שמכילים אותם.

הטעם החמוץ מייצג מזון בוסרי ולא בשל.
הטעם המר מייצג מזון מקולקל, רעיל ולא טוב לאכילה.
במילים אחרות, הטעמים בחלק האחורי של הלשון מהווים סממן הגנה כנגד מזונות המכילים חומרים מזיקים, דבר המאפשר את יריקתם החוצה לפני בליעתם.

את ארבעת הטעמים הבסיסיים ניתן לחלק לשני סוגים:

א. טעמים מושכים: טעמים רצויים אותם האדם מחפש (מתוק ומלוח. גם אוממי משתייך לכאן).
ב. טעמים שגורמים דחיה: אלו טעמים שמדווחים על סכנה שכבר הגיעה לפה ועל האדם להימנע מלבלוע אותה (חמוץ ומר).
יש לציין שהדבר מהווה ההבדל בין ילדים למבוגרים, מבוגרים לא יפרשו טעמים חמוצים או מרים כסכנה, אלא אם המזון באמת מקולקל.

תגובת הילד הרגיש לטעמים

• הילד בדרך כלל יפגין משיכה לטעמים מתוק ומלוח (לרוב לא למלוח מדי).
• הילד לרוב יראה דחייה ניכרת לטעמים מר וחמוץ אפילו כשהם במינון נמוך מאוד.
• בדרך כלל נראה אצל הילד בררנות בבחירת האוכל לצד הימנעות ממאכלים רבים. הדבר יתבטא בשמרנות וזהירות באכילה לצד הפגנת חוסר רצון או מוכנות לטעום מאכל חדש.
• לרוב נראה קושי עם אכילת פירות וירקות בעלי חמיצות מסוימת. לכן, עגבניית שרי שנחשבת מתוקה יותר, בדרך כלל תהיה יותר נוחה לאכילה לעומת עגבנייה רגילה.
• בפירות וירקות מסוימים יש מידת מה של מרירות (בעיקר בקליפה) וילדים בעלי רגישות טעמית ימנעו מלאכול אותם.

הימנעות מאוכל יכולה להתבסס על ליקויי תפקוד מגוונים:

• קושי בריח
• קושי בטעם
• קושי במגע
• לעומת זאת, נראה קושי מופחת עם מאפיינים כגון חום, קור ועם פרופריוצפטיבי (תחושה עמוקה).

סכנות

1. רגישות יתר טעמית עלולה לגרום לילד להימנע ממזון מסוגים שונים. הסכנה בכך היא שהילד לא יקבל את המינרלים, הוויטמינים ושאר אבות המזון להם הוא זקוק, דבר שיכול לגרום לפגיעה בהתפתחותו.
2. ילד עם רגישות יתר טעמית שלא מטופלת, נוטה לדחף לא מוסבר ונטול הבחנה לטעום דברים אסורים שאינם מיועדים לאכילה כמו בדלי סיגריות או טיפקס.
3. ילד עם רגישות יתר טעמית לא מודע ולא מבחין בהבדל בין אוכל טרי לאוכל מקולקל.

טיפול ברגישות טעמית – מטרת הטיפול:

לווסת את תחושת הטעם וליצור נכונות אצל הילד לטעום טעמים שונים ולהיחשף למגוון מאכלים.
נעשה זאת על ידי הפגשה שיטתית של חוש הטעם עם הטעמים שלושה טעמים: מתוק, מלוח וחמוץ.
מדוע לא נשתמש בטעם מר? הטעם המר עלול ליצור התנגדות חריפה והימנעות עתידית מהטיפול. בנוסף, זהו טעם פחות שכיח בתפריטים של ילדים.

אז איך מטפלים ברגישות טעמית?

מוזמנים לפנות אלי.
נורית