נורית דקל

כבר בילדותי אובחנו אצלי בעיות בקשב וריכוז אך לא טופלו במשך שלושים שנה. הייתי ילדה מאד ביישנית מיעטתי בדיבור והיה לי קשה להתחבר לילדים בני גילי. לא ידעתי כיצד לבטא את עצמי ולכן נטיתי להתפרצויות זעם ובכי. היו לי מעט חברות ולא הייתי מקובלת בכיתה. תמיד פחדתי שאם המורה תשאל אותי שאלה לא אדע את התשובה וכל הילדים יצחקו עליי. במשך כל חיי הרגשתי בודדה, חשתי שאני קורבן וכי נענשתי בשל הפרעות קשב שיש לי. היה קשה לי לשבת בכיתה בזמן השיעור ולהתרכז במשך שעה שלמה: הייתי חולמת על דברים אחרים וכשחזרתי הביתה לא ידעתי (ובטח לא זכרתי) מה למדתי. הרגשתי מתוסכלת וחסרת יכולת לבצע פעולות שהינן קלות לשאר הילדים. בתיק שלי שרר תמיד אי סדר, תמיד שכחתי להביא מחברות, קלמר, חוברות, היה לי קשה ומאתגר כל יום מחדש. נוסף על כך, סבלתי מרגישות יתר לרעשים חזקים פחדתי מרעשי סירנות האמבולנס ברחוב, נמנעתי ללכת לימי הולדת משום שפחדתי מהתפוצצויות של בלונים ומזיקוקים. נשארתי בבית ונותרתי מרוחקת ומנודה חברתית. הייתי ילדה מאד כעוסה, מאד עצבנית ולא האמנתי בעצמי. הרגשתי שאני כעורה ולא חכמה, שאיש לא ירצה להיות בקרבתי ושאני משעממת . כך הפכתי לקשוחה וקשה על מנת שלא ינצלו את טוב ליבי. הרגשתי חוסר ערך לחיים ושאני קיימת בעולם בלית בררה. עם זאת, הייתי גם ילדותית מאד, ולא הייתי מוכנה להתבגר, האשמתי את כל העולם במה שקרה לי. בצבא התחלתי התפתחות אישית אף על פי שהיה קשה לי מאד לציית לפקודות. הבנתי כי עלי להתנהג כבוגרת בהתאם לגילי. כך נוצר בי עימות פנימי חריף בין ההבנה ובין התחושה שאני כלואה בגוף של ילדה קטנה. לפני כ עשור החלטתי ללמוד כיצד לסייע לילדים שסובלים כמוני מקשיי קשב וריכוז ומהפרעות בוויסות חושי, למדתי שיאצו, טווינה ושיטות עיסוי כדי לסייע לי להירגע במצבים שונים בחיי וכן אימון אישי קוגניטיבי תוך התמקדות בתחום הילדים כדי לעזור להם בהתמודדות היום יומית הקשה, ולהקל עליהם במהלך הלימודים, ובזכותם עשיתי עבודה פנימית מעמיקה ולבסוף התחלתי לחוש שינוי המתחולל בי. כיום אני עוזרת לילדים לעבור את המכשולים והקשיים אשר איתם הם מתמודדים .