סאטיה היא דרך חיים, שיטת אימון וריפוי אשר פותחה על ידי נטאלי בן דוד (מייסדת בית הספר 'אימושיין' להוויה, הקשבה וטרנספורמציה ברמת גן) במשך שלושים שנות עבודה של טרנספורמציה, תוך כדי מסע אישי של לצידם של תלמידיה ולקוחותיה. משמעות המילה סאטיה בסנסקריט (הודית) היא: אמת וחוויה מלאה. זוהי שיטה ודרך הוליסטית ואינטגרטיבית, העוסקת בהתפתחותו האישית של האדם, ואשר משלבת חמישה נדבכים: הוויה, שפה, תחושות גוף, מיומנויות הקשבה ופיתוח חמלה. סאטיה מבוססת על כלים מהפילוסופיה הבודהיסטית, אקזיסטנציאליזם ואונטולוגיה, תשומת לב לגוף ולנשימה, בשילוב עם כלים מעולם האימון המודרני. ציטוט מפי המייסדת: "האדם הוא מכלול מלא, שלם, עצמאי וחופשי ביסודו. שאיפתו הבסיסית היא להרמוניה, רווחה אישית ושקט נפשי. הדבר העיקרי שנשחק במהלך חייו הוא הרצון החופשי שלו."
 
מטרת השיטה הינה ללמד ולאמן את האדם להיות חופשי ועירני לעצמו; כלומר, להכיר ולהבין מי הוא, להבין ולדעת את האופן שבו הוא פועל; לאפשר לו לדייק את בחירותיו ולאפשר לו לאדם לפתח נינוחות, לפתח חמלה, לעודד שמחה בחייו ולאפשר לו להיות משמעותי ותורם. הנחת הבסיס היא שהתניות, הרגלים, רצונות, פחדים, רגשות שונים, ניסיון החיים, ההורים, הסביבה בה גדל כל אחד – כולם מעצבים את האדם ומתוך כל אלו פועלים האדם ויוצר את חייו.
 
על פי שיטת סאטיה יכולת האדם להיות חופשי קשורה ליכולת שלו להבין ולהכיר את עצמו. מדובר ברעיון מיוחד – דרך שהיא פנימית (רובנו עסוקים בניסיון לשפר את החיים בדרכים חיצוניות ופעולות רבות). כלומר, הדרך חייבת להיות עבודה פנימית, ולא כתגובה (כמו רוב האנשים) לארועים חיצוניים, גירויים חיצוניים ונסיבות חיצוניות. מאחר והניסיון המעייף להרגיש טוב על ידי שינוי חיצוני הוא מתיש, סיזיפי, שקרי, פוגעני ובסופו של דבר לא באמת מתגמל. לכן, העבודה הסאטית היא להתבונן בתחושות הגוף, להמנע מפתרונות חיצוניים, לפתח שקט נפשי, להקשיב לשפה וגם לשחרר את האחיזה הרגשית.
 
הדוגמא בולטת שחשוב להביא היא הרצון לשנות את המצב הקיים דרך הימנעות מלהרגיש רגשות ותחושות שאינם נוחים או אינם נעימים. האנרגיה אשר מושקעת בהימנעות היא היא מקור הסבל המתמשך.

מאמרים

ריקות - סאטיה
סאטיה
נדב ויינר

ריקות

הריק / מתוך ספר הטאו – לאו צה (תרגום: ניסים אמון) שלושים חישורים מתאחדים בטבורו של גלגל. מלבד החישורים הריק הוא רבו של הגלגל. כד

קרא עוד »
שיטת סאטיה
סאטיה
נדב ויינר

חמלה

אני זוכר את עצמי בגיל מאוד צעיר עומד ליד הקבר של בני, דודי היקר. יש לי תמונה של סבתי האהובה רוכנת על הקבר, בוכה, כואבת

קרא עוד »

מטפלים