טאי צ'י צ'ואן

אמנות לחימה ותנועה סינית אשר מקורותיה בנבכי ההיסטוריה של סין, המתאפיינת בתנועות איטיות וזורמות, אך הדורשת גם ריכוז גבוה ודיוק רב. יש המגדירים אותה כ"אמנות לחימה רכה". כאומנות לחימה ותנועה, פונה הטאי צ׳י יותר למימד התנועתי והאומנותי שבו. וככזה מדגיש הטאי צ׳י את שייכותו לעולמות תירגול המדיטציה, וטיפוח הבריאות הפיזית והמנטלית. משמעות השם בסינית היא "האגרוף הגדול העילאי".

השיטה מאופיינת בטונוס שרירים נמוך (ללא מאמץ יתר), בתשומת לב מיוחדת לגוף ובעומק תאורטי. הרוב המכריע של המורים המלמדים את האמנות בעולם עושים זאת למטרות בריאות וספורט, ומדלגים על האספקטים הלוחמניים המקוריים של השיטה. בהתאם לכך, התרגול ברובו נעשה כתנועה איטית וזורמת וללא שום תנועה מתפרצת.

השיטה נחשבת לסגנון פנימי, כלומר, סגנון אשר מאופיין בשרירים לא מכווצים, מאופיין במודעות מדיטטיבית למצב הגוף, ומאופיין בעיסוק ברוחניות ובמצבו הנפשי של המתרגל. בנוסף, הסגנון קשור בצורה די הדוקה הדוקה לטאואיזם, וכפי הנראה התפתח יחד עם הצ'י קונג. מחקרים הראו תועלת בריאותית משמעותית לתרגולי טאי-צ'י, אשר כוללים שיפור במערכת שיווי המשקל, במערכת החיסון, בפעילות הלב וכלי הדם, וגם הפחתת סיכון לנפילה בקרב הדור השלישי.