חשיבה הכרתית (שיטת ימימה)

לימוד חשיבה הכרתית (או "תורת ימימה") הינו דיסיפלינה המזכירה רכיבים מתחום הפסיכולוגיה והקבלה, מנגידה בין מצב של "עומס" רגשי וסגירות פסיכולוגית, ומצב של היעדר עומס, בו יש התקרבות אל המהות האמיתית, אל הטוב שבאדם ולשמחה. הלימוד מבקש לתת כלים לחשיבה הכרתית המקרבת את האדם למהותו. מדובר בכלים מעשיים לקרב את האדם אל עצמו ולא באינפורמציה, או במילותיה של מפתחת השיטה – "ידיעות". התחום פותח על ידי ימימה אביטל (1929 – 1999) שהיתה מורה רוחנית, מיסטיקנית דתית קבלית, ובעלת שני תארים מאוניברסיטת ת"א ואוניברסיטת בן גוריון.
 
אף שאביטל הייתה דתייה, ואף שהתורה שלה כוללת מושגים אמוניים, אין קשר בין יישום תורתה לבין שמירת מצוות הדת. רעיונותיה אודות "הילד הפנימי" המנהל את האדם, ההישתנות המתמדת, הבחירה בטוב, אי ההזדהות, השחרור מאחיזה וכדומה, הם רעיונות אוניברסליים אשר מופיעים בתורות שונות במזרח ובמערב, ואין הם מחייבים קשר לדת. ייחודה של השיטה היא בשפה המדויקת לה והמילים עצמן משמשות כלי ליצירת מבנים חדשים בתודעה.
 
במהלך השיעורים מסרה אביטל טקסטים שמכונים "חלקים" (שנרשמו על ידי תלמידיה ומהווים בסיס להמשך הוראת השיטה). בהמשך, תלמידים שפנתה אליהם היו אומרים בקצרה הבנה שיש להם מהחלק שניתן, ואביטל הייתה עונה, מסבירה או מרחיבה.
 
השיטה היא שיטה לצמיחה והעצמה אישית המטפלת בשטחי חיים שונים כגון זוגיות, הורות, יחסי משפחה, עבודה, חברה, אובדן ושכול – ריפוי נפשי. כל אחד יכול להשתמש בשיטה כדי לפתור מצבים שונים המתאימים לו.