דימיון מודרך

דימיון מודרך הינה שיטת טיפול קוגניטיבית המשתמשת בדימיון כדי להשפיע על המצב הנפשי, ליצור הרפיה נפשית עמוקה, להעלות מחשבות לא מודעות באופן אסוציאטיבי, ולתרגל את שליטת המוח על התפקודים הגופניים. כמו כן, זהו אמצעי לתירגול מנטלי של מצבים והתנהגויות אשר המטופל מתקשה ליישם אותם בחייו.

השיטה משלבת טכניקות הירגעות והרפיה, הכוללות ויזואליזציה של דברים, מצבים ודימוי של שימוש בחושים אחרים. במהלך הדמיון המודרך המטפל מנחה את המטופל להחיות באופן ויזואלי מצבים ותמונות בדמיונו. כדי לייצר את האווירה המתאימה ולהביא את המטופל להלך הרוח המתאים, המטפל משתמש בטכניקות של הרפיה, מדיטציה, נשימות וכדומה.

הנחת היסוד של השיטה הוא שלפעולת הדימיון יש מרכיבים פיזיולוגיים, תופעה הנקראת "התופעה האידיו מוטורית": הדימיון והמחשבה (האידיו) משפיעים על פעילותן של מערכות הגוף, מאחר ולתת המודע שבמוח אין הבדל בין דימיון למציאות. כך ניתן, למשל, להשיג רגיעה: אדם אינו צריך לחוות חופשה אמיתית בטבע כדי להרגיש רגיעה, כי עצם המחשבה על החופשה וראייתה בדימיונו מביאה לרגיעה גופנית.

דמיון מודרך משמש ככלי בשיטות רבות אחרות. כאשר שיטה זו משמשת לטיפול, המטופל יראה עצמו בדמיונו כבריא, חזק וללא הבעיה הבריאותית או הפסיכולוגית שממנה הוא סובל. כדי ליצור אפקט רב יותר, המנחה עשוי לערב חושים נוספים בתהליך (שמיעה, טעם, ריח, מגע). בסיום התהליך לעתים יבוצע קישור בין עולם הדימיון למציאות בצורה הדרגתית.

דמיון מודרך משמש כאמצעי להתמודדות עם כאב כרוני, מחלות, מתח וחרדה, ועד להתבוננות פנימית, ולחיזוק ושיפור מיומנויות אישיות וחברתיות. מעבר לשימושים שהוזכרו, דימיון מודרך מאפשר גם למידה על נפשו של המטופל, מאחר והדימיון המודרך הוא תהליך מודע, וכך יכול המטפל ללמוד על תהליכים בלתי מודעים בנפשו של המטופל.