ביבליותרפיה

ביבליותרפיה הינה שיטת טיפול נפשי, אשר המבוססת על פסיכותרפיה. השיטה עושה שימוש בתהליכי קריאה וכתיבה ואף באמנות המילה הכתובה. הביבליותרפיה המודרנית החלה להופיע במחצית השנייה של המאה העשרים ודי מתבססת על תורות אישיות ועל שיטות טיפול נפשי הנפוצות כיום. בשנות השישים של המאה העשרים כבר הופיעו ניצנים ראשונים של פרסום בעניין השיטה ואז נקראו בשם "הוראה טיפולית". בתחילת דרכה שימשה השיטה ליישום עקרונות פסיכו-היגייניים והוראת תכנים ספרותיים בבתי ספר יסודיים.מקור שם השיטה נעוץ במונח שטבע הכומר סמואל קרות'רס בתחילת המאה העשרים, במאמר בו טען כי קריאת ספרים אמורה לשמש ככלי משלים לטיפול פסיכולוגי.
 
הביבליותרפיה משמשת ככלי המאפשר לעקוף מחסומים רציונליים בדרך אל תת המודע של המטופל, בדומה לדרכים אחרות של פסיכותרפיה וטיפול באמנויות. האקסיומה בבסיס הביבליותרפיה הינה, כי עולם היצירה הטקסטואלי משקף את עולם הדימויים, המושגים והחוויות של האדם באופן אוניברסלי. לפיכך, הוא מסוגל לעורר בכל אחד את עולמו הפנימי. הטקסט הוא סוג של קול נוסף אשר מובא מבחוץ או שנכתב במהלך הטיפול. סביב טקסט זה נעשית העבודה הטיפולית – עבודה אשר די דומה במהותה לתהליך הקיים בשאר מקצועות הטיפול של הבעה ויצירה. הנרטיב שבטקסט (ספרות, שירה) ושאר אמצעים אמנותיים (וידאו, מחזה, סרט קולנוע או חפץ כלשהו) הם לב הגישה ובפועל מדובר בשילוב בין כתיבה וקריאה של טקסטים.
 
ביבליותרפיה מאפשרת קירוב המטופל לרגש ולרבדים נסתרים בנפשו ופיתוח היכולת להאזין להם, לקבל אותם ולהבין אותם. היא מאפשרת הכרה בחשיבות הסיפור האותנטי והייחודי של המטופל ואת מציאת המשמעות האישית בסיפור החיים. היא מאפשרת יצירת גמישות בדפוסי ההתנהגות ונותנת סיוע בפתרון קונפליקטים ובהתמודדות עם קשיים ומשברים. ניתן להשתמש בביבליותרפיה גם בטיפול קבוצתי וגם בטיפול אישי.