אירידיולוגיה

אירידיולוגיה (Iridology, מהמילה iris, כלומר: קשתית) הינה שיטת אבחון שביסודה ההנחה כי ניתן לאבחן את מצבו הבריאותי של האדם ואת נטיותיו הגנטיות על ידי התבוננות בתבניות, בצבעים ובתכונות אחרות של קשתית העין של אותו אדם. השיטה זכתה לתפוצה משמעותית בארה"ב החל משנות ה – 50 של המאה העשרים.

בעולם המערבי, שיטת אבחון זו מוזכרת לראשונה בשנת 1665. השימוש הראשון בקונספט נעשה על ידי רופא הונגרי בשם איגנץ פון פצ'יי במאה ה – 19, שמצא קשר סיבתי בין נקודה שחורה שהופיעה באזור מסוים בקשתית העין של ינשוף בו טיפל, נקודה שעם ההחלמה נעלמה ובמקומה הופיע כתם לבן. וכך החל ד"ר פון פצ'יי לערוך ניסויים ולבנות בהדרגה מפה של הגוף בהתאם לקשתית העין.

שיטת האבחון איננה פולשנית, וכוללת רק צפיה בקשתית על ידי פנס ומכשיר אופטי (מצלמה דיגיטלית או אירידיוסקופ או זכוכית מגדלת). האירידיולוג מתשאל את הנבדק לפני הבדיקה. ובהתאם לבעיות שעליהם החולה מדווח ובהתאם לתצפיות על הקשתית, האירידיולוג יכול לבנות שיטת טיפול או לספק המלצות.

יש אירידיולוגים המסווגים את העין על פי קבוצות שונות אשר מכונות קונסטיטוציות ומשם ניתן ללמוד על המבנה הגנטי של הנבדק. אירידיולוגים אחרים מקשרים אזורים בקשתית העין אל אזורים בגוף, דרך מפות קשתית. כך האירידיולוגיה מאבחנת בעיות קיימות או רגישויות אשר עשויות להתפתח למחלה עתידית. טענה מרכזית בגישה היא שטראומה גופנית או נפשית עשויים להותיר סימן בקשתית העין.