דניאל התחילה תהליך של שינוי בעקבות הספר "מפריצת דיסק לפריצת דרך"

חיזוק לכוחו של ספר להתניע תהליך של שינוי קיבלתי מהמייל של דניאל. למרות שדניאל לא קיבלה אף שיעור בשיטת אלכסנדר או באימון אישי התעוררה בה המודעות לעצמה ולקורות אותה בעקבות קריאת תכני ספרי הראשון "מפריצת דיסק לפריצת דרך: ממשבר להתחלות חדשות".

באחד הימים קיבלתי מייל מדניאל בו כתבה:
"קוראים לי דניאל (שם בדוי) ואני כותבת לך בעקבות הספר שלך שקראתי 'מפריצת דיסק לפריצת דרך: ממשבר להתחלות חדשות'.
אני סטודנטית בת 23 ואני נתקעתי בגיל 16.
מצאתי את הספר שלך בערב אחד בו רצתי מספרייה אחת לאחרת באוניברסיטה בשאיפה אופטימית למדי למצוא חומרים לעבודה שכתבתי. אל הספר שלך הגעתי בלי לחפש אותו, אבל כבר מהדף הראשון הבנתי שהוא לא הגיע לידיי כך סתם וכמו שאת כתבת לא אחת – 'המורה מגיע כאשר התלמיד מוכן'. כך הרגשתי. כבר מקריאת הדפים הראשונים רציתי לכתוב לך, קראתי וקראתי וכעת אני מוצאת זמן לשבת לכתוב לך בהתרגשות מסוימת.
הזדהיתי עם הסיפור שלך כבר מההתחלה כי תחילת סיפורך האישי דומה לסיפור חיי. מצאתי בסיפורך האישי את ההבנה שאף פעם לא קיבלתי אני. אני כותבת לך כי אני רוצה להודות לך – קריאת הספר שלך גרמה לי להרגיש במידה רבה בבית. שזרת בסיפורך משפטים חכמים ומלמדים כל כך, כאלה שהשכלתי לכתוב לעצמי על דפיי האישיים וגם על כך אני מודה לך. איני יודעת מי את באמת ומה תהיה תגובתך למכתבי, אבל אני מאמינה שתשמחי לשמוע כמו שבוודאי הייתי אני במקומך, שהספר שלך השפיע עליי במידה כזאת שמצאתי בו תובנות וכוח להתחיל בשינוי האישי שלי.
קראתי את מחשבותייך, הרהרתי, נזכרתי בדברים ששכחתי והפנמתי אותם מחדש. מובן שגם ביקרתי באתר ואני סקרנית לגלות האם גם אני אוכל למצוא מקום בשיטת אלכסנדר ובאימון אישי שאת מעבירה.
הייתי שמחה לקבל פרטים בנוגע לעלויות האימון כדי שאוכל לבחון אפשרות זו.
מאחלת לך שאף פעם לא תפסיקי ליצור ולהצליח
דניאל".

עניתי לדניאל במייל חוזר, והיא השיבה שתחזור אליי בימים הקרובים.
היא אכן חזרה לאחר ימים של שיקול דעת ובירור האם תוכל לשלם לשיעורים והתברר שבזמן ההוא כשהייתה תלויה כספית בהוריה לא התאפשר לה להגיע אליי.
הצטערתי לקרוא דבריה וביקשתי ממנה לכתוב לי את הסיפור האישי שלה וכיצד ספרי עזר לה להתניע תהליך של שינוי כדי לפרסמו בספרי השני.

היא נענתה בשמחה לבקשתי במילים:
"שבוע טוב אתי,
ההצעה שלך מרגשת אותי. אשמח לשתף אותך בסיפורי האישי ואהיה שמחה אף יותר אם אוכל לתת מעצמי בחזרה – לכתיבה שלך ולטובת קוראים נוספים.
אני מרגישה שאני עוד בתחילתו של תהליך, לכן קיים בי ספק קל שאולי המקרה שלי לא יתאים במדויק לציפיותייך. עם זאת, מבטיחה למצוא זמן מתאים בהקדם האפשרי לכתוב לך.
מודה לך על ההזדמנות המקסימה.
דניאל".

הסיפור לא אחר להגיע…

אני מעתיקה את דבריה במילותיה:
"אני נתקעתי בגיל 16. כבר כשקראתי את המילים האלה בפעם הראשונה בספר הבנתי שזה בדיוק מה שקרה לי. זאת אני, זאת המילה הראשונה בסיפור חיי – 'נתקעתי'.
את העצמאות שלי איבדתי ביום בו ניסיתי להוכיח שאני בוגרת דיי כדי להסתדר בעצמי. הייתי מלאת מוטיבציה להוכיח לעולם ולהוכיח לעצמי שגם אני יכולה… ואז נפלתי. נפילה מיותרת שארכה פחות מדקה בה נפלתי על הרצפה בחוזקה. עוד באותה דקה קמתי, ניערתי את בגדיי, המשכתי לעבוד ואיבדתי את התמימות ואת החיים שהיו מוכרים לי בדקה שקדמה לנפילה.

אין זמן טוב להיתקע בו, אני בטוחה בזה, אבל כשהדברים קורים בגיל צעיר כל כך זה לא פשוט כלל. באמצע גיל ההתבגרות הפסקתי להיות ילדה והפכתי לכאב. לא יכולתי לעמוד יותר משתי דקות והתקשיתי בהליכה של יותר מארבעה צעדים. ככל שנערמו הקלסרים עם המלצות הרופאים כך התמעטו החברים. קשה היה לי להבין את המשמעות של מוגבלות בגיל צעיר כל כך, וכך גם להם, לכל אלה שנטשו. נשארתי לבד עם הכאב העצום. הוריי ליוו אותי למומחים שונים, הרימו אותי מצד לצד, טיפלו בי והפכו להיות ידיי ורגליי. בהתחלה לא הסכמתי לוותר. המשכתי להיות פעלתנית. הייתי יושבת על הרצפה בקניון, בסופר, על מדרכות ולפעמים אפילו נשכבת – רק לא לוותר! הפכתי ללוחמת ולמדתי לחיות עם כאב שלא מרפה, אבל שמחת החיים שלי נעלמה עד כדי כך שלא הייתי בטוחה שהיא הייתה קיימת אי פעם.

את הספר מצאתי באחת הספריות באוניברסיטה. הכול קרה במהירות אודות לרופא המנתח ולחודשי השיקום הקשים. באותו יום יכולתי למהר ואף לרוץ – תחושה טובה כל כך שלא היה לי עם מי לחלוק מלבד עם הספר הזה. ראיתי את הספר מוצג לראווה על הדלפק, התקרבתי אליו ופחדתי לגעת. המילים 'פריצת דיסק' איימו עליי כל כך. אני שסבלתי מפריצת דיסק בשבע השנים האחרונות. השאלתי את הספר והכנסתי אותו מהר לתיק. מסיבה לא ברורה פחדתי שיראו אותי מחזיקה בו, אולי מפני שפחדתי להזדהות שוב עם זאת הסובלת. הסתובבתי עם משקל הספר בתיקי וכבר אז הייתה לי הרגשה כאילו אני נושאת אוצר על גבי. הגעתי הביתה ופתחתי את הספר. מלבד הפעם הזאת, פתחתי את הספר עוד 3 פעמים בודדות עד שהגעתי אל סיומו.

כבר בהקדמה לדברים, בדפים הראשונים, הרגשתי שמצאתי משהו שהיה חסר לי זמן רב. אני אוהבת לכתוב, אולם לעיתים קשה לי למצוא את המילים. הספר הזה מצא. בספר תיארה אתי את סיפורה ואת תחושותיה כבר מההתחלה ונתנה לי את האפשרות להזדהות עם כל צעד שעברה. בכל שלב בו תיארה אתי את סיפורה הצלחתי למצוא את עצמי. זאת הייתה הפעם הראשונה בה הרגשתי שמישהו מבין אותי באמת ולא מנסה לעשות כן מתוך חמלה או רחמים. על אף העובדה שהמילים שעברו אליי נכתבו שנים לפני כן, הרגשתי שמישהו מדבר ישירות אליי. ככל שהמשכתי לקרוא כך התגברה ההרגשה שלי שמישהו דואג לי. הספר גולל את סיפורה של אישה אחת, אולם נדמה היה לי שהוא נכתב עליי או לפחות בעבורי. קווי הדמיון של המקרה שלי עם זה המתואר בספר אולי היו מעטים בעקבות נסיבות חיינו השונות, אולם בו זמנית הדמיון היה מדויק להפליא, וזה דבר נוסף אותו אני מתקשה להסביר במילים. היה לי קשה להניח את הספר. במהלך הקריאה דאגתי לצטט קטעים מסוימים והתחלתי לחשוב ברצינות על עצמי ועל מצבי, דבר שלא עשיתי זה זמן רב.

לאורך השנים דאגתי ודאגו כולם לבריאות שלי – כדורים, זריקות, ניתוחים… אבל לא הייתה התייחסות למצבי הנפשי ולו פעם אחת. אנשים שאלו, התעניינו, הביעו סקרנות או עניין, אבל הפעם הראשונה בה זכיתי להתעניינות כנה הייתה דווקא על ידי, זאת שהייתה איתי כאן כל הזמן. זאת הייתה נקודה חדשה בשבילי, אליה הגעתי בזכות המילים של אתי סהר מורה לשיטת אלכסנדר ומאמנת אישית שפתחו לי את המחשבה שהייתה מכוונת לדבר אחד בלבד – איך להמשיך לשרוד. פתאום חזרתי לחשוב, דבר שעשיתי רבות כשהייתי ילדה וזנחתי לתקופה ארוכה. הקריאה בספר החזירה אותי לחיים. פתאום ראיתי את עצמי כמי שעברה תהליך בחיים, כזאת שהפכה להיות נוקשה, עצבנית, פסיבית וחסרת פשרות, והתחלתי לתהות מי אשם במצבי. הספר גרם לי להאמין שאין אני אשמה בעבר, אולם העתיד נתון לחלוטין להחלטתי. התחלתי להגיע לתובנות חדשות בנוגע לחיים שראיתי עד אז כאכזריים ושחורים. התחלתי להרגיש תקווה. התחלתי להאמין שיש לי את זכות הבחירה ואת היכולת לבחור.

אז הגיעה ההחלטה. בתור ילדה שגדלה כואבת והפכה לבחורה כואבת, החלטתי שאין זאת האישה שאני רוצה להיות. בתור מישהי שגדלה אל כאב ופסימיות היה לי לא פשוט לקבל את האפשרות שהחיים האלה יכולים להיות יותר טובים, שהמרוץ הזה יכול להיות גם שמח. לאורך כל הספר התחזקה בי האמונה הזאת, שכן הספר מלא באופטימיות שיכולה להספיק למספר אינסופי של קוראים. התובנות הגיעו אחת אחרי השנייה בתחילת, אמצע וסופו של כל פרק. חזרתי לכתוב לעצמי על פתקים קטנים, בדיוק כמו שעשתה גיבורת הסיפור. חזרתי לקרוא ולחפש אחר ידע חדש וחזר לי הרצון להמשיך להתפתח. לפתע הגעתי להבנה שהפכתי עצמי להיות מה שמכונה 'קורבן קריירה'. הפכתי את עצמי להיות מה שעברתי, תעודת הזהות שלי הייתה של 'גברת כאב' וההתמודדות הלכה לפניי. הספר האיר את עיניי למה שהפכתי להיות, ואני הבנתי שאינני רוצה בזה עוד. הופתעתי לגלות שבעקבות הגילויים החדשים לא הייתי קשה עם עצמי כבדרך כלל, לא ביקרתי את עצמי, אלא הבנתי לאן הגעתי ולמה. כל זאת התאפשר לי בזכות הספר שקראתי. ההרגשה הייתה נפלאה כל כך כי עבר זמן רב מהפעם האחרונה בה הרגשתי קלילות, אופטימיות והתמלאתי מוטיבציה להתחיל את חיי מחדש. לאחר שסיימתי את קריאת הספר הרגשתי שזנחתי מאחור את חיי הקודמים. התחלתי לקרוא על שיטת אלכסנדר, שיתפתי את בן זוגי שהיה מופתע מאוד מהשפעת הספר עליי, סידרתי את החדר בכוחות עצמי, ביטלתי את התורים לרופאים והפסקתי ליטול כדורים. הדבר החשוב ביותר שקרה לי הוא שקיבלתי את הזכות להאמין בעצמי ולהאמין שהעתיד שלי יכול להיות טוב, וכי שגם בפניי עומדת האפשרות הזאת. החלטתי להפסיק להרגיש רע ולהתחיל לשמוח. הרגשתי שמצאתי משהו שחיפשתי זמן רב כל כך והפכתי להיות אסירת תודה לכל הטוב הזה.

היום אני לומדת להתמודד עם החלק השני של הנפילה. לומדת להקשיב לעצמי ולאחרים, להיות קלה ורכה יותר, מסכימה לתת הזדמנות לדברים חיוביים להיכנס לחיי והפעם מאמינה באמת שיש לי סיכוי. היום אני מסכימה עם מה שנראה שניסו להסביר לי בעבר, אולם אני סירבתי לקבל פעם אחר פעם – הנפש לא פחות חשובה מהמצב הפיזי. כדי להרגיש בריאה עליי להיות קשובה לשניהם במידה שווה".

התרגשתי מאוד לקרוא את סיפור המקרה שלה והגעתי שוב לתובנה שנכון עשיתי כשכתבתי את הספר, וכי בדיוק לאנשים כמוה הוא מיועד כדי שיוכלו להזדהות, להתעודד וללמוד מהסיפור שלי ומההתמודדות שלי עד להחלמה.

כתבתי לה במייל חוזר:
"בוקר טוב דניאל יקרה,
בעודי מקלידה את סיפורך לספרי אני חשה את כאבך יותר ויותר – ההזדהות היא הדדית!
הסיפור בדיוק מתאים לספרי כי גם את מראה איך אפשר אחרת.
חוזרת ומציעה לך לבוא לשיעור אחד באלכסנדר, תחווי את החוויה כי אני ממש מרגישה שלימוד השיטה יקצר לך את דרך הייסורים שאת עוברת. לאחר שיעור זה תוכלי לקבל החלטה אם להמשיך או לא.
אם לי עזרה שיטת אלכסנדר אין סיבה שהיא לא תעזור גם לך.
את כל כך צעירה וכל החיים לפניך ולמה שלא תחיי חיים נטולי כאב? מגיע לך! בואי עזרי לעצמך!"
הזמנתי אותה להגיע עם הוריה לשיעור הראשון כדי שייפתחו לשיטה.

תשובתה לא אחרה להגיע והיא כתבה:
"אני מעוניינת להגיע לשיעור התנסות אפילו אם יהיה מדובר בסופו של דבר רק בשיעור היכרות עם השיטה והיכרות אישית איתך. בימים הקרובים אדע אם אני מתחילה לעבוד במקום עבודה חדש, ואם כן – אדע מה הלו"ז שלי לזמן הקרוב ולפיו נוכל לקבוע את פגישתנו.
תודה על הפרגון והערכה. אני מעריכה זאת מאוד.
דניאל".

לצערי, איבדתי אותה ולא הצלחתי למצוא אותה לא במייל ממנו כתבה אליי ולא באינטרנט, ולו כדי להציעה לה עותק מספרי השני: "מכאב לצמיחה: מדריך לשינוי והצלחה" בו מופיע תיאור המקרה שלה.

מחברת המאמר:

אתי סהר מורה מוסמכת לשיטת אלכסנדר ומאמנת אישית – מלמדת את שיטת אלכסנדר זה 18 שנה, מאמנת זה 12 שנה בשיטת "הדרך אל השינוי".
מידע מפורט על אודות שיטת אלכסנדר ואפשרויותיה לסייע לאדם במצבי חיים שונים ועל אודות האימון האישי ושיטת "הדרך אל השינוי" אפשר למצוא באתר האינטרנט www.hgilad.co.il

בספרים של המחברת:
– על אודות הסיפור האישי של המחברת, תובנותיה והתגבשות "הדרך אל השינוי" אפשר לקרוא בספר: "מפריצת דיסק לפריצת דרך: ממשבר להתחלות חדשות".
– תיאור המקרה של דניאל ותיאורי מקרה מרתקים של אנשים שהתנסו בשיטת "הדרך אל השינוי" אפשר למצוא בספר: "מכאב לצמיחה: מדריך לשינוי והצלחה".
– על אודות משמעותו של הכאב ותפקידיו, ההרגלים הנפשיים-התנהגותיים שעלולים לגרום לכאב והדרך לשנות אותם בספר האימון "כואב, אבל פחות: מדריך מעשי להתמודדות עם כאב".
– כל מה שאפשר לכתוב על אודות שיטת אלכסנדר ומחקרים מדעיים שמוכיחים את יעילותה אפשר למצוא בספר "האור בקצה המנהרה: שיטת אלכסנדר הלכה למעשה".