"מנחה לברהמין (כהן דת הינדי), אכן, הינה הבסיס של כל סוגי אש הזבח של האבות בעת העתיקה. לפיכך, הנח לאדם אשר מעניק את המנחה למדוט על העצמיות, לאחר שהכין את האש. כך הופכת המנחה למושלמת על המושלם. מי הוא זה שעליו יש למדוט? הוא זה שנקרא חיים. עליו מסופר הסיפור". מאיאטרי אופנישד, פרק 1.
מספיק להביט באש, כדי לחוש את העוצמה הטמונה בתוכה, את הסכנה ואת הברכה הטמונים בה, אבל האם האם זה רק זה? האם יש משהו גם מעבר לכך?
אני עובדת רבות עם האש, ברבדים שונים. מתבוננת בה, מרגישה אותה, קשובה אליה.
המסורת האינדיאנית, דרך היוגה, ובעיקר אינטואיציה פנימית חזקה הם שלימדו אותי לקבל את האש כמורה שלי, מעין מורה עתיקה ועמוקה.
אימון היוגה שלי, העבודה עם האש בסווט לודג' (בקתת הזעה אינדיאנית), והעבודה עם האש במהלך מסעות חזון ובטקסי רפואה לימדו אותי כי למרות שלאש ישנם פנים שונות, המהות הינה אחת, והקשר שלי עם האש על כל פניה חייב להתבסס על אותם העקרונות.
כי אחת היא המורה.
סבא אש – כפי שמכנים אותו האינדיאנים – מלמד אותי על פי המקצב הפנימי שלי.
משחר ההיסטוריה בני האדם ייחסו לאש עוצמה מיסטית. דתות ודרכים רוחניות רבות קידשו את האש והשתמשו בה בטקסים ובפולחנים שונים כדי ליצור חיבור עם האלוהים, עם האלים, עם העצמי, עם הבריאה.
יחד עם זאת, בימינו אנו, הידע העתיק כיצד לעבוד עם האש, כלומר, כיצד ליצור את החיבור הזה אליה, נשמר רק בחלק מזערי מהתרבויות, בעיקר בתרבויות אשר התעקשו לשמר ולקדש את החיבור המיוחד עם הטבע.
המסורת האינדיאנית (צפון, דרום ומרכז אמריקה) וגם המסורת ההינדית שימרו את ידע עתיק זה. לימוד והתבוננות מעמיקים מלמדים כי העקרונות זהים, וההבדלים הם סמנטיים בלבד.
מסתבר שגם היהדות קידשה את האש, וישנן דוגמאות לרוב לשימוש אשר מודגם בתנ"ך לעבודה עם האש בכדי ליצור חיבור עם האלוהים:
כאשר אלוהים נגלה לראשונה אל משה רבנו, הוא נגלה אליו דרך הסנה הבוער. בני ישראל הלכו במדבר אחרי עמוד האש. בבית המקדש בערה לה אש תמיד. את השבת מקבלים בטקס של הדלקת נרות.
ואף על פי כן, עבודה מהותית של פולחן עם אש, כמעט ואיננה קיימת עוד ביהדות של ימינו, שלאחר חורבן בית המקדש. יתכן שמתוך החרדה מפאגניות שמקושרת לעבודת אלילים ולכוחות הטבע.
סיבוב קטן במדורות חג ל"ג בעומר, חג האש היהודי שלנו, מדגיש כי רבים מאיתנו שכחו את קדושת האש ומהי. גם אני בילדותי, חגגתי כך את חג האש, שבו השלכתי זבל למדורה, שרפתי בששון מחברות וספרי לימוד ישנים, והבנים עשו "כיבוי צופים".
אי הידיעה הזו, השיכחה, איננה גזרה משמים.
אמשיך: התבוננות נוספת באדם מראה שרובינו נמשכים אל האש. כאשר קיימת אש, אנשים מתאספים סביבה, רבים מבקשים עימה קשר, לשים דבר-מה בתוכה, להביט בה, להרגיש את חומה.
במידה כזו או אחרת רובינו כמהים לדעת את האש.
עמוק בבטן כדור הארץ פועמת לה האש הגדולה, האש שמתוכה נוצרת האדמה, האש שמתוכה נובעים המים. והאש הזו, היא היא האש שבוערת בשמש שלנו, אותה האש אשר פועמת בכל היקום שמכיל אותנו. אותה האש אשר פועמת בתוכנו. כל היסודות, והאש בתוכם יוצרים את הרובד החומרי בעולמנו, יוצרים את ההוויה הרב גונית כולה.
קיימת התמרה (שינוי צורה) מכל יסוד לכל יסוד, ולפיכך ניתן להתבונן ביסודות השונים בעין אחרת: לראותם כהתגלמויות שונות של אותו הדבר.
האדמה הינה אש מבטן כדור הארץ, אש שהתקררה. המים הופכים לאוויר כאשר הם באים במגע עם האש של השמש, ושוב הופכים למים כשהאוויר מתקרר. מה גם שחייבת להיות התמרה ישירה מן האש שבבטן כדור הארץ אל המים שנמצאים באוקיינוסים שמכסים את רובו.
הכל אותו הדבר, רק במצבי צבירה שונים אשר מתהווים זה אל זה תוך כדי זרימה אינסופית.
ועם זאת, לכל מצב או יסוד יש איכויות מסוימות אשר באות לידי ביטוי ואיתן ניתן לעבוד: לאש יש כוח ועוצמה, לעתים מתלווה אליה הפחד, אשר דרוש להתבונן בו וללמוד מתוכו, ושם למצוא את האומץ על מנת להתמיר את הפחד לעוצמה. לאש יש את היכולת לסייע לנו לשמור על הכיוון ועל ההתכוונות.
בטקסט היוגי העתיק, אשר ציטטתי בתחילת מאמר זה, ניתנה ההנחיה להכין במדויק את האש הטקסית ולאחר מכן למדוט על העצמיות ועל החיים.
לטקס קיימת חשיבות. מדוע? משום שהוא עוזר לנו לזכך את ההתכווננות ולמקד אותה.
לפני שנים מספר, באי קטן בהודו, בביתו של המורה של המורה שלי לראג'ה יוגה, בוצע טקס קטן, טקס לציון תחילת החניכה שלי לראג'ה יוגה. נכנסתי עם מורי מהדב אל חדרו של מורו גורו ג'י שיוו צ'יטאן – ראגהו נאט בבה ג'י. החדר למעשה היה הסלון של הבית, וגורו ג'י הזקן ישב לו שם ליד אש מקודשת קטנה, שם העניק ברכות לזרם אנשים אינסופי.
תורי הגיע והתיישבתי ליד האש עם מורי מהדב, ביקשתי את ברכתו לדרך שבחרתי. גורו ג'י הביט דרכי והמשיך באותו הטקס שהוא היה כולו בתוכו, תוך כדי תפילה הניח משהו בתוך האש, ואז בירך אותי במבט ובמספר מילים.
למחרת היום עם שחר, הגעתי שוב לביתו של גורו ג'י, שם התגורר גם מהדב. בבית היה גם מקדש לגאיאטרי, ובהתאם לכך קודשה בו העבודה עם ארבעת היסודות.
מול האש המקודשת שעל המזבח במקדש המקומי הקטן נעשה כמידי יום טקס אש. גורו ג'י סובש זימר לו תפילות וסימן לי בעיניו מתי להגיש לאש מנחות שונות, מנחות כגון אורז, עדשים, מים, וסוגי מזון שונים.
לאחר מכן, המשיך בטקס קטן עבורי. שבעה חודשים מאוחר יותר, בעיצומו של מסע פנימי עמוק אשר עברתי שם, מסע בהנחייתו הטובה של מורי מהדב. מהדב הזמין אותי להשתתף בטקס רפואה אינדיאני אחר, טקס שנערך הרחק מהודו, בצרפת.
תמיד אודה למהדב על כך שחשף אותי, עם ליווי מאפשר ומיוחד, לדרך האדומה – דרך עבודה מקודשת נוספת עם אלמנט האש, עבודה אשר מיועדת לאפשר ריפוי לקבוצה של אנשים.
כאשר ישבתי לי בטיפי, בפעם הראשונה, מול האש המופלאה והמדויקת שנשמרה כל הלילה, אז ידעתי שחזרתי הביתה.
ישבתי שם, מול האש היוקדת, לקול פעימותיו הקצובות של תוף המים, ומדטתי על על החיים, העצמיות, על החיבור.
מאותו הרגע הבנתי שאני תלמידה של האש, גם האש הפנימית וגם החיצונית אותה האש הן.
ישנן דרכים לעבוד עם האש כדי לתמוך ביצירת מצבי תודעה גבוהים, וכדי ליצור סביבה בטוחה ותומכת גם למעגל של אנשים הנמצאים בתהליך שינוי מצב התודעה.
כתמיכה בשינוי מצב התודעה, אחת התכונות החזקות של האש היא היכולת המטהרת שלה: התהליך הפנימי של שינוי מצב התודעה הוא בהכרח כרוך בטיהור פנימי, טיהור של רעשים, אשר מאפשר סוג של התבוננות מזוככת יותר.
שמירה על הכיוון הפנימי מתוך מצב של התבוננות, של מיקוד ושל שקט פנימי – זוהי הדרך.
כלומר, העקרונות המנחים בעבודה עם האש הפנימית והחיצונית הינם: טהרה, כיוון ומיקוד.
השלב הראשון בהכנתו של המרחב הפנימי והחיצוני לעבודה עם האש המקודשת הינו טיהור. ועל המרחב האמור יש לשמור נקי במשך כל הזמן. העבודה עם האש החיצונית תתמזג לה בעבודה עם האש הפנימית. הידע העתיק של המסורות, אשר מקדשות את העבודה עם היסודות, תמיד מייחס הרבה חשיבות לשמירת היסודות כפי שהם במצבם הטהור ביותר אשר ניתן לשמור באופן טבעי. מצד שני, הבנת עוצמת העבודה עם היסודות מביאה להבנה פנימית של קדושתם של אלו ולהבנה של חשיבות השמירה על טהרתם.
אם אנחנו מבינים שאותה האש אשר עליה שומרים אנחנו, זו אותה האש הבוערת גם בתוכנו, אנו יכולים להתבונן באש הזו, ובכך בעצם לראות פנימה אל תוכנו. ככל שנתמקד יותר, כך נעמיק יותר. אם אנחנו באמת מבינים כי אותה האש עליה אנחנו שומרים, בוערת בהוויה כולה, יכולים אנו להתבונן באש הזו ומתוכה להתחבר אל ההוויה כולה. חשיבות הטהרה נגזרת מן הבנות אלו.
הטהרה מתייחסת אל רבדים שונים: פיזיים, מנטאליים וגם רוחניים.
במישור הפיזי, א. נכין מרחב נקי לאש; ב. נשתמש בחומרי גלם נקיים.
יש הבדלים בין התרבויות: בתרבות ההודית נהוג להסיר את הנעליים במרחב האש המקודשת, בתרבות האינדיאנית חשוב ללבוש נעליים טובות שנוחות לעבודה עם האש בתוך המרחב המקודש. ולעומת זאת, מוגדר ומסומן מרחב סביב לאש, מרחב אשר מיועד רק לשומר האש בעבודתו עם האש.
גם מקום אשר מיועד רק לעבודה עם האש הפנימית כדוגמת מקום לאימון ומדיטציה – הוא מרחב אשר יש לשמור נקי.
נעשה שימוש בעשבי מרפא ובקטורת לטיהור המרחב המקודש. היוגים מתייחסים אל גוף האדם כאל מרחב האש המקודשת, ולכן מטהרים את הגוף בטכניקות ניקוי כאלו ואחרות.
לדעתי, ההבדלים התרבותיים הינם סמנטיים, ובסופו של דבר, מהות הכללים הינה ליצור התכוונות להטהרות, וגם לכוון את תשומת הלב אל כך שאש מקודשת בוערת.
כשמדובר באש חיצונית, ניתן לאש לאכל את העץ הטבעי ולא את העץ המעובד, כך שלא נזרוק לתוך האש זבל, בדלי סיגריות, או שום דבר אחר בחוסר תשומת לב. דרך האש נוכל להגיש מנחות של עשבי מרפא, או מנחות של מזון, או עצים – אבל את זה נעשה מתוך מקום של מודעות ובהתכוונות, ולא כלאחר יד.
כשמדובר באש הפנימית, ניתן לגוף לעכל מזון נקי וטבעי, מעובד ככל שפחות, נשתה מים נקיים, ננשום אוויר נקי, נעבוד עם הגוף. אימון של יוגה הינו דרך מצויינת לחיזוק האש הפנימית.
גם במישור המנטאלי, חשוב לשמור על הניקיון, ניקיון רגשי.
לאש יש את הכוח ליצור את החיבור, ובכוח הזה טמונה גם סכנה. אם האש מאפשרת לנו לייצר חיבור, המשמעות היא שהכל למעשה מחובר. לכן, גם שימוש לרעה יצור השפעה, והשפעה זו תחזור גם אלינו בדרך כלשהי.
כאשר אנחנו עובדים עם האש, חשוב מאד לשמור על ניקיון מבחינה רגשית. הרגשות שילוו אותנו תוך כדי העבודה עם האש יותמרו למציאות. כלומר, אם נעבוד עם רגשות קשים ונתחבר אל ההוויה מהמקום הזה, אלו בדיוק הרגשות שילוו אותנו.
הדבר נכון גם בעבודה עם האש הפנימית:
אם במהלך אימון יוגה נעבוד עם רגשות שליליים כמו כעס, הכעס הזה יתפשט בתוכנו בדרך שעלולה להיות אלימה כלפינו, למשל לגרום לפציעה. ומשום כך, קיים דגש על הצורך לעבוד מתוך אי אלימות, אי השתוקקות, ומתוך קבלה עצמית.
בעצם, נדרשת מודעות עצמית גם בקשר למחשבותינו, לתחושותינו ואפילו בקשר לדיבור שלנו כשאנחנו נמצאים בקרבתה של האש, כלומר, האש הפנימית (למשל, בזמן מדיטציה) והאש החיצונית (בפרט במרחב של אש מקודשת).
כשצפים ועולים רגשות קשים, מוטב להתבונן בהם, ואז כדאי לנסות להתמיר את רגשות אלו לרפואה, רפואה אינדיאנית. אשוב לנקודה זו בהמשך המאמר.
שמירה על טהרה של מרחב האש היא גם שמירה על מרחב של אמת. חשוב להקפיד על אמירת אמת בקרבת האש.
הבטחה שניתנה מול האש היא הבטחה שיש לקיים. ודבר נוסף הוא שכל מה שנאמר ממקום של אמת בקרבת האש – יתקיים.
לכן מילים שנאמרות בקרבת האש צריכות להיות שקולות ומדודות. בסביבת האש חייבת להיות מודעות לכל מילה ומילה, מחשבה ורגש.
גם היוגה, כמו האש, מחייבת לצד האימון (מקביל לשלב יצירת האש) אמירת אמת (ראו יוגה סוטרות של פטנג'לי II.30). עוד מוזכר שם "כשאמירת אמת מושרשת בו – המעשים ופירותיהם נקבעים על פיו (II.36, תרגום אורית סן-גופטה).
במישור הרוחני, אנו פועלים ממקום של התכוונות. ההתכוונות שעימה נעבוד הינה הכיוון של החיבור אשר אותו אנו יוצרים. טוהר הכוונה חשוב מאד, ולכן עלינו לזכור את הכיוון ולהתמקד בו לאורך כל המסע, בהרים ובעמקים שבהם נעבור.
התכוונות לריפוי לצורך הדוגמא, היא התכוונות מטהרת, היות והיא מאפשרת לנו להביט באמת ממקום חמלה וחסד. במסורת האינדיאנית נהוג לעבוד עם האש ממקום של התכוונות לריפוי. קיימת הקפדה על המילים אשר נשתמש בהן ליד האש. יש להמנע מפגיעה ולהשתמש ככל שניתן בחיבור אשר נותנת האש כדי להביא לריפוי.
אחת הדרכים היעילות ביותר לטיהור רגשות הינה באמצעות תפילה לריפוי.
התפילה לריפוי מאפשרת לנו לחשוף את אותם המקומות הכואבים והפצועים אשר קיימים בתוכנו, ממקום של חמלה וחסד.
למשל, נניח שקיים רגש של קנאה בתוך תוכנו. אם במקום לתת לו לפרוח ולהתעצם באש, במקום להתמקד בקנאה מול האש, נתבונן בקנאה, ונתבונן גם ממקום של חמלה ובאהבה באותו מקום פגוע בתוכנו, אזי אותו מקום אשר חסר לו דבר-מה, המקום אשר יצר את הקנאה, ואז נתפלל לקבלת מה שחסר לנו – זוהי פעולה הטומנת בחובה ריפוי – טיהור מסוים של הרגש האמור.
ואם נתפלל לאיזון במקום המסוים הזה וגם לשביעות רצון, אפילו נהיה מדויקים יותר.
כשאנו עובדים עם האש הפנימית ועם האש החיצונית, ההתכוונות היא היא הכיוון. מיקוד מדויק של האש המקודשת עשוי לאפשר התמרה של מצבי תודעה, וגם לאפשר התמרה של היסודות ממצב אחד למצב אחר.
עבודה עם האש יוצרת חיבור. החיבור הזה חיבור פנימה, חיבור לתוך אותו מקום בתוכנו אשר מחובר אל ההוויה האינסופית שהיא אמא אדמה, מחובר אל התודעה האינסופית – אלוהים – הרוח הגדולה. ובשורה התחתונה, על מנת שהחיבור יהיה טוב עליו להיות נקי.
חלק מהגדולה של האש הוא היכולת אשר גלומה בה, היכולת לטהר. כשאנחנו עובדים עם האש בדרך שכזו, האש תסייע לנו להיטהר, ותחשוף בפנינו רובד אחר – הרובד הכולל את סודותיה, שהם בעצם – סודותינו אנו.
חשוב מאד לזכור ממקום של ענווה את מקומינו ביחס לאש.
האש הינה קיימת, קדושה וטהורה בין אם נכיר בכך ובין אם לא. בין אם נשמור עליה, ובין אם לא.
איננו מטהרים את האש, איננו מרפאים את האש.
כשאנו שומרים על האש טהורה, אנו עושים זאת עבורנו אנו, לא עבור האש.
עבור הקשר שלנו עם האש, האש הפנימית והאש החיצונית.
זאת על מנת שנוכל להסיר מאיתנו את המחסומים אשר בתוכנו, ולהיפתח אל החיבור, אשר בלאו הכי. קיים.
מיכל ולנסי
רפואה אינדיאנית ויוגה תרפיה, מלווה תהליכי ריפוי וצמיחה אישיים ובקבוצות
לאתר של מיכל