פסיכותרפיה גופנית וטיפול בעזרת סוסים ורכיבה

מבוא

קיימות גישות רבות ושונות כיצד לתקשר עם סוסים. במאמר זה אגש לקשר זה מנקודת מוצא שבה הסוס הינו שותף מלא, ממקום של תקשורת הדדית בין האדם לסוס. כלומר, לא רק מה שאני מבקשת מהסוס, אלא גם מה שהסוס מבקש ממני. מה שאנו נותנים האחד לשניה ומה שנדרש מכל אחד מאיתנו על מנת לקיים קשר זה וכיצד הגופנפש שלנו בכלל קשורים לכל הדבר הזה.

בישראל כיום מרבית מפגשי הרכיבה הטיפולית מתבצעים במתכונת של מפגש בן שלושים דקות מפגש אחת לשבוע (בדרך כלל בסבסוד של קופות החולים – חשוב להזכיר זאת רק משום שהדבר קשור לעומק העבודה הטיפולית אשר מתאפשרת בחלון זמן קצר שכזה). גם עם מעט מאד זמן ומעט ידע מקצועי, אין עוררין על כך שגם סדרת טיפולים שכזו תורם למטופלים. כך זה קורה: מגיע ילד, בדרך כלל ימתין לו סוס שמוכן, הילד עולה על הסוס וזוכה בסוג של שיעור רכיבה. במקרה הטוב, הילד "שולט" בסוס ובסיטואציה, כלומר, סוג של משחק על גב הסוס, שמעליו הילד צופה בעולם מנקודת מבט גבוהה. יחד עם זאת, המגע הרך של הפרווה וחום הגוף של הסוס תורמים גם הם לתחושה. במקרה הפחות טוב, הילד עשוי לחוות פחד, חוסר הצלחה, ריצוי, תסכול, ואכזבה. על פי רוב, מדריכי הרכיבה הטיפולית אינם עוברים העמקה מקצועית מבחינה טיפולית והתפתחות מקצועית מעבר לזו אשר קיבלו בקורס. בדרך כלל הקורסים כלליים מדי ושטחיים מדי מכדי לאפשר למטפלים להכיל תהליכי עומק ובכך מתפספסת לה הלמידה של העבודה הטיפולית העמוקה עם הסוס.

הפוטנציאל הטמון בסוסים והרכיבה העושה עבודה רגשית וטיפולית הינם גדולים בהרבה. העבודה שנעשית בדרך זו הינה על פי רוב די קוגניטיבית, פועלת על רבדים רבים שאינם מודעים, מפתחת מיומנויות למידה, משמעת עצמית ועוד. אף על פי כן, שיטה זאת מאבדת את האפשרות להעמקה, לחיבורים של גוף ונפש, חיבור לאינטליגנציה הרגשית של הסוס, לצורך בתחושת הנוכחות, ואת האותנטיות.

גוף, נפש, תודעה ומה שביניהם

כאן אציג את הדרך שבה אני רואה את עומק העבודה הטיפולית עם הסוסים וכיצד היא מתחברת אל הפסיכותרפיה הגופנית.
על פי הגישה שדרכה אני עובדת: "נוכחות מכוונת" אני מביטה דרך משקפיים של "גוף-נפש-תודעה":

• גוף – רכיבה על סוסים הינה פעילות גופנית. קיימת משמעות למנח הגוף שלנו, ליכולת לשחרר את האגן, לתנועה עם הקצב של הסוס, להחזקת הידיים במקום, לשליטה על הגוף, להקשבה ולתקשורת נטולת המילים.
• נפש – יש השפעה רבה למקום הרגשי בו אנחנו נמצאים (בין אם במודע ובין אם לא) על הדרך בה הסוס חווה אותנו. הסוס באמת מרגיש מתי אנחנו אותנטיים עם התחושות שלנו, מתי אנחנו מחוברים לכוונות שלנו, ומתי הרגשות מניעים או משתקים אותנו.
• תודעה – למקום בו נמצאת התודעה של הרוכב ישנה השפעה על הקשר בין הרוכב לסוס. כלומר, אם התודעה של הרוכב איננה נמצאת בהרמוניה עם הסוס, הסוס ישקף זאת לרוכב בדרכים כאלו ואחרות.

חשוב לציין שגם בעבודת קרקע עם סוסים קיים חיבור לשלושת הפרמטרים אלו:

• גוף – בתקשורת קרקע עם הסוס ישנה משמעות לשפת הגוף, כמו כן, לתחושת הנוכחות והבטחון. עלינו להיות ברורים כדי שהסוס יבין את האותות. עלינו להקשיב לשפת הגוף של הסוס, להבין איפה הוא נמצא כדי לתקשר עימו.
• נפש – גם על פני הקרקע הסוס חש אותנו היטב. סוסים אינם מסתירים את תחושותיהם. באמצעות תנועות האוזניים, גובה הצוואר, הנחיריים, הנשימה, תנועות הגוף, הסוס בעצם מספר לנו האם הוא מרגיש מפוחד, כאוב, האם הוא חש סקרנות או התרגשות. מבלי להקשיב לסימנים האלו לא באמת תוכל להתקיים תקשורת, שלא לומר שזה אפילו עשוי להיות מסוכן.
• תודעה – התודעה של הסוס תקפץ בין הרוכב שלו לסביבה, אך תמיד הוא יהיה נוכח. בעבודת קרקע במיוחד על ידי מי שעובד עם הסוס – עליו להיות מודע לחוויה אותה עובר הסוס, להיכן נמצאת התודעה ותשומת הלב שלו וכן להיות מעניין, בטוח ואסרטיבי מספיק על מנת לזכות בתשומת ליבו של הסוס ולהישאר בתודעתו של הסוס.

שלושת הפרמטרים אלו באים לידי ביטוי בגישת הפסיכותרפיה הגופנית. לאחר כעשור בענף הרכיבה הטיפולית ולימודי פסיכותרפיה גופנית, ארצה להציג את עומק החיבור בין הדברים: כלומר, כיצד סוסים, הקשר עימם מהקרקע ומהגב למעשה מתחברים לפסיכותרפיה הגופנית.
ראשית, אסביר את המילה "נוכחות". נוכחות הינה היכולת שלנו להיות מצויים בשלושת הפרמטרים הללו.

• הגוף – מה הגוף שלי מרגיש, מה קורה לו כאשר…, היכן הגוף נמצא עכשיו ומה הוא רוצה לעשות.
• נפש – מה מתחולל בנפש שלי, אילו רגשות צפים כעת, למה בדיוק אני זקוקה עכשיו?
• תודעה – היכן המיינד שלי מצוי עכשיו, היכולת של המיינד לאפשר פשוט להיות, מבלי לרוץ לעשייה ולפתרונות, והיכולת להיות בתשומת לב לנשימה.

כיצד כל זה קורה ומה תפקיד המטפל?

תפקידו של המטפל במשולש הטיפולי הזה הינו לסייע למטופל ללמוד את התקשורת הזו יחד עם הסוס ובינו לבין עצמו. מן הסתם, לא כל סוס ולא כל מטופל מיד מסוגלים להגיע לנקודה הזו. לדאבוני, כיום סוסים רבים עובדים ברכיבה הטיפולית מתוך אימונים נוקשים, כלומר, גישה שבה הרוכב הוא השולט והסוס כנשלט צריך להענות. לכן זהו תהליך ודרך גם עבור סוסים מסוימים לשוב למקום האינטואיטיבי שבו הם יכולים להראות את רצונותיהם.

המטפל מחזיק את המרחב, כלומר, את החלקים שהשניים טרם מצליחים להחזיק יחד. כמובן שהדברים ישתנו ממטופל למטופל בסדר, בזווית ובעוצמה. בנוסף, במשולש הזה המטפל מייצג סוג של שומר, מעין מקום בטוח ומוצק. המטפל שומר על בטיחותו של המטופל. המשמעות הטיפולית של תפקיד זה גדולה מאד ועל המטפל להבין אותה ולנהוג בחכמה, ללמד את המטופל כיצד להפוך להיות השומר של עצמו באופן עצמאי מבלי להשאר תלוי ותלותי במטפל.

עבודת קרקע

המפגש הראשוני עם הסוס תמיד מתחיל מהקרקע. הכניסה למגרש. קיימת משמעות גדולה לדרך שבה המטופל ניגש אל סוס. האם הוא נותן לו להריח אותו, האם הוא מלטף, האם הוא לוקח רגע להסתכל עליו, להביע אמפתיה, האם הוא חושש להתקרב, האם מבקש עזרה או לא. כבר במפגש הראשוני שלמעשה קורה מידי שבוע מחדש ניתן לראות האם יש שינוי של דרך ושל התהליך. ניתן לנצל את מפגש זה ולהוביל את הסוס. אך האם המטופל מאמין שהסוס בכלל יבוא איתו? האם הוא רוצה את זה? כיצד צועד המטופל כשהוא מוביל את הסוס? כיצד גופו מתארגן? באיזה אופן מבקש הוא מהסוס להצטרף אליו לחוויה?

ככל שהמטופל חש בנוח יותר בנוכחות הסוס, לומד לשים לב לאותן מחוות גוף קטנות של הסוס, לומד כיצד להציב גבול ולסמן לסוס שזה קרוב מדי או מהר מדי עבורו, כך המטופל לומד להרגיש מתי הוא המטופל מוביל, מתי הוא מובל על ידי הסוס ומתי נוצר תיאום של ביחד. ההליכה הופכת לנינוחה יותר, הנשימה הופכת לפתוחה יותר ומתקיימת לה נוכחות, מעין שיתוף תודעה בין הרוכב לסוס. ניתן לראות זאת על הסוס על פי האוזניים: סוס מכוון את אוזניו לכיוון אליו מכוונת תשומת הלב שלו. כשסוס מצוי בנוכחות עם הרוכב שלו או עם האדם אשר מוביל אותו, לפחות אוזן אחת תהיה מכוונת אליו. כלומר, ההבנה הזאת והתחושה של המטופל שהסוס עימו בנוכחות מחברת, מחזקת, מעצימה ומרגשת. וזוהי חוויה משמעותית מאד בתהליך טיפולי.

ניתן לשלב בטיפול מגוון רחב של עבודות קרקע בדרגות שונות. הבסיס לכך הינו תקשורת והקשבה בין סוס לאדם, המטפל בתפקיד המתווך, המשקף וכמובן זה אשר שומר על בטיחותו של המטופל.

רכיבה

עצם מיומנות הרכיבה הינה דבר אשר דורש נוכחות. כדי לכוון את הסוס לכיוון ההליכה / דהירה, על הרוכב להביט אל נקודה אליה הוא רוצה להגיע, ואז להביא את הכוונה מגופו, להניע את הידיים באופן ברור ועדין אך עדיין אסרטיבי ומדוייק. על מנת לשמור את קצב התנועה של הסוס קדימה על הרוכב להרפות את גופו, ויחד עם זאת להחזיק את עמוד השדרה והידיים איתנים, לאפשר לגופו לנוע יחד עם התנועה של הסוס, כדי לא לעצור את התנועה, ולבסוף גם לנשום על מנת לאפשר אוויר בין הגופים והתנועות – כדי לעשות זאת עליו לשמור על גוף פתוח ולא מכווץ. מן הסתם, קיימת טכניקה אשר מקלה על העניין, אולם, באופן קסום אם מאפשרים להם, הסוסים יודעים לרוב לאזן את עומק השיקופים שלהם. בהתאם לנוכחות חווית הרכיבה משתנה. עם הזמן והתרגולת הרוכב מסוגל לזהות כיצד מצבו הרגשי, גישתו, נשימתו וגופו משפיעים על הסוס. כשאני שולחת רוכב להליכה במגרש ומבקשת ממנו לשוב עם תשובה לשאלה הפשוטה "מה שלום הסוס שלי היום?", נפתח ערוץ של תקשורת פנימית והדדית בין הרוכב לסוס. והמטפל נמצא שם כדי להאיר, לתקף ולשקף את שקורה.

גם עצם הלימוד של מיומנות הרכיבה הוא כלי טיפולי חזק. השילוב של הלימוד עם חוויות הגופנפש / תודעה של הסוס והרוכב מהווים דלת אל תהליך פסיכותרפויטי מרתק ועמוק.

סיכום

הנחתי על קצה המזלג את הפוטנציאל הטיפולי העמוק הגלום בעולם הסוסים והרכיבה הטיפולית ואת העקרונות הבסיסיים מתוך הפסיכותרפיה הגופנית של "גוף-נפש-תודעה" אשר באים לידי ביטוי באופנים רבים, מרתקים ורחבים. הרובד הנוסף אשר נותן הקשר עם הסוס הינו רובד אשר מעצים את החוויה הגופנית, מאפשר ליצור מעגל של טעינה ופריקה בצורה טבעית, לוקח בחשבון את התנועה התלת ממדית של הסוס, את הקצב המשתנה והגוף שנע עימו. כמו כן, התקשורת נטולת המילים וחוויית הקשר העוצמתית אשר מגיעה עם כל הנ"ל – בעיניי הם הסוד הגדול של החיבור של הרכיבה הטיפולית ועולם הסוסים לפסיכותרפיה הגופנית. לשילוב זה קראתי "נוכחות מכוונת".

מאת:
עין-בר רייטר אלפסי
נוכחות מכוונת – פסיכותרפיה גופנית ורכיבה טיפולית
לאתר של עין-בר