ההסטוריה והעבר של אומנות העיסוי התאילנדי

רקע היסטורי

עקב מיקומה הגיאוגרפי תאילנד ספגה השפעה תרבותית גם מהודו וגם מסין. ההשפעה ההודית באה לידי ביטוי בשפה, בספרות, בדת ובמינהל. את ההשפעה הסינית ניתן לראות במזון, בארכיטקטורה, באומנות וברפואה. סין והודו קשורות ביניהן דרך הים ודרך היבשה. "דרך המשי" הידועה עברה לה בבורמה (מיאנמר), אשר לה גובלת בתאילנד בצפון. המלך ההודי המפורסם אשוקה (באהבתו לבודהיזם) שלח מיסיונרים אשר יצאו בשיירות לכיוונה של סין ובדרכם לשם לימדו את תורתו של הבודהא ואף בנו מקדשים רבים בשמו של המלך האמור.

למעשה, הדבר הבולט ביותר אשר הודו ייצאה לאזור האמור היה הבודהיזם. הבודהיזם הגיע לתאילנד במאה השלישית לספירה. כמו כן, באותה התקופה הועבר ידע רפואי רב מהרפואה ההודית (איורוודה) ומהיוגה אל תאילנד. רופא הודי בשם קומאר באצ'ה, אשר נחשב כמקור לידע האמור, מוזכר לא אחת בכתובים של מסורת התרוואדה הבודהיסטית, מסורת הנפוצה כיום במדינות תאילנד, לאוס, בורמה, קמבודיה וסרי לנקה. מסופר כי יכולתו האגדית בתור רופא נתנה לו את התואר "מלך הרופאים" שלוש פעמים. לא בכדי, כונה "הרופא בעל ההכתרה המשולשת". קומאר באצ'ה היה רופאו האישי של המלך בימביסרה, המלך אשר שלט על ממלכת מאגדה (החלק הצפוני של הודו) לפני כ – 2500 שנה. הרופא והמלך בימביסרה היו בודהיסטים אדוקים. קומאר באצ'ה היה חבר אישי של הבודהא ואף טיפל בו ובקהילת הנזירות והנזירים. העם התאילנדי (אשר קורא לו שיווגא קומארפאג') מתייחס אליו כאל "אבי הרפואה" (המקבילה להיפוקרטס בעולם המערבי).

התאילנדים קוראים לעיסוי התאילנדי בשם "nuat paen boran" אשר משמעו הוא "עיסוי עתיק" והוא נמנה על אחת מאומנויות העיסוי והריפוי העתיקות ביותר בעולם, כשמאחוריו 1,700 שנות ניסיון ותוצאות. לצורך ההשוואה, השיאצו (אומנות הריפוי המזרחית המפורסמת ביותר במערב) פותחה רק במאה העשרים מהאנמה (העיסוי הסיני). או למשל, העיסוי הקלאסי (שוודי) הוא פיתוח מהמאה הקודמת של הנריק לינג (שוודי במוצאו, ולכן נקרא גם "שוודי"), לאחר ששב ממסעותיו במזרח אסיה בהם למד שיטות טיפול מזרחיות כאלו ואחרות.

בימינו אנו השימוש בשיטת המסאז' התאילנדי איננו רק למטרות ריפוי. בעצם רוב הטיפולים בשיטת העיסוי תאילנדי אשר נעשים כיום בעולם הם למטרות של רוגע והנאה. יותר מזה, המילה "עיסוי" עשויה להטעות את האדם המערבי, מאחר ועיסוי במערב מעלה הקשר של עירום, של שמנים, של מיטת טיפולים וכדומה. שימו לב כי בשונה משיטות הטיפול המערביות, המסז' התאילנדי מתבצע על מיזרן אשר מונח על הקרקע כשהמטופל לבוש בלבוש קל ומלא המאפשר תנועה של גופו.

יש להניח שידע מהעיסוי הסיני (הקרוי "אנמה"), מהאקופרסורה ומהדיקור הסיני (אקופונקטורה) הגיע גם הוא לארץ סיאם (תאילנד). מסתבר שהעיסוי התאילנדי הוא הכלאה של איורוודה (רפואה הודית מסורתית), יוגה, אקופרסורה ואנמה. "נישואים" שכאלו בין אומנות הריפוי הסינית ואומנות הריפוי ההודית, הולידו שילוב אשר לקח את הטוב ביותר מבין שתי האמנויות. בימים ההם הידע הועבר מאב לבן או ממורה לתלמיד ובעל פה. הפעם הראשונה שבה הידע נאסף, תועד והועלה על הכתב היה במאה ה – 17. הטקסט הרפואי האמור זכה לחשיבות רבה, כפי שנהוג היה ביחס לכתבים הבודהיסטים. הטקסט נשמר בעיר הבירה המלכותית של העת ההיא, העיר איותיאה. בשנת 1767 בורמה פלשה לתאילנד וכבשה את העיר איותיאה. במהלך אותם מסעות הרס וההשמדה של הבורמזים טקסט חשוב זה הושמד כמעט לחלוטין ופחות או יותר אבד לנצח. מה שכן נשאר מהטקסט שימש לאחר מכן כבסיס לתחריטים, תחריטים אשר נשמרו במקדש Wat Po אשר נמצא בבנגקוק, בירת תאילנד הנוכחית.

ידוע כי האדם המערבי הראשון אשר כתב אודות העיסוי התאילנדי היה סימון דה לה לוברה, דיפלומט צרפתי, בשנת 1690. לה לוברה כתב: "כאשר אדם חולה בסיאם הוא מתחיל (את הטיפול) על ידי מסירת כל גופו לעיצוב בידיו של אדם המוכשר לכך, אשר ניגש לגופו של האדם החולה ומועך אותו תחת רגליו."

כיום

כבר הזכרנו שהעיסוי התאילנדי הולך יד ביד עם הבודהיזם וזה כבר מימי האב המייסד – הרופא קומאר באצ'ה (אשר בתאילנד מכונה שיוואגא קומארפאג'). יש להבין שמקדש הוא המקום האחרון אשר אדם מערבי יחשוב ללכת אליו על מנת לקבל עיסוי, אבל העיסוי התאילנדי נחשב גם כסוג של מדיטציה. ולכן, מקדשים הם המקום אשר בו נשמרה אמנות זו בצורתה האותנטית ביותר, יחד עם הקשרה הרוחני. במקדש Wat Po אשר בבנגקוק נמצא בית הספר המלכותי לעיסוי תאילנדי. כיום בית ספר זה הינו אחד המרכזים הגדולים ביותר להוראת אמנות עתיקה זו. מרכז גדול נוסף ללימוד העיסוי התאילנדי קיים בעיר צ'יאנג מאי (אשר בצפון תאילנד), בבית החולים לרפואה תאילנדית מסורתית על שם הרופא שיוואגא קומארפאג'.

ולסיום: קיימים מספר סגנונות של עיסוי תאילנדי. בדרך כלל מבדילים בין סגנון דרומי אשר מרכזו בבנגקוק ובין סגנון צפוני אשר מרכזו בצ'יאנג מאי. באזור הקרוב לגבול עם בורמה קיים סגנון נוסף – סגנון השונה במהותו מן השניים הקודמים ואשר מושפע מהקירבה לבורמה (מיאנמר) ומשבטי ההרים והגבעות אשר מתגוררים באזור.

בתי הספר הפרטיים אשר כיום פזורים בעיקר בבנגקוק ובצ'יאנג מאי הם למעשה תופעה די חדשה יחסית. הם סוג של תגובה לגל התיירות שהציף את תאילנד עם פתיחתה אל מערב, גל אשר יצר ביקוש ללימוד עיסוי תאילנדי מסורתי. בתי הספר הפרטיים גם אחראים במידה כזו או אחרת להקשר המיני שנוצר לשיטה זו, עקב שילוב של העיסוי המסורתי עם פעילות מינית. סיבה נוספת להקשר האמור הינה שבתאילנד קיים סוג אחר של עיסוי אשר קרוי "עיסוי גוף" (body massage), ושהוא אכן בעל הקשר מיני רב, אבל בעצם, בינו ובין העיסוי התאילנדי המסורתי אין שום קשר.

מאת
אימאן הר-אל (לשעבר Goose)
בוגר אוניברסיטת בר-אילן במדעי הטבע (ביולוג), נטורופת N.D. ותזונאי קליני הוליסטי. התמחה בעיסוי אצל גדולי המורים בתאילנד, חבר הועד המנהל באגודת העיסוי וטיפולי גוף בישראל, מורה ומטפל בכיר.

לאתר של אימאן: www.lotusim.co.il