תוך כדי שיחה וקשב לסיפור המסגרת נראה שהיא חיה עם תחושה של פספוס, החמצה גדולה. בהרפיה אנחנו בודקים בגוף ומעלים דימויים, ורואים שהמרכיב הזה נמצא שם כבר שנים, התחושה נמצאת בכל הגוף, ומופיעה בחיים בעוד מקומות ביומיום: פספוס והחמצה של שעות היום ("לא הספקתי של… אני לא מספיקה"). עולים עוד דימויים. עם עבודה ועם קשב לדימוי האמור אנו רואים כי בסופו של דבר הוא גם כן מרגיש צפוף, מיוסר, מיותר, ובעצם היה כאן כדי להזהיר אותה מפני סכנות שונות. מסתבר שהוא (הדימוי, התחושה) גם רוצה להשתחרר – הוא כבר סיים את התפקיד שלו הלכה למעשה.
בעצם, האפשרות הזו להקשיב למקומות החשוכים בתוכנו, זה כשלעצמו מאפשר פתיחה ורווחה.
לאחר מכן, הדימוי הפך להיות יונה אשר עפה לה מעל פני הים. התבוננו עליה וראינו שהיא כמהה לפשטות, לחוות את היום כחווייה רגילה ועכשווית כפי שהיא – חירות, שחרור וחופש.
משם חזרנו לתחושות הגוף וראינו כי יש הקלה מאוד גדולה. יחד עם זאת, עדיין היו עדיין שאריות, קטנות יותר, תחושה של הרבה יותר מאוורר. בשלב זה עברנו לשיטת EFT כדי לשחרר אותה לחלוטין.
תוך כדי התהליך האמור, היה בכי ויצאו מהמטופלת דיבורים קשים ומורידים כביכול. אך דרך המנהרה הזאת של התהליך של דימיון נובע, היא יצאה עם תחושת חירות: היא הגדירה זאת כמהפך ממש. כמה שעות לאחר הטיפול היא סיפרה לי: "וואו, איפה הייתי כשבאתי אלייך, ואיפה אני אחרי!! יש בי תחושת שחרור, קלילות". היא גם הוסיפה כי "אני זוכרת שהגעתי עם תחושת פספוס והחמצה, אבל אני כבר לא מזהה את המקום הזה בתוכו. זה ממש ניקוי נפש!"
יש לי וודאות ואמונה שלמה שכאשר אנחנו משחררים חלקים בנפש בתוכנו באופן אישי, הדבר עושה גם שירות לעולם.
בהצלחה.
מעין
