תיאור מקרה – נוכחות מכוונת בעזרת סוסים

יובל (שם בדוי), שהיה אח בכור, תלמיד בכתה ג', ילד סקרן, חכם ובעל אינטליגנציה רגשית גבוהה, הגיע אלי לטיפול על רקע הפרעת ADHD (Attention Deficit Hyperactivity Disorder). יובל חווה קשיים רבים בבית הספר, קשיים שכללו קושי לשבת בשיעור, תזזיתיות וחוסר קשב, קושי בלבצע את משימות הכתה ושיעורי הבית. המורים אמנם ראו את איכויותיו של יובל, אולם לא הצליחו להביאו למצב של הקשבה ולמידה. מה גם שבבית היה קשה מאד להתנהל במקביל לכל הסחות הדעת שלו, על אף הגישה המכילה והסבלנית של הוריו.

אלי יובל הגיע בשלב שבו בית הספר נתן להורים תקופת זמן כדי שישקלו אפשרות של מתן ריטלין ליובל. החל במפגש הראשון בחווה ניתן היה לראות שיובל היה חסר שקט, תזזיתי ודי בקלות הוסח. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהוא רץ מנקודה אחת לנקודה אחרת, וכששאל שאלות, אז בזמן שקיבל תשובה התקשה להישאר קשוב, נדמה ש"ריחף", ואף העלה אמירות ושאלות נוספות שלא בהקשר לנושא. יתרה מזאת, קיים היה קושי בדחיית סיפוקים, קושי שהתבטא בצורך לקבל תגובה או מענה בצורה מיידית וחסרת סבלנות.

במפגשים הראשונים שלנו, יחד עם יובל סקרתי את רחבי החווה. תשומת לב רבה נדרשה ממני, משום שיובל בקלות היה מוסח ובלי שישים לב יכול היה להיקלע למצבים מסוכנים (כמו למשל, לעמוד מאחורי סוס), על אף שידע את החוקים היטב.

בשלב זה של הקשר בהתאם לגישת נוכחות מכוונת יש לבסס היטב את הקשר שנבנה באמצעות חיזוקים, עידוד, הערכה, התפעלות, הבעה של אמפתיה ורגש, שיקוף של איכויות, הצלחות וחיזוק הדרך אל המטרה.

חשוב מאד לעשות זאת בטקט ובעוצמה המתאימים, כדי שזה יהיה וירגיש אמיתי. הדגש פה הוא על לראות את הילד וגם על לאפשר לו להרגיש שמישהו רואה אותו. דגש זה רלוונטי לכל שלבי הטיפול ובכל טיפול.

על פי גישת נוכחות מכוונת, מפגשים ראשונים שכאלו נועדו על מנת לבנות מרחב עם המטופל אשר מאפשר לו להביע עצמו בכל דרך שהוא מכיר. מרחב זה הינו בהחלט מרחב מאפשר. החוקים במרחב זה הינם בסיסיים בלבד ומטרתם הראשונית הינה בטיחות וכבוד הדדי. כל התנהגות שהיא תתקבל פרט לדברים אשר מסכנים את המטופל כגון התנהגויות אלימות (פיזיות או מילוליות). מטרה אחרת הינה להעביר למטופל את ההבנה כי הקשר שאנחנו בונים הינו יציב, חזק וגם גמיש ומסוגל להכיל את עוצמת הרגשות של המטופל.

מתן הערות, קיום מסגרת נוקשה וחוקים מגבילים מדי אינם מאפשרים למטופל להביא את עצמיותו הטבעית ועשויות לדחוף אותו למקום של ריצוי או של חשיבה יתרה על הכללים.

חזרה ליובל: ליובל קשה היה מאד ללמוד את מיומנות הרכיבה, מה גם שסף התסכול שלו היה נמוך. במידה והצליח להשאר קשוב להנחיות (שאותן פירקתי ופירטתי ככל שניתן), חוסר ההצלחה הטבעי אשר נובע מלמידה, הביא אותו לידי וויתור. מצד שני, בעבודת קרקע עם הסוסים ובעבודות החווה יובל היה מצוין. האנרגיה הגבוהה שלו מהקרקע לגמרי גייסה את הסוס לנוע עימו ולשתף איתו פעולה. ברגישות ובהדרגה התחלתי לשקף ליובל את הרגעים שבהם לא היה קשוב. למשל, כששאל שאלה ולא הקשיב לתשובה – אז עצרתי. לאחר כמה שניות מבטו חזר אלי ואז אמרתי "שמתי לב שראית דבר-מה מעניין מחוץ למגרש, אז עצרתי והמתנתי שתתפנה שוב להקשיב" – מתוך משפט כמו זה, ניתן לפתח שיח בריא ועמוק. ניתן לשאול שאלות כדוגמת: האם אתה שם לב כאשר זה קורה לך? היכן עוד זה קורה? האם הדבר מפריע לך? ועוד שאלות אשר מטרתן היא לכוון ולהביא למודעות את רגע זה של אובדן תשומת הלב.

גם אם לא השגתי שליטה מלאה על ה"ניתוקים" עצמם, עדיין המודעות והקבלה שלהם יאפשרו לילד לחוש יותר בשליטה על רגעים אלה, שקרוב לוודאי פוגשים אותו בכל מקום בחייו. נוכחות מכוונת מסייעת לילד לרכוש כלים, וגם להעז ולהשתמש במודעות זו על מנת להתמודד עם סיטואציות בחיי היומיום.

ברכיבה טיפולית נעשה שימוש במקצבי הסוס למטרות שונות. לסוס ישנם שלושה מקצבים עיקריים שניתן לנוע בהם בקצב שונה: הליכה, טרוט (ריצה), קאנטר (דהרה).
במקרה של יובל השתמשתי רבות במקצב הטרוט. טרוט הינו מקצב של 2 פעימות, קליל וקופצני. המקצב מספק גרייה למערכת הוסטיבולארית (משפיעה גם על קשב ותנועתיות) של המטופל ובכך מסייע לגופו לשקוט ותורם רבות להעלאת יכולת הקשב.

לאחר הטרוט היה ניתן לראות באופן מובהק כי יובל קשוב יותר ותזזיתי פחות. יתרה מזאת, התאפשר ליובל להקשיב ולתרגל מיומנויות רכיבה באופן ענייני יותר ופחות מוסח. לפיכך, החלטתי לפתוח כל מפגש עם יובל בתנועה עירנית וקצבית עם הסוס. ההתלהבות, המוטיבציה והכיף שנכנסו ביובל כשראה שהוא מתחיל להתקדם היו מופלאים. חשתי שזהו הזמן להתחבר עם המורה המחנכת שבכיתתו ולייצר עבורו בבית הספר סביבה אשר תאפשר לו להביא את עצמו כמסוגל, יכול וילד בטוח.

הגישה שפיתחתי, גישת נוכחות מכוונת (שילוב של רכיבה טיפולית ופסיכותרפיה גופנית), מאמינה בשילוב מערכתי אשר מכיל את ההורים, את האחים ודמויות מרכזיות בחייו של הילד כגון מורים ומטפלים נוספים במידה וקיימים, זאת בהתאם לכל מטופל ומטופל. בשיחה עם מורתו של יובל תיארה היא בדיוק את אותם דברים שחוויתי בתחילת המפגשים עם יובל. סיפרתי לה מה בדיוק עושה אני בחווה על מנת לגייס את הקשב שלו ועד כמה זה עוזר.

ביקשתי מהמורה שתהיה קשובה לצרכיו הפיזיים (ובכיתה המונה לפחות 30 ילדים אני בטוחה שזה לא קל). לדוגמא, לאפשר ליובל סיבוב ריצה כדי לפרוק את האנרגיות שלו בתחילת כל שיעור – כמו הטרוט שלנו בתחילת כל מפגש. המורה היתה קשובה ושיתפה פעולה. היא הכינה טבלה שבה סימנה לו כל יום סמיילי מחייך או ישר או עצוב, לפי שקלול ההתנהגות של יובל באותו היום. המחנכת שיתפה אותי שלרוב יובל היה מקבל סמיילי עם פה ישר. תמיד איחר לשיעור, או שכח מחברת, או שקם לו באמצע השיעור. בשיחה עם מורתו ציינתי שהטבלה אינה הופכת לתמריץ, כי גם בטבלה הוא בדרך כלל "רק בסדר". מה שקרה הוא שהמורה יצרה טבלה חדשה אשר בה קיים היה פירוט של נוכחות, התנהגות, הבאת ציוד לכתה, ועוד. כך יובל יכול היה לקבל הערכה באופן מדויק ומחזק יותר שמאפשר לו גם לראות את יכולותיו.

בהמשך יובל התקדם ביכולת הרכיבה שלו, הוא הצליח להחזיק את עצמו במסגרת הבטיחותית של כללי החווה, הוא יצר קשרים ידידותיים בחווה ובהחלט התנהל בהם יפה. די במקביל, בבית הספר ובבית נצפו שיפורים ביכולות הלמידה ובהתנהגותו. בסיום תקופת הניסיון של יובל בבית הספר הוסכם להמשיך איתו ללא שימוש בריטלין.

מקום החווה והסוסים בטיפול

הקשר של יובל עם הסוס, שהינו בעל חיים גדול ועוצמתי, איפשר לי לשקף ליובל את העוצמות הגלומות בו. האנרגיה שהקשר הזה הביא איפשרה ליובל ולסוס להתחבר לתנועה בקצב נעים ואנרגטי תוך כדי שיתוף פעולה, הקשבה ונוכחות. מצד שני, כשיובל התקדם ברכיבת טרוט, השליטה על כיוונו של הסוס הייתה בידי. בצורה הדרגתית "העברתי" את המושכות ליובל, כך שיובל נדרש להיות אחראי בעצמו גם על כיוון התנועה של הסוס – וזוהי מיומנות מאתגרת, במיוחד לילד כמו יובל שהסחות הדעת מאד הקשו עליו לעקוב אחרי ההסברים. סף התסכול הנמוך שלו מנע ממנו להקשיב ולהפנים את ההסברים ואת התנועה האיטית הנדרשת מן הסוס בעת הלמידה. וכן, ככל שהעמיק הקשר ביניהם, יובל התחבר יותר לסוסים ולחווה, אזי הרצון הפנימי שלו ללמוד ולהצליח עלה עוד ועוד. במקביל לכך, השיקופים שעשיתי לו, הזמן שנתתי לו לחזור לכאן ועכשיו, ההבנה של הצורך של גופו בתנועה על מנת לאסוף עצמו, הדגש על היכולות והעוצמות שלו, חוויית ההצלחה שלאחר פעילות מאתגרת, מתן יכולת ביטוי והתקשורת הליברלית והחופשית – כל הללו סיפקו ליובל כלים להתמודדות עם הקשיים, ומקום להביע ולתקשר את רגשותיו.

תיאור המקרה של יובל מציג באופן ממוקד את היכולת של גישת נוכחות מכוונת להיכנס ולהעמיק אל מקומות עמוקים תוך כדי ראייה מערכתית, ולייצר סביבה המסייעת לילד להתגבר על קשייו. בתהליך הטיפול עם יובל תירגלנו סבלנות, הקשבה, ריכוז, הדדיות, שינון, עצירה, תנועה במרחב… ואני מוסיפה שאם מיומנויות הלמידה והתרגול הללו ניתנות בסביבה מאפשרת, מחזקת, מכילה ומשקפת, ניתן בהדרגה להעביר אותן יחד עם הדפוסים שנבנים מתוכן אל החיים עצמם.

מאת:
עין-בר רייטר אלפסי
נוכחות מכוונת – פסיכותרפיה גופנית ורכיבה טיפולית
לאתר של עין-בר