נניח שמציגים לכם תמונה של נחש ואומרים לכם לזרוק אסוציאציות הקשורות בו, מה היית אומרים? (הוסיפו משלכם): מסוכן, חלקלק, ארסי, דוחה, חכם על חלשים, מתפתל, לא צפוי, תוקף ללא סיבה. ייתכן ומישהו יגיד: מרתק או מלכותי…
בקלפים האינדיאנים האוצרים את החכמה העתיקה של ממלכת החיות, מופיע הנחש כמסמל מיניות, אנרגיה רוחנית גבוהה, יכולת רבייה ופוריות ובעיקר: יכולת התמרה של כל רעל לנסיוב מרפא. את היכולת הזו מסמל הנשל המאפשר לנחש לחדש את כסותו. לא לשווא בחרו בו בתי המרקחת כסמלם המסחרי…
למה הדבר דומה? כשאנחנו שופטים מישהו, יש לנו נטייה לצבוע אותו בצבעים המצדיקים את ההרחקה וההפרדה שיצרנו במחשבתנו ואיננו נותנים לעצמנו מקום לראות בו גם את התכונות החיוביות. למשל, האמונה: "הוא קמצן" תגרום לנו למצוא בכל אמירה או החלטה של האדם שמולנו את הקמצנות. (עובדה, הוא לא רוצה ללכת להופעה המיוחדת; עובדה, הוא מעדיף שנשב בבית עם כוס קפה; עובדה, הוא לא יצא לחופשה כבר שנתיים…).
כשהמחשבה שכחה את תפקידה המקורי: להגיע בקלות ולעזוב באותה קלות בה הגיעה, היא נשארת "להתגורר" בראשנו, ומחפשת כל הזמן סימוכין להיותה צודקת. במקביל, היא לא מאפשרת למחשבות "שיערערו את מעמדה" להתנחל, וכך אנו מפספסים את אינסוף הגוונים האחרים של האדם שמולנו: הוא שר נהדר, הוא מבשל טוב, יש לו חוש הומור, הוא מנווט מצוין, הוא אבא לדוגמה וכו'.
עכשיו נצא לסבב נוסף של תרגילי גמישות לחשיבה ונמצא בתוכנו את כל התכונות שייחסנו לנחש. אל תיבהלו, זה רק תרגיל…בואו ננסה לחזור על תכונות הנחש במסר 'אני': אני מסוכן, אני חלקלק, אני ארסי, אני חכם על חלשים, אני דוחה, אני מתפתל, אני לא צפוי, אני תוקף ללא סיבה….
האם אנו יכולים למצוא בתוכנו ולו פעם שדברנו או התנהגנו בארסיות, שהיינו חלקלקים? מסוכנים? דוחים? לא צפויים? חכמים על חלשים? מעניין להתבונן בזה לרגע לצד ריבוא הגוונים הנהדרים שלנו.
אז לפני שאנחנו שופטים או הולכים רכיל – נראה את אותם שיפוטים גם בתוכנו ונראה גם את היופי באחר ונחוש שאת מקום ההפרדה תופסות שלווה, חיבה, לעתים חמלה ובעיקר לב פתוח.