מוח אחד – המסע מארצם של יצורי הפרא לעבר ארץ הבחירה החופשית

במקור כולנו בטבענו יצורים שורדים אשר פועלים בעזרת המוח השורד, על הטוב ועל הרע שבו.

לפני דורות רבים, בתקופה בה האדם חי לו בג'ונגל, נחשים, חיות טורפות ושאר מרעין בישין ארבו לו בכל פינה ופינה, והשגת המזון היתה חלק חיוני בהשרדות. מערכת ההשרדות היתה אז הבסיס לקיומנו. ברגע בו מישהו היה איטי מדי או פעל בדרך שגויה – גורלו נחרץ להיטרף, או לחילופין, משפחתו והוא מתו ברעב. לכן, במצבים שכאלו מערכת ההשרדות היתה מנגנון חשוב ביותר לאדם, ואצל אלו אשר היא לא תפקדה כהלכה הם פשוט לא שרדו.

ישנם מספר תהליכים במערכת ההשרדות אשר ידועים כ"הלחם, ברח או קפא" (וכמובן שיש עוד). המשמעות היא שבמצב השרדותי, אנו נגיב בהתאם לאחד ממצבים אלו: כלומר, נלחם או נברח או נקפא במקום. כל אדם לפי הדפוסים הקדומים האישיים שלו אותם הדפוסים שהוא ראה או התנסה בהם בילדותו.

כאשר קיים מתח, אנו מפעילים את המוח השורד ואז מגיבים לטוב ולרע.

מערכת ההשרדות הינה מערכת חשובה ביותר, מערכת שאנו מפעילים כאשר אנחנו בסכנה קיומית אמיתית, למשל, כאשר אנו פוגשים אריה או נחש בדרכנו, כאשר מתחוללת שריפה או כשנהג "חותך" אותנו בכביש בנהיגה פראית, כשאדם בסביבתנו נפצע ועלינו להגיב במהירות וביעילות, כאשר מישהו תוקף אותנו או מאיים עלינו וכדומה.

מערכת ההשרדות פועלת במהירות וביעילות. המערכת מזהה את הסכנה, מכינה את הגוף לפעולה (כלומר, מספקת לו דלק על מנת שתהיה לו אנרגיה לפעול) ואף משווה את דפוסי העבר ופועלת על פי מה שהיה בעבר (אם אותו אדם שרד מצב דומה, יש לצפות שהפעם הוא ישרוד גם כן).
ויחד עם זאת, פעולב השרדותית שכזאת לא בהכרח תביא אותנו למקום חיובי.

אביא מספר דוגמאות בהן מערכת ההשרדות מובילה לעבר כשל ו/או נפילה:

כאשר ילד שלנו נוגע בנקודה אשר איננה סגורה אצלנו, אנו נגיב על פי מה שלמדנו בילדותנו הצעירה בבית, נגיב בהתאם למה שההורים עשו – כך גם אנחנו נעשה (ברוב המקרים נפעל בדיוק אותו דבר ולפעמים נפעל בצורה ההפוכה לגמרי). ולרוב התגובה שלנו תהיה לא בדיוק התגובה שבאמת רצינו, אפילו בניגוד גמור להחלטה מודעת קודמת שקיבלנו והבטחנו לעצמנו שעל דפוס התנהגות זה לא נחזור לעולם.

כאשר ילד מרגיש מאויים בבית הספר, הילד קרוב לוודאי יגיב מתוך מקום של המערכת ההשרדותית ואז לא תוכל להתבצע שום למידה כלל (למעט עצם הלימוד והזיהוי של תחושת האיום והאלימות).

כאשר ילד שובר כוס, קרוב לוודאי שנגיב על פי דפוסי התנהגות (ולא מתוך בחירה מודעת), ואז נתרגז, נצעק ואולי אפילו נכה.

אך בניגוד לכך, כאשר הארוע הסתיים, אנו בודקים שוב את תגובותינו ואז ברוב המקרים נצטער ואולי אפילו ניפגע עמוקות מהתגובה של עצמנו, ו(כמובן) נבטיח שלעולם לא נעשה זאת שוב. אבל, כמובן, ברגע שנגיע לסיטואציה דומה, סביר להניח שנגיב שוב באותה דרך. (ומצד שני, יש גם אנשים, בעיקר גברים, אשר במקום להתנצל, יאמרו "היה מגיע לו כך. היה צריך להיות אחרת. הם לעולם לא ילמדו". ובתוך תוכם הם באמת יצטערו, אך לא ידעו כיצד לצאת מהתסבוכת).

בצד המיני זה גם עובד אותו הדבר (מין הינו חלק ממערכת ההשרדות): נוצר גירוי כלשהו, המוח האחורי מגיב לגירוי, והגוף מגיב לגירוי. באותו רגע האדם אינו בוחר כיצד להגיב, אלא היצר הוא שמכוון אותו. ובעצם, האדם מגיב מהמוח האחורי – מהגירוי המיני ואחרי שהיצר נרגע הוא "אוכל אותה", מצטער על מה שקרה, ולפעמים את מה שהיה לא ניתן עוד להשיב. בדרך זו המחיר שאדם עלול לשלם יקר עד מאד.

עבודה מהמוח הקדמי – המוח הבוחר

למעשה, האדם ורק האדם מבין כל היצורים החיים, התברך במוח קדמי – מוח הנקרא "הניאו קורטקס" – זוהי קליפת המוח החדשה אשר מאפשרת לאדם את כל אותן היכולות המיוחדות שלו לעומת שאר החיות, יכולות כגון: קריאה, כתיבה, לימוד, תכנון ויצור, המצאות, שפה עשירה, ובעצם כל מה שאנחנו רואים מסביבנו מבית פשוט ועד לגורדי שחקים, מטרנזיסטור של פעם עד לאייפון מורכב, מפיצוח הגנום האנושי ועד לחקר המוח. ורק לאדם ישנה יכולת הבחירה: הוא היצור היחידי אשר יכול לבחור.

כאן עולה השאלה המרכזית והיא: כיצד בכל מצב ומצב אנחנו נדאג להפעיל את המוח הקדמי שלנו? אולי זוהי שאלת מיליון הדולר, השאלה המרכזית בכל המצבים החל מבעיות למידה וכלה בבעיות במערכות היחסים שלנו. גם היבטים של מחלות נפש ודומיהן אלו עניינים של העדר בחירה, היינו, חוסר יכולתנו להפעיל את המוח הקדמי, מה שבהכרח מביא לכך שהמוח האחורי (המוח השורד) הוא זה שתופס פיקוד.

חלק מהנושאים הינם קשורים במודעות, כך שאם נעבוד ונעלה את רמת המודעות שלנו, אזי נוכל גם להבין ולקבל את המצב ובכך ללמוד כיצד לפעול אחרת בפעם הבאה, ובעצם לנטרל את המוח השורד על ידי פעולה מודעת ומבחירה חופשית.

ויחד עם כל זאת, קיים חלק אחר, חלק שאיננו מבינים ובעצם שם נמצא הטריגר אשר מפעיל את ההשרדות. מאחר והסיטואציה חוזרת הרבה פעמים בחיינו, אולי הגיע הרגע להסתכל לה בלבן של העיניים, לראות ולהבין את הנזקים שהדבר גורם לנו ולסביבה הקרובה, ובעיקר לאותם יקירים אשר כל כך חשוב לנו להיות איתם, לטפח אותם ולהתקדם איתם לעבר חיים טובים יותר. חשוב למצוא את הדרך בכדי להתקדם ולשחרר את מתח זה.

שחרור המתח, או כמו שקראתי לו "המסע מארצם של יצורי הפרא" הוא הוא המעבר מהג'ונגל ההשרדותי לעבר חיים של בחירה חופשית ובהם תגובה מודעת מתוך בחירה. שחרור המתח הוא למעשה הפסיעה לעבר החיים הטובים אשר אנו מבקשים לעצמנו.

הדרך אינה הפגנות או דרישה מאחרים או המתנה עד שהאחר ישתנה. הדרך היא לטפל בנושא בעצמנו כדי להביא אותנו לעבר חיים טובים ומאושרים, חיים חיוביים של בחירה.

הדבר בידינו ואנחנו יכולים להתחיל את השינוי בכל רגע בו נקבל את ההחלטה.

בשיטת מוח אחד – קינסיולוגיה אנו עובדים על שחרור חסימות מן העבר. על ידי שחרור חסימות אלו בעצם נוכל לבחור פעולה מתאימה והגיונית כדי לטפל במצב או בעיה אשר צצים במקום לפעול מתוך דפוסי ההתנהגות אוטומטיים אשר סיגלנו לעצמנו בעבר – שאלו הם אותם דפוסי התנהגות המפריעים לנו.

מאחל לכם בהצלחה.
ואף על פי הקושי אשר בדרך, הזמן להתחיל זה תמיד עכשיו!

יוסי גולד
מטפל ומורה בשיטת מוח אחד
050-5452628
www.yossigold.co.il