'רפואת הרמב"ם' הוא שם הכולל מספר ענפים רפואיים המתקשרים לרבי משה בן מיימון, הפילוסוף והרופא היהודי הידוע בן המאה ה – 12.
ככלל, רפואת הרמב"ם מתאפיינת במבט רפואי הוליסטי. על פי עקרונותיו לא ניתן לחלק את האדם ל"גוף" ו-"נפש" – שכן מדובר ביחידה אחת אורגנית:
קשיים נפשיים עלולים לנבוע משמירה לא נכונה על הגוף ותפקודיו, ובעיות פיזיולוגיות נוטות לנבוע מקשיים נפשיים ורגשיים. על מנת לשמור על בריאות איתנה על האדם לשמור על גופו, לחזק את רוחו ולנהל חיי מוסר נאותים – שכן כל אלה קשורים זה בזה.
רפואת הרמב"ם משתייכת לאסכולת האונני-טיב (Unani tib), או "הרפואה יוונית-ערבית" בשילוב עם מסורות רפואה יהודיות וניסיונו הקליני.
הענפים העיקריים של רפואת הרמב"ם:
- תיאוריה רפואית – מסבירה את תפקודי הגוף והנפש על ידי 4 מרות (או ליחות) הגוף. כל חולי בגוף ו/או בנפש בהכרח נובע מחוסר איזון שלהם.
- קטלוג חומרים רפואיים (“Materia medica”) – קטלוג קפדני של צמחים ומזונות שלהם תכונות מרפא. תרם לתחום זה רבות והשפיע על דורות של מרפאים מסורתיים במזרח התיכון.
- רפואת הנפש – תחום זה חוקר את הגורמים להפרעות נפשיות ומציע עקרונות וטכניקות לטיפול בהם.
- תורת המוסר – לפי גישתו לא ניתן ליהנות מבריאות נפשית ופיזית איתנה ללא חיי מוסר נאותים, הכוללים שאיפה מתמדת לאיזון השאיפות והרצונות.
- רפואה עממית – בכתביו מספק הרמב"ם שפע עצות ועקרונות לשמירה על הבריאות לקהל הקוראים הרחב, ולא רק לבעלי מקצוע. עקרונות אלו מקיפים את תחומי החיים וכוללים תזונה, סניטציה, הרגלי חיים, יחסי מין ועוד.