מגמגם לא צריך להישאר כל החיים מגמגם

בס"ד

באמת עדי?
אבל כך אמרו לי קלינאיות תקשורת וגורמים "מוסמכים" אחרים,
אמרו כי הגמגום הוא נוירולוגי ולא יעבור לי כל החיים
ושאני תמיד אגמגם גם כשאהיה מבוגר…
אוקיי…

אם זה באמת נכון, כיצד זה יתכן שגם לי, כאדם שגמגם בעברו מגיל שנתיים וחצי עד גיל 36, זה כן עבר וכיום אני לא מגמגם?

לא רק זה, בנוסף, לקוחות שלי הפסיקו לגמגם וגם להם נאמר כי הם ימשיכו לגמגם כל חייהם.
כיצד זה יתכן? האם כל הגורמים ה"מוסמכים" טועים?

הגדרה פשוטה של הוכחה… הוכחה היא נכונה כל עוד מפריכים אותה.
על מנת להפריך טענה כלשהי, צריך הוכחה נגדית שסותרת אותה ואז ניתן לומר שרק בחלק מהמקרים היא נכונה ולא גורפת.
צריך להבין שהחדרת אמונה כזאת לילד שאחר כך הופך לאדם מבוגר בהחלט יכולה לגרום לו לסגירת משאבים נוירולוגים במוח ולא רק זה, גם אם נניח שהוא מסוגל היה להפסיק לגמגם מתישהו בעקבות האמונה שהחדירו לו גורמים "מוסמכים" – הוא ימשיך לגמגם כל חייו.

בשיטה שפיתחתי שנקראת 'מדברים אחרת' אני מסביר לעומק כיצד יתכן הדבר וכיצד ניתן לפרוץ את האמונה הזו, מדוע כל מה שהחדירו לך לראש אינו נכון בכלל ואף יכול לעכב אותך מלדבר ממש עכשיו. אבל, אפשר אחרת. אפשר לפרוץ את תקרת הזכוכית אל החופש והביטחון. ויש דוגמאות לטיפולים מוצלחים בגמגום.

אשמח להרחיב יותר בפגישת היכרות.

שלכם,
עדי