בניסיונותיי להעמיק את הבנתי בהקשר לביוגרפיה של הילד במהלך שלושת השבעונים הראשונים לחייו (כחלק מיעוץ ביוגרפי), שבתי אל אחד הספרים ישנים יותר ומוכרים פחות של ברנרד ליבגוד (וכדי שיהיה ברור יותר: "שבעון" = סדרה של שבע שנים).
הספר פורסם בשנת 1946 בהולנד, לאחר מלחמת העולם השניה. שם הספר: "שלבי הילדות".
ב. ליבגוד חידש את הספר במהדורות הבאות וסביב שנת 1980 כתב מחדש מספר חלקים מהספר על מנת לשמור על קשר לתקופה ולהשאירו עדכני. עבורי, התגלית הגדולה שבספר זה היתה להיווכח שוב כמה באמת חומר עבור עבודה ביוגרפית ניתן לקבל באמצעות העמקת ההתבוננות הפנומנולוגית בילד. זהו אחד הכשרונות של ליבגוד אשר מעוררים בי השראה יותר מכל. כלומר, לקחת את הזמן על מנת להעריך כיצד הנפש והרוח של ישות הילד מעצבים אט אט את גופו בכדי ליצור את הכלי המתאים ביותר כדי להעניק תכלית ל'אני'. אותו 'אני' שישוב מהפריפריה של עולם הילד אל מרכזו של האדם הבוגר שילד זה עתיד להיות.
ליבגוד ממחיש את התהליך באמצעות שלושה תרשימים פשוטים אשר ממקדים את מהות ההתבוננויות שלו ומספקים לקורא סמל בעל עוצמה למדיטציה ולעבודה.
בשבע השנים הראשונות לחייו, הילד הוא 'ישות פתוחה'. כלומר, הוא עומד שם, כשעיניו פקוחות, מתבונן בעולם ובולע אותו בשלמותו לתוכו. אין מרכז הפועל בילד. אין שם מסננים ואין כל הגנה. ה'מרכז' שלו, ה'עצמי' העתידי שלו למעשה מגיע אליו מהפריפריה הרחוקה האפשרית ביותר.
המרכז הוא העולם כולו כפי שהוא נולד אליו. הווה אומר: רוח הזמן, האדמה שהוא דורך עליה, האויר שהוא נושם, הארץ, המצב הסוציואקונומי שאליו נולד, המשפחה (התנהגות וגנטיקה) והאנשים המטפלים בו. כל אלו פועלים מבחוץ אל עברו של הילד. הדבר יאפשר דימוי מהופך, בדיוק כמו נגטיב בצילום, זאת כדי לבנות אותו מבפנים ולעצב אותו. לצורך ההשוואה, לו הילד היה דבר מאכל, אלו הם מצרכי המזון שמהם יהיה הוא עשוי. כך מגיעה רוחו בפעם נוספת מתוך עולם הרוח אל שלב חדש של התגשמות. הדבר מגיע למקומות העמוקים ביותר בילד ומעצב, פשוטו כמשמעו, את השלד שלו. כדי לשקף מי אני, אין מקום עמוק יותר בגוף מאשר העצמות שלנו.
אם ניקח את נקודת מבטו של הילד במונחי עולם תודעה, אז זהו השלב הכי פחות ער בחייו (וזוהי אחת הסיבות לכך שהזכרונות משלב חשוב זה הינם מעורפלים), ובו זמנית, זהו הזמן שבו מפת הדרכים אל הפוטנציאל הגבוה ביותר שלו להגשמה עצמית נוצרת בראיה פשוטה עבור אלו היודעים לקרוא את הסימנים. לרודולף שטיינר, מייסד תנועת האנתרופוסופיה, מספיק היה להתבונן בצורת אוזנו של ילד צעיר כדי להיות מסוגל לספק מידע חיוני באשר לאופן החינוך הנדרש כדי לסייע לו להגשים את העצמי שלו בבגרותו.
ושוב אל התרשים/סמל הפשוט הזה: זה לא רק מעגל עם שלושה חיצים אשר נכנסים אליו. זהו גם מעגל שבע השנים הראשונות אשר ממנו תתגלה האמת הרוחנית הגבוהה של אותה ישות אנושית. כלומר, זה דומה כפפה שהופכים מבפנים החוצה.
כמובן, השינויים מתקופה אחת לתקופה אחרת אינם קורים להם ביום אחד. זהו תהליך איטי משבעון אחד לשבעון שבא אחריו. מגיל חמש בערך ניתן להתחיל לראות את הנחות היסוד של השבעון השני.
בתקופה זו, ניתן להבחין כי מבנה הלסתות של הילד עשוי להיות השינוי הפיזי המייצג ביותר של הטרנספורמציה החדשה הזו.
אם עד כה הילד היה פעור פה מול העולם, אז לא רק שהוא מאבד את שיני החלב שלו שנושרות ומחליף אותן לשיניים קבועות, הוא גם סוגר את לסתותיו. פניו מעוצבות מחדש בקוים חזקים יותר. כעת נוצר קיר בין העולם הפנימי של הילד ובין העולם החיצוני שלו. כאן, המעגל בתרשים מייצג את שפתיו הסגורות של הילד, וכמו כן, את הגבול המפריד את הילד מן העולם. מהפכה מתחילה. מספר דברים אינם נכנסים ודברים אחרים אינם יוצאים. כעת קיים ניכור בין הילד ובין העולם באותו מקום שקודם היתה בו אחדות. יכולים לייצג זאת שני שלבים, אחד הוא חציית הרוביקון בגיל תשע (רוביקון הינו הנהר שאותו חצה יוליוס קיסר כאשר עזב את רומא – דבר שימש כסמל לכך שאינו יכול לחזור לאחור). בשלב זה הילד חווה נפילה פנימית מ"גן העדן" ובעצם מאבד את תמימותו. הוא יחוש תחושת אשמה ואת עולמו הפנימי יכסה לו ב'עלי תאנה'. אובדן תמימות זה הינו מחיר קשה אשר אותו אנחנו משלמים בנתיב לעבר המודעות העצמית. כך שהפיצול בין העולם הפנימי ובין העולם החיצוני גדל לו עם השנים ועם הזמן הופך להיות אחד האתגרים הגדולים בחיים – יש להתגבר עליו על מנת להגיע למנוחה והנחלה שהם חיים אותנטיים ואינטגרטיביים יותר (וחיים אלו הם חיים בריאים יותר).
השלב הבא בתהליך יהיה תחילת גיל ההתבגרות. זהו פיצול נוסף בילד בין העולם ה'גבוה' של מחשבות, ערכים, רעיונות וציפיות לבין עולם 'נמוך' יותר, עולם של תשוקות, צרכים, דחפים וכוחות לא מודעים שאליהם בקושי מגיע אור המודעות העצמית.
התקופה השלישית מראה לנו צמיחה בגובה ובאורך הגפיים ובכך הופכת את המתבגר ליצור מוזר ולא-הרמוני. פניו הופכים לרזים וארוכים. הילד מאבד את המראה העגלגל שהיה לו והופך להיות מחודד ומרושל בתנועותיו, מצד אחד, בעודו מתחזק בכוחו הפיזי, מצד שני. אין זה תיאור קולע של המתבגר האינטנסיבי, האימפולסיבי, זה שחש שלא-בנוח, חסר עידון – נוטה להתווכח עם הוריו על כל דבר ועניין? בהחלט. עם המרכז החדש שלו שהרגע נולד, המתבגר מתנסה בבדידות של לשהות בעולם, ללא החמימות והבטחון של שלב הילדות. וללא תשובות מספקות לאותן שאלות תמימות.
אם נסתכל בתרשים השלב השלישי, הרי ברור שמדובר בתחילת של חיפוש, חיפוש שלא יאוזן בקלות באמצעות כוחות מהעולם החיצוני. כל התנועה שם הינה מבפנים אל החוץ. המתבגר מחפש אחר משהו שטרם הגיע וממקום שכבר איננו שם, בעוד תחושת העצמי תהפוך את כאביו ותהפוך את אתגריו לקשים יותר מאשר הינם. נדמה לי שהרומנטיציזם הינו דוגמא תרבותית מעולה לתקופה זו.
אפשר לדבר עוד רבות על מה שמוצג בתרשימים אלו. תרשימים אלו מהווים תמיכה חשובה בהתבוננות מדיטטיבית בילד או באותו המבוגר אשר עובר עבודה תרפויטית בהקשר לעברו. מן הסתם, הם מהווים אבות-טיפוס של שלבים. ולגבי אינדיבידואל אשר חורג מהם, הללו יספקו תמיכה להבנת האתגרים המסוימים שאיתם הוא מתמודד. וכמו ספר עתיק וחכם, ככל שנשתמש בהם יותר וככל שתעמיק עבודתנו החיצונית והפנימית, הם יגלו את העומק שבהם.
לשלושת התרשימים מוסיף ליבגוד עוד שני תרשימים: רביעי המייצג את תקופת אמצע החיים, וחמישי המייצג את החלק האחרון בחיים.
אשאיר לך, הקוראת או הקורא, לחקור אותם…
אלכסנדר קולון
יועץ ביוגרפיה
לאתר של אלכסנדר