אני זוכר את עצמי בגיל מאוד צעיר עומד ליד הקבר של בני, דודי היקר. יש לי תמונה של סבתי האהובה רוכנת על הקבר, בוכה, כואבת ושבורה. אני זוכר איך תחושת השבר והאובדן חודרת לי לתוך הלב. דרך הסבל של סבתא הלב שלי למד שבר ושכול.
אני זוכר את עצמי שעה לאחר מכן, יושב סביב שולחן האוכל בביתם של סבתא וסבא, וסבתא עם הדאגה והאהבה האין סופיות שלה דואגת שיהיה לי בדיוק את מה שאני הכי אוהב בצלחת ולא מתיישבת עד שכולם אוכלים ומרוצים. ברגעים האלה הלב שלי למד מה היא נתינה ואהבה ללא גבול.
אני זוכר את עצמי שוב פעם באותו בית עלמין, כמה עשרות מטרים מהקבר של בני, עומד מעל הקבר של אחיי התאומים האהובים גיא ויובל ותמונת הילדות שלי משוחזרת. רק שעכשיו, אמא בתפקיד של סבתא ואני בתפקיד שלה, בתוך הסיוט של החיים שלי. וסבתא אוספת כל טיפת כח שיכולה למצוא בתוך הלב הענק שלה, כדי להשאר חזקה ולהיות שם בשביל כולנו.
שם הלב שלי למד מה היא חמלה.
החיים האנושיים, בבסיסם מלאים באי ודאות ובהשתנות, הסבל האנושי הוא חלק אינהרנטי מחווית החיים של כל אדם באשר הוא. המושג ״חמלה״ בעבורי נושא בתוכו קונפליקט אשר נוגע ברבדים העמוקים ביותר של החיים האנושיים. חמלה מאפשרת לראות את החיים האנושיים בכללם, כמות שהם, עם כל הכאב והסבל אשר טבועים בהם ובתוך זה לעשות את כל שביכולתנו בכדי לצמצם את הסבל בעולם.
ברי סחרוף כתב ״לב שבור הוא לב שלם״. המשפט הזה מתאר בשבילי את המהות של המושג חמלה. ההבנה שהחיים, כולל הסבל שהם מכילים בתוכם, הם שלמים, כמו שהם. והחמלה, אל מול זה, מאפשרת את הפעולה להפחתת הסבל בעולם.
פיתוח החמלה באדם מאפשר לו לחיות את חייו באופן החופשי והשלם ביותר. היכולת לעבור דרך הכאב והסבל, להצליח לראות את השלמות גם במקומות הקשים ביותר ומתוך זה לעשות את הצעד לעבר הפעולה המיטיבה בעבור האחר ובעבור האדם עצמו היא כמו הליכה על מים.
החמלה מרוקנת מהסבל האנושי את כל המשמעויות האישיות שבו, יש בה היכולת לאחד בין הדואליות שבחיי האדם ולהביא אותו לחיים של אחדות וחיבור ישיר בין ליבו ובין הפעולות שלו בעולם. בשיטת האימון סאטיה אנו מביאים לידי ביטוי ומפתחים את החמלה כאחד מחמישה נדבכים מרכזיים בתהליך.
נדב ויינר, מאמן ומטפל בשיטת סאטיה