הקוסמולוגיה הסינית מורכבת ממספר מודלים המסבירים איך העולם בנוי ופועל. אמנויות הלחימה הסיניות הפנימיות, כמו גם הרפואה הסינית, מתבססות רעיונית על המודלים האלה ומיישמות אותם בתנועה ותנוחה. הבנת המודלים הללו אינה הכרחית לתרגול בסיסי אבל מוסיפה עומק ומשמעות למי שרואה עצמה כמתרגלת רצינית.
יש דבר שגיבושו בערפל,
נולד לפני השמים והארץ:
שקט! שומם!
עומד לבדו ואינו משתנה,
סובב בכל ואיננו עייף,
אפשר לראות בו את אם העולם.
אינני יודע את שמו,
אכנה אותו "הדרך";
בדוחק אתן לו שם: "הגדול".
המקור בסינית קלאסית
דאו דה ג'ינג, מזמור 25, בתרגום דן דאור
הדרך מוליד את האחד,
האחד – את השניים,
השניים – את השלושה,
השלושה – את ריבוא הדברים:
ריבוא הדברים נושאים על גבם את היין וחובקים בזרועותיהם את היאנג ומערבלים את הצ'י ליצור הרמוניה
המקור בסינית קלאסית
דאו דה ג'ינג, מזמור 42, בתרגום דן דאור
המודל הנפוץ המסביר את העולם ותופעותיו פותח בשושלת סונג הדרומית על ידי אסכולת המחשבה הניאו-קונפוציאניסטית. אחד מההיבטים הידועים שלו מציג מצב ראשוני של ווג'י (無極 כלום, ריק), ממנו התפתח הטאי ג'י. טאי ג'י (太極 האולטימטיבי הגדול) מפריד בין הליאנג אי (兩儀, שני המופעים), המכונה גם יין ויאנג. הליאנג אי מוליד את השי שיאנג (四象, ארבעת המופעים), אשר מוליד את הבה-גואה (八卦 שמונת הטריאגרמות), וממשיך עד לוואן- וו (萬物עשרת אלפים הדברים).
מודל הניאו-קונפוציאניזם של תופעות העולם [על פי זאב פוקס, 2000]
המודל הזה אינו מודל של התפתחות קווית כפי שנתפסת במחשבות מערביות, שכן במודל זה, כל אלמנט כבר כולל בתוכו את שאר היסודות. המורה וחוקר הבה גואה זאב פוקס מתאר את הדגם כ"התבוננות בפריט בזכוכית מגדלת, וצפיה במורכבותו כשהיא הולכת וגדלה". הוא רואה בזה ביטוי לתפיסה הסינית של שלמות, שבה החלק מכיל את השלם.
מודל נוסף הוא וו שינג (五行 חמשת השלבים), לפיו הדברים נמצאים כל הזמן בתנועה, עוברים שינויים של פאזה, אנרגיה וצורה. המודל, המוצג למטה, מדגים את חמשת השלבים והדינמיקה ביניהם: מעגל חיובי המתואר בדרך כלל כמעגל ההזנה, ומעגל שלילי המתואר בדרך כלל ככוכב, או מעגל ההרס. פוקס מזהה שני עקרונות נוספים: אפקט הדומינו, שבו כשאחד מהיסודות חסר כל המבנה קורס, והעיקרון המקביל, המלמד שכל השלבים יחד, במרחב ובזמן, חיוניים לקיום מבנה בריא.
חמשת היסודות הם עץ, אש, אדמה, מתכת ומים. במעגל הבריאה כל יסוד מזין את היסוד הבא: עץ מזין אש; אש יוצרת אדמה (אפר); אדמה מכילה מתכת; מתכת נושאת מים; מים מזינים את העץ.
בכוכב, או במעגל ההרס, כל יסוד הורס את היסוד הבא: עץ מפריד אדמה (שורשי עצים); אדמה בולעת מים; מים מכבים אש; אש ממיסה מתכת; מתכת חותכת עץ. כל אלמנט במודל זה קשור ליסודות בטבע, לחלקי גוף ואופי האדם, צבעים, כוכבים וכוכבי לכת וכו'.
הביטוי של מודלים קוסמולוגיים באמנויות לחימה:
וו-ג'י (無極): באמנויות לחימה רבות, לפני שמתחילים לתרגל את התבנית (קאטה) או התרגיל ולפעמים גם לאחר סיומו, המתרגלים לוקחים כמה דקות בו הם עומדים בשקט ומרוקנים את המחשבה. אותו רגע של עמידה נקרא wuji, ומטרתו היא להגיע להרמוניה של הגוף והנפש. כאשר מתייחסים לתרגול עמידה המבוצע כתרגול יחיד, עמידת ה-wuji היא התנוחה בה עומדים המתרגלים כשידיהם מונחות באופן טבעי לצד גופם.
טאי-ג'י (太極): אמנויות הלחימה תופסות את הטאי-ג'י (שקרוי גם טאי צ'י) כמצב שבו הציר כבר קיים, אך הדואליות עדיין לא החלה להתרחש. הכוונה קיימת, אבל עדיין אין צורה. זה הרגע שבו היין והיאנג מתחילים להיפתח. או במילים אחרות, המחשבה על התנועה כבר קיימת, המחשבה על התנועה מתחילה להיווצר. טאי ג’י הוא השם המקורי למה שהמערב מכיר כיין יאנג.
ליאנג-אי (兩儀): המורה הגדול סון לוטנג אמר, "(הגוף) לא זז, זה יין, בתנועה זה יאנג, אלו שני המופעים". [בתרגום פוקס, 2000}.
אומנויות לחימה מזרח-אסייתיות, טאי ג'י צ’ואן בפרט, מאמצות את ההגדרה של יין-יאנג כ'שני צדדים של אותו דבר' כהנחיה בסיסית ומפרשות אותה בצורה מעשית כהדגמה של ריק ומלא, רך וקשה וכו'. אחת המטרות שאמנויות הלחימה שואפות אליהן היא לשמור על איזון של שני ההפכים.
ביישום באמנויות הלחימה החיצוניות, המתרגלים היו מחפשים את האיזון בין מה שנחשב לחלק הקשה באימון, הכולל מהירות, סיבולת, כוח וזריזות, לחלק הרך של האימון: אטיות, רכות, וזְרִימָה. חלקים אלה תורגלו בדרך כלל ברמות הגבוהות של האימון או כתרגול ייעודי נפרד של מדיטציה.
אמנויות לחימה פנימיות רואות בעקרון היין-יאנג חלק מהותי מהאימון, אשר משפיע על המהות של כל תנועה בתרגול, בין אם זה תרגול בודד- תבנית (קאטה), שבו המתרגלים מתרגלים את עקרון היין-יאנג על ידי העברת משקל ואנרגיה פנימית (qi 氣), או תרגול זוגות שבו המתרגלים משתמשים בכוח של יריבם נגדו על ידי שימוש בעקרונות יין-יאנג.
סאן צאי – Sancai (三才): שלושת הכוחות הטבעיים. מתפרשים בדרך כלל כשמים, אדמה ואדם. לדוגמה, בתרגול של מדיטציה בעמידה ניתן לשים את תשומת הלב במגע כפות הרגליים באדמה, בחיבור של הקודקוד אל השמיים, ובגוף המתרגל כמחבר ביניהם.
ביחס לאמנויות הלחימה הפנימיות, פרשנות נוספת מצביעה על החלק העליון, הבינוני והתחתון של הגוף, ולכן מחברת אותו לתנוחת עמידה בסיסית של סגנון שינג אי צ’ואן (xingyiquan) הנקראת סאנטי שי (santishi三體勢) – תנוחת הגוף המשולש.
הביטוי של המשולש כעיקרון תנועתי שכיח גם באמנויות לחימה אחרות: ווינג צ’ון, ג'וג'יטסו וג'יט-קון-דו הם רק כמה דוגמאות. אחרים מחברים אותו לשלושת אוצרות הדאואיזם (חמלה, מתינות ענווה). באופן כללי, המספר שלוש בנומרולוגיה הסינית נושא את המשמעות של "רבים", ומרמז על אינסוף. שלוש הוא המספר הראשוני האי זוגי הראשון.
וו שינג – (五行 ): המודל של חמשת השלבים חוזר על עצמו בלי סוף בקשר לאמנויות לחימה: חמש תנוחות עמידה, חמישה צעדים, חמש אנרגיות וכו'. אמנות הלחימה הפנימית שינג אי צ’ואן מבוססת על תיאורית חמשת היסודות, שבה הם מייצגים מהות של תנועה וטכניקות לחימה.
בה גואה (八卦): פוקס מזכיר את הקשרים הברורים של מודל שמונה הטריאגרמות לאמנויות לחימה: שמונה אברי גוף; שמונה האנרגיות או הווקטורים של טאי צ’י צ’ואן (פאן-להדוף, לו-לגלגל, ג’י-לדחוס, אן-לשנע, צאי-לתלוש, לייה-לפצל, דזואו-מרפק, קאו- להישען/כתף); שמונת הכיוונים (ארבע רוחות השמיים וארבעת האלכסונים. או קדימה-אחורה, ימינה- שמאלה, למעלה-למטה, במרכז וסביב); שמונת חילופי הידיים של בה גואה ג’אנג ושמונה נקודות המוות העיקריות בגוף.
ענת אראל