ויסות חושי הינו תהליך של קליטת הגירויים מהסביבה באמצעות חושינו. אנו קולטים מידע באמצעות מערכות החישה השונות, מעבדים אותו ומשתמשים בו על מנת להסתגל לסביבה. מערכות החישה אשר אנו מכירים הינן שמיעה, טעם, ריח, מגע, מישוש, ושתי מערכות חושים נוספות:
א. המערכת הווסטיבולרית: רגישות לתנועה, שיווי משקל ורמת עוררות.
ב. המערכת הפרופריוצפטיבית: אחראית על תחושת המיקום והמרחב בתנועה.
המידע אשר מתקבל ממוקדי החישה נשלח למוח אשר מפענח את המידע המתקבל. כאשר הוויסות איננו תקין יחוש הילד בגירוי בעל עוצמה רבה מדי בערוץ החושי המסוים הזה או שלא יחוש את הגירוי ברמה מספיקה.
כאשר התחושה עוצמתית מדי זוהי רגישות יתר המפעילה מנגנון הגנה של צמצום הגירוי.
כאשר התחושה חלשה מדי מדובר בחוסר רגישות המפעיל מנגנון לחיפוש התחושה החסרה והעצמתה.
אצל רוב הילדים תהליך הוויסות החושי מתרחש בצורה אוטומטית ורצופה. בעיה בוויסות החושי מתרחשת כאשר המוח איננו מעבד את המידע מהחושים בצורה יעילה. לכל אדם יש העדפות בוויסות החושים וקשיים בוויסות חושים מסוימים (טעם, ריח, מגע או שמיעה), אך כאשר יש הפרעה בוויסות החושי או שהוא בחסר, אזי מרגישים יותר מדי.
למשל:
כאשר הוויסות החושי פועל כראוי, אנו מצליחים להתעלם מרעשיהן של מכוניות חולפות או של מזגן; אנו מסוגלים לאכול אוכל במרקמים שונים כמו פירה או מרק בצל; אנו מסוגלים ללבוש בגדים מסוגים שונים של בד, אנו מאפשרים ליקירינו לגעת בנו, ללטף ולחבק אותנו.
במאמר זה אביא סקירה קצרה אודות רגישות יתר של חוש השמיעה (וזוהי הפרעה בויסות חושי).
סימפטומים
לילד אשר יש לו רגישות יתר של חוש השמיעה, השהייה במסיבת כיתה עשויה להיות קשה מנשוא: המוזיקה, הבלונים המתפוצצים, הילדים הצווחים – כל אלו עשויים לגרום לו להילחץ, לקפוא במקום או לברוח. אמנם גלי הקול שמגיעים לאוזני הילד שווים בעוצמתם לגלי הקול שמגיעים לאוזני שאר ילדי הכיתה, אולם בשל רגישותו המוגברת, הוא חווה אותם בעוצמות כפולות ומכופלות.
דוגמאות נוספות לסימפטומים של רגישות יתר של חוש השמיעה: רעש של אמבולנס, קול וטון דיבור (בבית ובבית הספר, הילד עשוי לחוש מאוים מקולו של המורה ואפילו שצועקים עליו), מוזיקה בקול גבוה (עד כדי הימנעות מביקור בסרטים והצגות), מקומות הומי אדם (כמו למשל, ביום העצמאות כשיש קהל עצום ברחובות), זיקוקים, פיצוצי בלונים, רעשי מקדחה, זמזום המזגן בבית או בבית הספר.
כדי להבין יותר כדאי להכיר בקצרה את מבנה האוזן ואת אופן תפקודה:
מבנה האוזן מתחלק לשלושה חלקים: האוזן החיצונית, האוזן התיכונה והאוזן הפנימית.
האוזן החיצונית מקבלת את גלי הקול. האוזן החיצונית כוללת את האפרכסת ואת תעלת השמע
החיצונית. מטרת האפרכסת לכנס את גלי הקול לתעלת השמע ומשם לעור התוף, המצוי באוזן התיכונה. אם יש באזור זה של האוזן אוויר או מים עשויה להיות ירידה בשמיעה.
באוזן הפנימית יש שתי מערכות המתחברות למערכת עצב השמיעה:
א. החלק העליון (הטבעות) האחראי על המערכת הווסטיבולרית.
ב. החלק התחתון (השבלול) האחראי על מערכת השמיעה.
אז מה ניתן לעשות? אתם מוזמנים לפנות אלי ישירות.
נורית