הגישה המקובלת כיום לריפוי המחלות הינה מתן תרופות בהתאם למחלה, בעוד את סוג המחלה מזהים על פי סימפטומים (תלונות ותאור החולה, תוצאות בדיקות הרופא והמעבדה: תמונת מצב הדם, צילומי רנטגן, צילומי סיטי וכדומה).
הרופא הקונבנציונלי יתערב בריפוי המחלה, אך ורק מהרגע בו גילוי המערכת או גילוי האיבר הנגוע, שם נמצאת המחלה והרקע (בין אם דלקתי, אלרגי, ניווני או מתח נפשי). לא משנה ששמה של המחלה על פי רוב איננו מגלה דבר… למשל, מיגרנה, דלקת פרקים, נוירולוגיה (כאב עצבי) ואחרות. תרופות כימיות לא נועדו לריפוי האדם החולה אלא נועדו לדיכוי התופעה (כלומר, המחלה) בלבד, לכן, בדרך כלל, תינתן לאותה מחלה בקרב חולים שונים אותה התרופה (או לפחות תרופה מאותה קבוצת התרפופות). כל החולים אשר סובלים ממחלות אסתמה למשל, יקבלו משאפים המכילים בריקלין או ונטולין. בנוסף, רובם המוחלט יטופל גם בכדורים או במשאפים המכילים קורטיזון (סוג של סטרואיד). בכל סוג של דלקת, כל חולה יקבל אנטיביוטיקה. אלו הסובלים ממתח ועצבנות יתר יזכו רובם ככולם סם הרגעה מסוג ואליום או תרופות דומות.
מרבית התרופות הנמצאות כיום בשימוש אינן באמת מרפאות את שורש הבעיה, אלא בדרך כלל ניתנות לתקופות ממושכות יותר והראייה לכך היא קיומן של מחלות ממושכות הנקראות בפינו "כרוניות". עובדה ידועה היא, שלמעט דלקות גרון, דלקות אוזניים ודלקות חריפות בדרכי הנשימה, כל המחלות הכרוניות אינן ניתנות לריפוי מוחלט. בין מחלות אלו: אלרגיות, יתר לחץ דם, סוכרת, דלקות פרקים, מיגרנות, מחלות עור, מחלות עצבים ומחלות נפש, אסתמה, דלקות כרוניות בדרכי שתן, בכיס המרה ואחרות.
לא בכדי, כפי שקורה בכל תחום, כשהדרך המקובלת, הנקראת הרפואה ה"קונבנציונלית", איננה נותנת מענה על הציפיות והדרישות, החולים נאלצים לעבור לגישה שונה, בדרך כלל יעילה יותר, זו הנקראת אלטרנטיבית או משלימה, והעיקרית בהן הינה הומיאופתיה.
מהי הומיאופתיה?
שני עקרונות חשובים נמצאים בבסיסה של תורת ההומיאופתיה:
הראשון נקרא "חוק הדמיון" או במלים אחרות: "דומה מרפא דומה". יתרה מזאת, זהו גם פירוש המילה הומיאופתיה (ביוונית: "הומיאו" – דומה, "פתוס" – מחלה). הרעיון הוא שחומר בריכוז גבוה הגורם לסימפטומים זהים לאלו של מחלה מסוימת אצל החולה הספציפי, בהיותו מדולל דילול מיליוני פעם, ירפא את האדם הסובל ממצב זהה.
העקרון השני הוא חובת הדילול: משמע, ניסיון של מעל מאתיים שנות קיום של תורת ההומיאופתיה קובע כי, ככל שהחומר (שבדרך כלל רעיל בריכוז גבוה) מדולל יותר ויותר במים באמצעות ניעור, אזי כוחו הרפואי עולה.
על שני הנחות/עקרונות יסוד אלו ותוצאות בשטח התפתחה תורת ההומאופתיה. לפי תורה זו, בשלב של תחילת הטיפול בחולה, על הרופא לחקור לעומק את כל הסמפטומים ואת כל התופעות הגופניות או הנפשיות.
זאת ועוד, על הרופא לעמוד על אישיותו ותכונותיו של החולה. אחרי כן, חייב הרופא לאתר תרופה הומיאופתית ("פוטצי" בשפה מקצועית) או לאתר שילוב של תרופות אשר יצור אצל אדם בריא את אותם התסמינים ואז על הרופא לדלל את החומר אלפי פעמים ואף מיליוני פעמים כדי שיהיה מוכן לריפוי החולה.
על שתיסוגיות אלו, "חוק הדמיון" ו"תורת הדילולים" עשרות אלפי מאמרים וספרים עבי כרס פורסמו, מאמרים וספרים אשר מבוססים על תוצאות מחקרים שנערכו במשך שנים רבות.
חוק הדמיון אינו כה פשוט לישום כפי שאולי ניתן היה לחשוב. יש צורך בהמון ידע, בכושר חשיבה אנליטית, בהיגיון בריא וניסיון עשיר. אך, יחד עם זאת, גם מזל (עזרה מהשמיים) כדי לקבוע איזה חומר בדיוק או איזה שילוב של חומרים הוא המקביל לתסמינים המסוימים של החולה ופה בדיוק טמונה המקצוענות.
למשל, ניתן להצביע על דימיון שבין סימפטומים אשר אופייניים להשפעה של ארס דבורים לבין סימפטומים המלווים דלקות גרון. עקיצת דבורת הדבש גורמת לכל הסימנים של דלקת גרון: כאב, נפיחות, אודם מקומי. לאדם המתלונן על דלקת גרון אנו ניתן ארס דבורים מדולל בשיעור של 1 למאה מיליון. תוך שעה החולה ירגיש שיפור מוחלט במצבו ויירפא!
האם שמתם לב למספר? אחד למאה מיליון. בהומאופתיה קיימים גם דילולים גבוהים יותר, מה שמותיר את הקהילה המדעית הקונבנציונלית לגמרי פעורת פה, במיוחד לנוכח ההישגים הרפואיים המוכחים. שהרי מדובר בדילול כה קיצוני של חומר גלם, שלפי כל כללי המדע נחשב למים שהם טהורים, ובכל הבדיקות שיבדקו מים אלו לא יתגלה בם שום דבר.
המספר הקטן ביותר של מולקולות המרכיבות חומר קרוי "מספר אבוגדרו". במקרה דנן, של דילול ההומיאופתיה, בכל הפוטנציאל האמור לא נשארת אפילו מולקולה אחת! לכאורה.
נזלת ויראלית הינה מאופיינת באף נוטף ועיניים דומעות ובהומיאופתיה היא תטופל בדילול גבוה של תמצית בצל. מדוע? משום שחשיפה לתמצית מרוכזת של בצל תגרום לסימפטומים זהים, היינו סימפטומים של נזלת ושל עיניים דומעות.
דוגמה נוספת היא אחת הדרכים ההומיאופתיות לטיפול בכולירה והיא: חומר המכיל דילול גבוה של רעל הנקרא ארסן (אחד היסודות במערכה המחזורית). בארסן משתמשים בו להרעלת עכברושים וולהרעלת חולדות. בריכוז גבוה הוא גורם לאדם לשלשול מיימי חריף הדומה לשלשול של מחלת הכולירה. סימפטום דומה. כשארסן מדולל במים, הוא הופך לחומר מרפא.
למחלת המלריה, שנעלמה מארצנו עם ייבוש הביצות, התרופה המקורית היא כינין. כינין כשלעצמה אם תבוא בריכוז גבוה עשויה לגרום לסימפטומים של מחלת הקדחת. מצד שני, תרופה הקרויה IPECA גורמת בריכוז גבוה לשיעול טורדני ולסימפטומים של אסתמה או לשל אלרגיה. בתמהיל הנכון היא תשמש כריפוי ולמניעת התקפי אסתמה.
ד"ר סמואל הנמן, אבי תורת ההומיאופתיה
מייסד תורת ההומיאופתיה, רופא גרמני בשם ד"ר סמואל הנמן, לראשונה פירסם את הרעיון בשנת 1790. הוא קרא על כך שקליפה של עץ המרפאת את מחלת הקדחת (מלריה), עשוי בריכוז גבוה גם לגרום להופעת סימפטומים של הקדחת. מכאן צץ במוחו הרעיון כי, כל חומר אשר גורם לסמפטומים של המחלה מסוגל גם לרפא אותה. בשלב הבא החל ד"ר הנמן ללמוד על רעלים שונים ועל התופעות שהם גורמים.
השלב הבא היה שד"ר הנמן ניסה לתת אותם – מדוללים על מנת שלא יזיקו – לחולים אשר סבלו מתסמונות דומות. בשלב כלשהו, הבין שדווקא החומרים המדוללים יותר הם אלו החומרים שמרפאים טוב יותר. כך גילה, למשל, כי רעל עכברים אשר מזיק לכבד, אם יעבור דילול רב מספיק יהיה יעיל לחולי כבד. מתחילת המאה ה -18 החלו הצלחותיו ועבודותיו של ד"ר הנמן להתפרסם בכל העולם, או אז קיבלה השיטה תאוצה רבה.
שני מחקרי ענק אשר נעשו במקומות שונים בעולם, באנגליה ובהולנד, העלו את השיטה החדשה, המסתורית והמהפכנית, על דרך המלך. באנגליה נעשה ניסוי על אלפי פרות, פרות אשר סבלו מדלקת עטינים. החומר ההומיאופתי עורבב במי השתייה שניתנו לפרות החולות. הסתבר כי התרופות ההומאופתיות ריפאו טוב יותר בהרבה מאשר התרופות הקונבנציונליות. בהולנד נעשה ניסוי דומה על מאות עכברים פצועים. בניסוי זה על ידי הומאופתיה העכברים נרפאו מהר יותר מכל מה שיכולה היתה הרפואה הקונבנציונלית לשער.
הדילול – איך ומדוע?
לדילולים המקובלים בהומאופתיה קיימות נוסחאות קבועות. לדוגמא, D1 משמעו דילול של אחד לעשרה (חלק אחד של החומר בתוספת לתשעה חלקי מים). D2 משמעו שאת החומר המדולל שוב דיללו ביחס של אחד לעשר, כך שנותר חלק אחד למאה. D3 הוא אחד חלקי אלף, D6 הוא אחד חלקי מיליון, ו – D8 הוא אחד חלקי מאה מיליון.
פירוש הדבר הוא שבבקבוקון, שאותו אתם רוכשים, יש בסך הכל אחד למאה מיליון חלקי החומר הפעיל. אבל זה לא הכל. דילול שגרתי אחר הוא הסימון C1 וכדומה. C הוא דילול של אחד חלקי מאה, כש- C2 הוא אחד חלקי עשרת אלפים. C6 הוא דילול של אחד למיליון מיליונים, והוא אחד המקובלים ביותר. אבל יש גם C8 ו -C10, הרבה מתמטיקה…
כשנשים מניקות הן מעבירות לתינוקן מרכיבי מזון שהן צורכות. כך שאם תינוק נמצא רגיש למרכיב מסוים, הוא לגמרי עלול להינזק, למרות שבאף מעבדה לא ניתן לאתר בחלב האם שרידים של מרכיב מזון (הגורם רגישות לתינוק) שאותו אכלה האם. לדוגמא, חומר הקרוי "איפיקהקואנה", כששמים בקבוקון פתוח המכיל חומר זה בקומה הראשונה בבנין בן שש קומות, יהיו אנשים בקומה השישית אשר מיד יחושו בחילה וישתעלו, וזאת למרות שבאוויר לא ימצא שום חומר שכזה בזמן כל כך קצר. הדבר נבדק פעמים רבות. דרך אגב, האיפקה-קואנה משמשת בהומאופתיה לריפוי של שיעול.
דוגמא אחרת: אנשים אשר סובלים מאלרגיה בעת עונת הפריחה של הדשא. נערכו מחקרים אשר הוכיחו, שהתגובה החולנית נגרמה ללא שום חלקיקי דשא באוויר.
והמסקנה היא שכל הדברים האלו מאששים את השערתה של הרפואה ההומיאופתית בדבר "שדרים" של אנרגיה, כאלו הפועלים על הגוף, אף כי אינם ניתנים לבדיקה ולהוכחה מדעית רגילה. לפחות לא בכלים המדעים שבידינו כיום.
הניעור
הרפואה ההומיאופתית מסבירה כי לא החומר שנותר הוא הגורם שמרפא, אלא "השדר" האלקטרומגנטי שאותו החומר הותיר במים, עם העברתו וניעורו החוזר. זהו המקום להדגיש ולציין כי לא מדובר בדילול מכני פשוט, אלא בדילול תוך כדי ניעור, בין אם ביד ובין אם במכונת רטט. מספר הניעורים הוא קבוע בכל שלב ושלב: בין 70 ל – 100 פעמים.
האנרגיה האלקטרומגנטית של החומר היא זו שפועלת על ידי העברת המסרים אל המנגנונים האחראים על החיסון והריפוי העצמי של הגוף. ברוב המקרים החומר פוגע ואפילו הורס את המערכות החיסוניות העדינות. בכל דבר דומם קיימת אנרגיה. שהרי חלקיק הבסיס של כל חומר שהוא, האלקטרון, הוא נטו אנרגיה. וכאשר מעבירים את החומר במים תוך כדי ניעור, האנרגיה עוברת למולקולות המים וממולקולות המים למערכות הגוף תוך כדי תיקונם והכוונתם.
ראוי לציין את המחקר של ד"ר בנבנישתי מצרפת, מחקר שהוכיח כי אטרופין בדילול של מאות מיליונים יכול עדיין לגרום לתגובה של הרחבת האישונים. הוא טוען כי "המים זוכרים את המסר האנרגטי". מבחינה מדעית, קשה להתחקות אחרי שרשרת הפעולות של פוטנציאל בכל שלב ושלב, מאחר ועד עצם היום הזה לא הומצא שום מכשיר אשר מסוגל לחדור לנבכי שדרים המועברים בגוף. למזלה של ההומיאופתיה עובדת הפעולה הרפואית הוכחה בשטח במיליוני מקרים של ריפוי מלא.
"כמו חיסון"…
עקרון ההומאופתיה דומה מאד לעקרון של החיסון. לטענת ההומאופתים, לגוף האדם יש מנגנון הגנה וריפוי עצמי, מנגנון הנקרא מערכת החיסון. זוהי מערכת גוף אשר מווסתת את השפעות הסביבה ומאפשרת לאדם לחיות גם בסביבה זרה או מזיקה ומנוגדת בתכלית לגופו. בין אם בטמפרטורות חריגות ובין אם בחשיפה לחיידקים ווירוסים ושאר מחוללי מחלות.
הגוף מעצם בריאתו בנוי ונועד לרפא את עצמו, אולם במצב של מחלה, החומר המדולל ההומאופתי מסייע לשיקום המנגנונים אשר ניזוקו.
לדוגמא, לאדם אשר סובל מנדודי שינה אנחנו ניתן דווקא קופאין – חומר שבריכוז גבוה גורם לנדודי שינה. המוח שלו מקבל את השדר של החומר הנ"ל, אשר מפעיל את מנגנון הריפוי הפנימי הטבעי שלו. לכאורה, פשוט וקל, אולם קיימים מיליוני של צירופים אפשריים של תרופות ולכל חולה יש להתאים הרכב אשר מתאים לו ורק לו.
הרפואה ההומאופתית טוענת לעליונות על הרפואה קונבנציונלית. בעוד הרפואה הקונבנציונלית מטפלת במחלה, ההומאופתיה מטפלת באדם החולה ומסייעת לו להתגבר על מחלתו. כלומר, אנו לא תוקפים את החיידק, שהרי כשאנטיביוטיקה הורגת חיידקים, אזי גם המערכת החיסונית של האדם ניזוקה. הרי הגוף מייצר נוגדנים נגד החיידק הפולש, אולם כתוצאה מהשימוש באנטיביוטיקה, לא נותר לנוגדנים במי להילחם ואז התוצאה היא שהם פוגעים בגוף עצמו, וזאת תוך כדי גרימת מחלות נוספות, אפילו קשות מהמחלה שנגדה הופעלה האנטיביוטיקה מלכתחילה.
"חוקי הבריאה"
כפי שהזכרנו, ההומאופתיה הינה שיטה מורכבת ועמוקה אשר משקפת את מורכבות הבריאה ואת חוכמתה. תפקידו של הרופא הוא לגלות אילו חומרים תואמים את תסמיני המחלה, ולאחר מכן, להשתמש בחומרים אלו בדילולים גבוהים על מנת לרפא את החולה. למעשה, אין כמעט מחלה שאין לה ריפוי באמצעות הומאופתיה.
מדובר בריפוי מיידי של כל דלקת חריפה, ריפוי מוצלח של אלרגיות שונות, ריפוי של מחלות גב ופרקים, אסתמה (קצרת), טיפול בליקויי למידה ובהיפראקטיביות, ריפוי מחלות עור, מיגרנות, יתר לחץ הדם ועוד.
נשמע דימיוני, אבל תוך כדי עבודה עם חומרים אשר מקורם בסך הכל בטבע, מופיעים ניסים גלויים. איך יתכן, למשל, שארס נחשים יכול בכלל לרפא?! אתם חייבים להבין שיש מישהו אשר יצר את המערכת הזו וקבע בה חוקי הפעלה. כנראה שהעולם לא נוצר באופן ספונטני או מקרי.
מאז עיסוקי בהומאופתיה התחלתי לחשוב עם פרמטרים אחרים, פרמטרים ביקורתיים יותר: ראיתי כי יש חוקים ברורים ומוגדרים בבריאה, ושהעולם איננו הפקר. ברור מאליו כי החוק אשר מונח ביסודה של ההומאופתיה איננו המצאה של רופא זה או אחר, אלא הוא חוק יסוד בסיסי של קיום כל חי על פני כדור הארץ, אשר תמיד היה קיים, אך התגלה אלינו תוך כדי התבוננות בנפלאות הבריאה.
מאחל לכם רפואה שלמה,
ד"ר אילן זמיר
www.dr-zamir.co.il
