שיטת "הדרך אל השינוי" להתמודדות עם כאב

אפתח בהכרזה:

הגדרת כאב

• על פי הגדרת האיגוד הבינלאומי ללימודי הכאב (IASP), הכאב נתפס כשילוב של חווית תחושה והרגשה לא נעימה שמזהירה מפני נזק ברקמה.
• המילון מגדיר כאב כתחושה מציקה בחלק של הגוף בגלל פצע, מחלה או הפרעה.
• כאב הוא מנגנון חשוב מאד וחיוני להישרדות. כאב עשוי להעיד על נזק לרקמה, אך המקור שלו יכול להיות מנטלי (נפשי).
• כאב הוא תחושה מורכבת שמושפעת מגורמים רבים – פסיכולוגיים, חברתיים והתנהגותיים, מניסיון החיים שלנו ומהמערך הגנטי, ולא רק מנזק שנגרם לרקמות.
• ברפואה מוגדר הכאב כחוויה סובייקטיבית, תחושתית ורגשית לא נעימה. רוב הפיזיולוגים מסכימים כי הכאב נמנה על אחד החושים שלנו – חוש הכאב (נוסיספציה). בספרות מוזכר הכאב כחלק ממערכת המגע והתחושה – המערכת הטקטילית.
• הרפואה המשלימה לסוגיה רואה בכאב מורה דרך שיש לאפשר לו להיות נוכח, להכיל אותו ולהקשיב למסר שהוא מנסה להעביר. כאב הוא איתות שנשלח אלינו כדי להניע אותנו לחפש ריפוי. הכאב מציע הזדמנות לשינוי ולשיפור אורח החיים שמוביל לצמיחה ולהתפתחות – לנקודת מבט זאת אני מכוונת.

סוגי הכאב

ברפואה מפרידים בין שני סוגי כאב:

כאב פיזי/גופני – מייצג תחושת אי-נוחות פיזית שנגרמת כתוצאה מדחפים עצביים שנושאים שדר למוח על פגיעה ברקמות הגוף.

כאב נפשי/רגשי – מייצג תחושת צער נפשית שהצורך להתאים את עצמנו לציפיות של הסביבה הוא הגורם הראשוני להיווצרותו – אותה התכווצות שאנו מרגישים כשכועסים עלינו. כאב נפשי/רגשי עלול להיגרם מפגיעה בדבר מה חשוב לאדם – אהבה נכזבת, אבדן אדם אהוב, פיטורין מעבודה ואחרים.
הוא יכול להיווצר מדחייה רגשית או מ"פצע בלב" בדיוק כמו כאב שנוצר מפריצת דיסק או מרגל שבורה.
ברמות הנמוכות זהו סוג של עצבות בעקבות אירועים עצובים בחיינו, ביישנות וחרדה.
ברמות היותר גבוהות הוא יכול להיות בעיה חמורה שהיא סוג של סימפטום למחלה שיש לטפל בה, כמו דיכאון קליני. אדם שסובל מדיכאון הכול כואב לו – הנפש, הגוף והנשמה.
כיום קיימות כבר הוכחות ברורות לכך שאותם מנגנוני כאב מופעלים כתוצאה ממצבים שונים.

כאב פיזי נובע ברוב המקרים מתסכול כלשהו בנפש – עבודה לא מספקת, פוטנציאל לא ממומש, זוגיות לא טובה, יחסים לא טובים עם הילדים, עם ההורים ואחרים.

ההבדל העיקרי בין כאב פיזי לבין כאב רגשי הוא שכאב פיזי מוגדר על ידי הרופאים כמחלה או כסימפטום למחלה, בעוד שכאב רגשי לא מוגדר כך (עדיין), למרות שההבדל ביניהם הוא לא גדול כי את שניהם מרגישים בגוף – בכלי הנגינה שדרכו אנו חווים את הרגשות השונים.

כאב נפשי הוא בעיה חמורה מאד, לא פחות מכאב פיזי ולפעמים אפילו יותר כי קשה להבחין בו, אבל הסבל יכול להיות גדול מאד – בעקבותיו יש נטייה להסתגר ולהתנתק מהחברים ומהמשפחה התומכת ועלולה להיות לכואבים הרגשה שהכאב יישאר לנצח וכי "אין מוצא" והם רוצים למות ולא להיות יותר.

יש לדבר עליו, למצוא את הגורמים לו, ללכת לטיפול פסיכולוגי או לאימון אישי, ואפילו לשיעורים בשיטת אלכסנדר בהם יירגע הגוף ובעקבותיו תירגע גם הנפש.
לדעתי ובתפיסת שיטת אלכסנדר

אין להפריד בין כאב פיזי לבין כאב נפשי/רגשי
כי גוף-נפש חד הם והכאב תמיד הוא גם פיזי וגם נפשי

הכאב יכול להיות פיזי או רגשי, אבל הוא מתבטא בגוף כי הגוף מדבר את הנפש, הגוף הפיזי הוא שלם שמכיל גם את הנפש ואת האנרגיות הרגשיות והרוחניות – הוא כלי הקיבול של הנפש ושל הרוח.
וכפי שכתבתי במאמר שיטת אלכסנדר – כושר גופני מסוג אחר בתפיסתי כל הכאבים נובעים מהנפש תחילה. את הנפש אני רואה בדמיוני ככלי קיבול-ספל. הספל הזה מתמלא באכזבות, ברגשות מודחקים, בכישלונות, בדעות קדומות, באמונות מוטעות שניטעו בנו ואינן שלנו, בפרדיגמות, בטראומות ילדות או בטראומות בכלל, בפחדים ובחרדות.

מה קורה כשהספל מלא? הוא גולש. לאן? לגוף הפיזי, ואז אנו מרגישים את הכאב – כשכואב בגוף הפיזי זהו סימן שהנפש לא יכולה יותר.
מכאן שכאב נפשי הוא בהרבה מקרים הגורם לכאבים הפיזיים כי כאבים פיזיים הם ביטוי לכאב רגשי מודחק כי הרי אי אפשר להפריד בין הגוף והנפש.

להיפטר מהכאב

כשכואב לנו אנו רוצים להיפטר מהכאב שמטריד ולעיתים משבית אותנו – יש שנוטלים תרופות כדי "להרוג את הכאב" ויש שעוברים ניתוחים כדי לפתור את הבעיה המקומית שנוצרה ואשר תוצאתה הכאב. אנשים אלה תוקפים רק את הסימפטום-התסמין. הם מכבים את הנורה האדומה שנדלקת ברכב בעת תקלה, ולא מחפשים את מקור הכאב – את הסיבה שבגינה הגיע.
לכל האנשים האלה יש מטרה אחת: להיפטר מהכאב – לסלק/למגר אותו.

נשאלת השאלה למה להיפטר ממנו? למה לסלק אותו?
התשובה: כי הוא לא נעים, הוא שולט בנו, הוא עוצר את מרוץ החיים שלנו ומשבית אותנו מעשייה, ואנו מפחדים ממנו ושונאים אותו כל כך!
התשובה יכולה להיות גם כי קשה לנו לקבל את מגבלותינו ולקבל אחריות על מצבנו ועל התנהגותנו.

עלינו להבין שכאב הוא קושי ואתגר חשוב מאוד להתפתחותנו כי כשאין שום אתגר וקושי, אין גם טעם עמוק יותר של משמעות ותכלית ואם אין שברון אין יתרון כי בלב המאבקים שוכנת התבונה החיונית שכולנו זקוקים לה כדי להיעשות לאדם שאנו רוצים להיות. הקושי הוא משכנו של המפתח להשגת גדולה יום יומית בחיים, בעסקים ובחברה. אם נמגר את הקשיים מחיינו נפסיד את האוצרות הכמוסים ביותר, את התשורות הנעלות ביותר ואת הלקחים הפוריים ביותר בחיים. ככל שנימלט מיותר קשיים, כך נהיה פחות מכפי יכולתנו.

לא זאת השאלה שעלינו לשאול את עצמנו!

עלינו לשאול מניין נובע הכאב? הכאב נובע מהמוח שלנו. כשהמוח מרגיש סכנה הוא שולח לנו את הכאב כדי להגן עלינו מפני הצפת רגשות כתוצאה ממתחים. כשהמוח מזהה שאנו פועלים בהרגלים שמזיקים לנו ושגורמים לנו למתחים ולרגשות עזים – הוא שולח את הכאב כדי להגן עלינו מהתפרצות רגשות אלה.

משאלה זאת נובעות השאלות: מהו הכאב הזה? למה הגיע? מה הוא מנסה להגיד לנו? מה המסר שבפיו? מה אנו עושים לא נכון לנו ולגופנו שמזמין את הכאב? מה עלינו לשנות?

עלינו לשנות קודם כול את תפיסת העולם שלנו ולהבין ש:

• כאב הוא חלק בלתי נפרד מההוויה האנושית – מחיינו.
• כאב אינו דבר חיצוני לנו או ישות נפרדת – הוא כמו כל איבר אחר בגופנו, חלק ממי שהננו. כשאנו חווים את הכאב – הכאב הוא אנחנו. אי אפשר לסלק את עצמנו מאיתנו.
• כאב אינו רע ולא צריך להיפטר ממנו, הוא דבר טוב! למרות שהוא גורם לנו אי-נוחות ומשבש את חיינו.
• כאב הוא קשר עם גופנו, נפשנו, רוחנו ונשמתנו כי הרי אנו גרים בתוך גופנו: הגוף הוא משכן הנפש, הרוח והנשמה, שמנסים לדבר איתנו דרך הגוף באמצעות הכאב.
• כאב הוא השפה של הנפש לדבר איתנו באמצעות הגוף ולהתריע שאנו פוגעים בעצמנו כי הנפש יודעת הכי טוב מה טוב לנו.
• כאב הוא שליח הנפש – חבר טוב שמאיר את עינינו, שבא להגן עלינו ורוצה לעזור לנו לשפר את חיינו, ולא אויב.
• כאב הוא מנגנון הגנה מובנה שקיים בנו מבטן ולידה שמטרתו להגן עלינו ולהרחיק אותנו מדברים שעלולים להזיק לנו.
• כאב הוא מנגנון התרעה של הגוף ושל הנפש – אור אדום שנדלק ומעורר את תשומת ליבנו לכך שאנו פועלים בדרך שלא מתאימה לנו.
• נורות האזהרה מופיעות לפני שמופיע הכאב – הגוף רוצה לדבר איתנו ועלינו להקשיב לו.
• כשהכאב כבר מופיע הגוף רוצה שנדבר איתו – נתחבר ל"אני" שלנו, נדבר איתו כשלם ועם האיברים השונים כל אחד בתורו.
• הכאב מודיע לנו שהופר האיזון ויש מאבק בתוכנו על כוח השליטה בין המחשבות הטובות – החולמות, השואפות והיוצרות לבין המחשבות הרעות: החששות, הספקות, הפחדים והחרדות. הוא קורא לנו לזהות את המחשבות האלה ולהשכין שלום בתוכנו כדי לחזור להרמוניה ולהתקרב אל השמחה שבנו.
• כאב נגרם עקב חוסר איזון בגוף שבעקבותיו נשלח איתות של כאב. אותו איתות נשלח כדי להניע אותנו לחפש ריפוי.
• מאחורי הכאב מסתתרים דאגות ורגשות חבויים. עלינו להתמודד עם הרגשות שקברנו, עם העלבון ועם ההשפלה.
• הכאב הוא שיעור שמלמד אותנו מה טוב לנו – זהו מבחן שעלינו לעבור בהצלחה כדי שלא יכאב.
• הכאב משרת אותנו – הוא עוזר לנו להתמודד עם דברים שאנו לא רוצים לעשות ואין לנו אומץ לסרב להם.
• כאב מביע את רצון הגוף להתעורר. מטרתו לעורר אותנו לראות שאנו פועלים בהרגלים מזיקים, לזהות אותם ולשנותם כדי להירפא.
• כאב לא מופיע בחיינו בלי סיבה, הוא סימן שמשהו צריך להשתנות.
• הכאב הוא קריאה, הזמנה והזדמנות לשינוי!
• הכאב קורא לנו לקבל אחריות על חיינו ועל הקורות בהם ולצאת ממצב של קורבן.
• הכאב מלמד אותנו שעלינו להכיר את עצמנו האמיתי – להתקרב, להתחבר ולאהוב את עצמנו כדי לחיות טוב עם עצמנו, מכאן שמודעות – תשומת לב וערנות הם תנאים הכרחיים בדרך לשינוי.
• כאב הוא המניע להתחיל תהליך של שינוי – מנוע אנושי לשינוי.
• הכאב והפירוש המנטלי שלו – הסבל, הם המניעים שלנו להתנעת תהליך של שינוי.
• איננו צריכים להיפטר מהכאב, אלא להקשיב למסר שהוא מעביר לנו.
  • להקשיב למתחולל בתוכנו מבחינה רגשית.
  • לפגוש את המחשבה ואת הרגש שמנסים לומר לנו משהו על עצמנו: מה עשינו נכון, מה פספסנו ומה אנו יכולים לשפר.
• הכאב מחדד את הרגישות שלנו. כשכואב לנו אנו הופכים יותר אנושיים, יותר ענווים, אנחנו מבינים לפתע את ההבדל בין עיקר לטפל ומפסיקים לרצות ולחמוד, כי אנו מבינים שכל מה שיש לא שווה בלי בריאות טובה.

ביום שנלמד להקשיב לגופנו באמצעות הכאב ולהבין מה שהוא מנסה לומר לנו, נגלה את חירותנו ולאט לאט את החופש גם מהכאב.

כאב כמניע לשינוי

"הפצע הוא המקום בו האור נכנס לתוכך", אמר הפילוסוף הסופי ג'לאל א-דין רומי וצדק. הפצע, הכאב, הקושי עוצרים את מרוץ החיים כדי להתבונן ולהסתכל על דרך התנהלותנו בהם. זהו פתח לאור, לתבונה, להתעוררות הרוחניות שבכל אחד מאיתנו כדי לשנות את הדורש שינוי, לצמוח ולהתפתח.
כשאנו פועלים שלא בהתאם לערכים האמיתיים שלנו, לכישורים שלנו, לאמונות שהן רק שלנו ולא של סביבתנו, כשאנו לא מחוברים לעצמנו ופועלים כפי שאנו מבינים שהסביבה מצפה מאיתנו, כשאנו מרצים את סביבתנו ושוכחים את עצמנו – כואב לנו, רגשית קודם כול וכשהרגשות גואים כואב לנו גם פיזית.

לסיכום – כאב הוא חלק בלתי נפרד מחיינו. בידינו הבחירה אם להתעלם ממנו, להתגבר עליו, לטפל בו כדי להעלים אותו או להסכים ללמוד באמצעותו מהם הגורמים שיצרו אותו מלכתחילה. הבחירה שלנו תקבע את האופן בו ייראו חיינו: אם יהיו אלה חיים של טיפול ולמידה או חיים של התנגדות וסבל כי כאב עשוי להיות מנוף לגילוי עצמי, לצמיחה, להתפתחות אישית, לשינוי ובסופו של דבר להצלחה.
הקלה בכאב תהיה כאשר נמצא את שיטת הטיפול שמתאימה לנו ביותר ונסכים לא רק לטפל בכאב, אלא גם לעשות את השינוי שהוא מבקש מאיתנו כשבשינוי הכוונה היא לעבור ממצב של כואב למצב של לא כואב.

הבחירה בידינו!

איך נעשה זאת? אני מציעה את "הדרך אל השינוי" – לימוד שיטת אלכסנדר בשילוב עם האימון האישי.

כשאני כותבת כאב אני מתכוונת לכאב פיזי או נפשי ולכל סוג של מצוקה, מחלה, קושי, אי-נוחות, אומללות, חרדה, מטרד, עוגמת נפש, סבל או פגיעה, משבר פיזי, נפשי, רוחני או גשמי.

כל אירוע שקורה בחיים משפיע על הגוף. כשאדם לא חי נכון לו כואב לו והוא נהיה חולה. כל מחלה היא סוג של צומת.

כאב אקוטי – כאב חד וקצר מועד שמגיע בדרך כלל בפתאומיות. מקורו בנזק לרקמה כמו שריר, גיד, עצם, איבר פנימי ורקמות נוספות. הוא אמור לחלוף כשמחלימה הרקמה.

כאב כרוני – כאב חמור שמתמשך לאורך זמן – יותר משלושה חודשים. כאב בעוצמה חזקה שמתמשך בגלל מגבלה בהחלמת הרקמה או שהרקמה החלימה, אך מערכת העצבים ממשיכה לשדר כאב. הוא פוגע באיכות החיים, מפריע או מונע ביצוע פעילויות יום יומיות, מפחית את תחושת השליטה וגורם למצוקה נפשית – חרדות, דיכאון וכעס.
מכאן שכשהכאב הוא כרוני, עלינו להתבונן בהיבטים הנפשיים העמוקים ולחפש את מקור הכאב אפילו בקווי האישיות כי הגורם הראשוני לבעיה מצוי ברגש – התבוננות זאת אפשר לעשות באמצעות האימון האישי בו נדון במהותם ומשמעותם של הכאבים הכרוניים, מנין הם נובעים – אילו גורמים מעורבים בהם, למה למרות כל הטיפולים הם מתעקשים להישאר, ואינם עוברים, וכן מהי הדרך להתמודד איתם.

כאב כרוני נחשב היום ברפואה מחלה בפני עצמה שדורשת התייחסות מיוחדת.

להפחית את הכאב

בשיעורים של שיטת אלכסנדר אנחנו עובדים על התנועות הבסיסיות של חיי היום יום ההכרחיות לתפקוד בריא. הלימוד הוא בתנועות חוזרות ונשנות בהן לומד האדם להשתמש בגופו במתח השרירים הדרוש לכל פעולה. אדם שהוא בכאב חזק מתח השרירים שלו עצום, והוא מפעיל הרבה מאד כוח בכל פעולה שהוא מבצע כי הוא מפחד מהכאב. פחד מהכאב גורם לגוף להתכווץ ומגביר את תחושת הכאב. הפחתת מתח השרירים בעת הפעילות גורם להקלה רבה לגוף כולו, ובמיוחד במצבי כאב היות שהמתח המיותר והכיווצים מגבירים את הכאב. כאשר יחוש האדם שהוא יכול לבצע את התנועות הבסיסיות האלה בקלות, יקבל חזרה את הביטחון בגופו ויעז לעשות עוד ועוד פעולות בחייו. כתוצאה מכך מצבו הנפשי ישתפר גם הוא והכאב ילך ויפחת עד שייעלם.

לא לפחד מהכאב

אני נוהגת להציע לתלמיד/למתאמן הכואב: "אל תפחד מהכאב" כי הרי את הכאב הזה שלנו אנחנו כבר מכירים, אז ממה יש לפחד? כשאנחנו מפסיקים לפחד מהכאב אנחנו מראים לו שהוא כבר לא שולט בנו ומחזירים לידינו את השליטה על חיינו – זהו שלב חשוב בדרך אל ההחלמה! הכול תלוי בגישה שלנו ובדרך ההתבוננות שלנו על הכאב. הגישה שלנו היא האופן בו אנו רואים את עצמנו ואת נסיבות חיינו – היא זווית הראייה שלנו, התייחסותנו לדברים, נקודת המבט הרגשית שלנו. דברים רבים משפיעים על גישתנו, ביניהם אופיינו הבסיסי, ההערכה העצמית שלנו, האופן בו אחרים רואים אותנו וציפיותיהם מאתנו. מאפיינים אלה של גישה נוכל לבדוק באימון האישי ולשנות את אלה שדורשים שינוי.
גישה בהיפוך אותיות היא השיג. הגישה שלנו היא שמובילה אותנו להישגים שלנו גם בנושא הכאב. גישה חיובית תוביל אותנו לשינוי, לצמיחה ולהתפתחות וכתוצאה מכך להפחתת הכאב ואילו גישה שלילית תוביל אותנו לאבדון.
מכאן ש:

כך אנו יוצרים את המציאות החדשה שלנו כי

לתובנות האלה הגעתי מניסיוני האישי ומניסיונם של אנשים שהגיעו אליי.

כאב כרוני יכול להיות ביטוי לדיכאון סמוי, להכחשה של בעיות רגשיות ובין-אישיות, לאשמה, לכעס, לעוינות ולחוסר יוזמה. התמודדות יעילה עם כאבים כרוניים מבוססים על חקירה וגילוי של גורמי הדחק כמו קונפליקטים לא פתורים, מתחים והשפעות של אירועים קשים ומוקדמים בחיים שאינם פתורים, כשההנחה המונחת בבסיסם היא ששחרור מקונפליקטים או מגורמי הדחק יקל את תסמיני הכאב הכרוני.

כדי להתמודד עם גורמים אלה עלינו לזהות אותם תחילה, להכיר בקיומם ולהבין מנין הם נובעים. רק לאחר מכן אפשר "לטפל" בהם. אני מציעה את האימון האישי לזיהוי גורמי דחק אלה. כן, יש למצוא דרכי התמודדות עם הפחד מהכאב, להכיר בנוכחותו, ללמוד לא לחיות רק אותו – לא להפוך להיות הכאב ולאמץ סגנון חיים פעיל ויצירתי, למרות נוכחותו. ירידה בתפקוד עקב הכאב גורמת לרגשות כעס ואשמה ובסופו של דבר מחמירה את הכאב. התמדה בתפקוד היומיומי מחזקת את ההערכה העצמית שיש את הכוחות להתמודדות עם הכאב באופן יעיל.

לפרק את הכאב לפי עקרונות שיטת אלכסנדר

הדרך לפרק את הכאב היא על ידי זיהוי מקור הכאב – ההרגל השגוי הפיזי וגם הנפשי שיכול להתבטא גם בצורה של עלבון, עצב, קנאה או כעס, לשהות בו (Inhibition) – לבלום, לעצור ולהשהות כדי להתבונן ולזהות את המחשבות השליליות שמתלוות לכאב, לא להאמין שהן המציאות, לא לפעול על פיהן ולא להיאבק בהן – לתת להן לחלוף ולהזכיר לעצמנו שהן לא האמת ושהן לא משרתות אותנו. כך נאפשר למחשבות אלה להתחלף במחשבות צלולות והכאב יפחת ויפסיק לשלוט בנו. לחילופין אם ניתן מקום לכאב ונאמין למחשבות שמתלוות אליו, התגובות עלולות להיות כעס הולך וגדל. במקרה כזה גוף הכאב הולך וגדל.

תקופה ארוכה של יותר מעשר שנים סבלתי מכאב כרוני. בשלב כלשהו כשהסתכלתי במראה ראיתי שהפכתי להיות כאב, הפסקתי להיות אתי, הזדהיתי כל כך עם הכאב, והוא כל כך שלט בי – על פיו החלטתי אם ללכת למקום כלשהו או לא, נמנעתי מלעשות דברים מסוימים וכדומה. נבהלתי והחלטתי: "לא עוד! הוא יותר לא ישלוט בי, אני היא זאת ששולטת בו ולא הוא בי!" – זה היה צעד גדול לקראת ההחלמה.

עלינו להבין שכאב לא מגיע סתם – כאב הוא צעקה של הגוף ושל הנפש: די הזקת לי מספיק! הפסק!

כאבי גב

קראתי מאמר בעיתון שכותרתו הייתה: "אוכלוסיית העולם מתחלקת לשני סוגים: כאלה שכבר סובלים מכאבי גב וכאלה שעוד יסבלו". מסתבר שאף אחד לא מצליח להתחמק מכאבי הגב בשלב זה או אחר בחייו. ארגון הבריאות הבינלאומי הכריז על כאבי גב כרוניים "מגפה" עולמית. "מגפה" זאת אמנם אינה "הורגת", אך מקשה מאוד על יכולת העבודה והתפקוד ביום יום.

הגורמים לכאבי גב לפי הרפואה יכולים להיות רבים: יציבה לקויה ועייפות שרירי הגב, בלט או פריצת דיסק, עקמת, לחצים נפשיים או תאונה.

בתפיסה של שיטת אלכסנדר – ההרגל השגוי הוא האויב השקט

מנקודת מבטה של שיטת אלכסנדר מקורם של כאבי הגב הוא בהרגלים פיזיים ונפשיים-התנהגותיים שגויים שאימצנו לעצמנו לאורך חיינו ושתפסו את המקומם של ההרגלים האינסטינקטיביים המולדים שלנו – הם האויב השקט. הרגלים שגויים אלה נוסף לחוסר הערנות שלנו לקיומם והערכת התחושה הלקויה, לפיה אנו לא מרגישים שמה שאנחנו עושים הוא לא מה שהתכוונו לעשות, עלולים להוביל למתח שרירים ולכאבי הגב: הגב מתעייף, כואב וקשה לתפקד, וזה במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב מתערערת היציבה, מגלים פתאום עקמת בעמוד השדרה (על אודות העקמת בפירוט במאמר שיטת אלכסנדר לילדים ולנוער) או פריצת דיסק.

השאלה שעלינו לשאול את עצמנו היא האם אנו רוצים הקלה בכאב או "טיפול שורש" – כשהשורש הוא ההרגל השגוי, למניעת הישנות הכאבים. כדי לתקוף את הבעיה מן "השורש" עלינו לחזור להרגלים הטבעיים ולתנועה הראשונית המקורית שלנו לשיפור הערנות למה שאנחנו עושים עם גופנו, לשיפור הערכת התחושה, שיווי המשקל והקואורדינציה.

הגורמים לכאבי גב

יציבה לקויה – יציבה היא תהליך דינאמי ומורכב שמושפע ומשפיע על מכלול תחומים באישיות האדם. המילה "יציבה" פירושה מצב בו הגוף כולו או חלקו מוחזק בצורה זאת או אחרת. התפקוד הבסיסי והעיקרי של מערכת השלד והשרירים הוא תנועה, וכל המבנים הסטטיים בהם נמצא הגוף הם חלק מפעילות בסיסית זאת כי היציבה 'עוקבת' אחר התנועה – כמו צל. יציבה היא 'מצב זמני' בו נמצא הגוף בהכנה לתנוחתו הבאה – עמידה סטטית אינה יציבה 'אמיתית' כי אנו נמצאים בה רק לעיתים נדירות.

שיטת אלכסנדר עוסקת ביציבה דינאמית כבסיס לתנועה משוחררת וטבעית של הגוף. גוף האדם "עוצב" לנוע בתאום עם כוח המשיכה.

היציבה הטובה מנקודת מבטה של שיטת אלכסנדר היא היציבה עימה נולדנו – קלה, זורמת ונטולת מאמץ שרירים מיותר כדי לאפשר לתנועה להתקיים בנוחות. תחילתה של כל תנועה היא תמיד בראש – הראש מוביל והגוף הולך בעקבותיו. על הראש לנוע בחופשיות על הצוואר כשהוא נמצא באיזון עדין בקצהו העליון של עמוד השדרה, ואינו לוחץ עליו. תנועת הראש היא חלק חשוב ליציבה טובה חסרת מאמץ.

רובנו מקלקלים לאורך השנים את היציבה הנהדרת שקיבלנו מהטבע – אנו מתרגלים לכופף את עמוד השדרה כדי להזיז את הראש ומקשיחים את הצוואר בכל פעולה, ואז שרירי הצוואר לא מאפשרים לראש לנוע בחופשיות. הערכת התחושה שלעיתים היא לא אמינה, היא זאת שגורמת לנו להקשיח את הצוואר.

יציבה לקויה מתאפיינת לרוב במודעות נמוכה לגוף ובדפוסי תנועה לקויים – יציבה בה השרירים מושכים למטה: שרירי הצוואר, הגרון ושרירי הלחיים, שרירי החזה, שרירי הבטן ואפילו שרירי הרגליים.

שיטת אלכסנדר מציעה פתרון לשיפור היציבה השפופה כדי להגיע ליציבה חסרת מאמץ – בערנות ובמודעות לתנועה ופחות בהסתמכות על התחושה. בלימוד שיטת אלכסנדר נלמד לזהות את הרגלי היציבה השגויים, להיות מודעים להם ולתקן אותם. תשומת הלב בשיעור ממוקדת ביחסים בין הראש, הצוואר ושאר עמוד השדרה כדי לאפשר לראש לנוע בחופשיות. שחרור שרירי הצוואר מעודד את עמוד השדרה כולו להפחית את הלחץ והדחיסה שלו ויוצר מרחב יותר גדול למערכות הפנימיות בגוף ולתפקוד יותר יעיל של כל הגוף. לומדים לעצור, להכיר בשגוי ולבחור לא לעשותו, ואז מתקיימת היציבה הנכונה מעצמה והלומד חווה תחושה חדשה של קלות ונוחות בכל תנועותיו. בלימוד הטכניקה "נשחזר" את היציבה ואת האיזון המקוריים ונלמד לעורר את רפלקס היציבה שטבוע בנו מלידתנו ולתפקד ללא כאב, בקלות, בחן ובתנועה חופשית כפי שהייתה לנו כילדים.

מחקרים מדעיים לחקר היציבה

נערכו מחקרים שבדקו את שיפור היציבה בקרב משתתפים שקיבלו שיעורים של שיטת אלכסנדר, וכן מחקרים שלא בדקו ישירות את השפעת שיטת אלכסנדר, אלא בדקו את הקשר בין יציבה למרכיבי התנהגות של האדם – השפעת תנוחת הגוף על הערכה עצמית וביטחון עצמי, השפעת תנוחת הגוף – שמוטה או זקופה על אחזור זיכרונות חיוביים או שליליים ועל שינוי מצב הרוח משלילי לחיובי והאם אכן אנשים זקופים מצליחים יותר. מחקרים אלה, שרובם לא בדקו ישירות את שיטת אלכסנדר, בהחלט מצביעים על חשיבותה של התערבות בעזרת שיעורי שיטת אלכסנדר לשינוי היציבה שבעקבותיו יחול גם שינוי בהערכה העצמית, בביטחון העצמי, באחזור זיכרונות יותר חיוביים ופחות שליליים ובמצב הרוח בעיקר במקרים של טיפול בדיכאון.

ד"ר דיוויד גרליק, מדען ופיזיולוג אוסטרלי באוניברסיטת ניו סאות' וויילס ומורה לשיטת אלכסנדר, ערך שני מחקרים שנוגעים ליציבה. הראשון הראה ששרירי הנשימה שתפקידם להעלות לחץ תוך-בטני מסייעים בשמירה על יציבה זקופה, והשני הראה כיצד שיעורי שיטת אלכסנדר השפיעו לטובה על יציבתם של מרימי משקולות, רקדני בלט – נשים וגברים.

בלט ופריצת דיסק

פריצת דיסק זהו מושג שהיום שומעים עליו רבות. בפריצת דיסק התחיל "מסלול הייסורים" שלי. למדתי שאם פורץ לכם הדיסק – זאת אינה סוף הדרך! אתם יכולים לשפר את מצבכם, וגם אם נאלצתם לעבור ניתוח כריתת הדיסק – אין זה סוף העולם, ואפשר גם אפשר לעזור.

הדיסקים בין החוליות משמשים כבולמי זעזועים לעמוד השדרה, הם נלחצים כשמופעל עליהם עומס וחוזרים למצבם הטבעי כאשר עומס זה מוסר. הדיסק מורכב משני חלקים עיקריים: החלק המרכזי – גרעין הדיסק Nucleus Polposus – NP שהוא חומר דמוי ג'ל שמכיל ברובו מים והמעטפת החיצונית שנקראת Annulus Fibrosus-AF – חומר סיבי שעשוי טבעות היקפיות ומורכב מרקמת חיבור קשיחה שמכילה קולגן.

בלט ופריצת דיסק מתרחשים כתוצאה מעומסים ממושכים על עמוד השדרה. בלט דיסק הוא מצב בו נע הגרעין לכיוון המעטפת ודוחף אותה לכיוון שורש העצב. פריצת דיסק היא מצב בו הגרעין קרע את מעטפת הדיסק, נוזל הג'לטין זרם אל תוך תעלת עמוד השדרה ויוצר לחץ על שורשי העצבים. שני המצבים מלווים בכאבים עזים.

איך להשתמש בגב בראיית שיטת אלכסנדר?

יש פער בין הדרך בה אמור הגב לפעול לבין הדרך שרובנו מפעילים אותו. עמוד השדרה של האדם אמור לנוע כחטיבה אחת, בגמישות, בקלות, בלי נוקשות ועם מעט מאד כיפוף. כיפוף אמור להתרחש בראשו של עמוד השדרה ובתחתיתו: בצוואר – בין הראש ועמוד השדרה ובאגן – בין עמוד השדרה והרגליים, כיפוף שהוא בהטיה באגן. תנועה כזאת מאפשרת לעמוד השדרה על כל מפרקיו גמישות ושחרור. רוב האנשים מתכופפים באופן מורגל עם כל הגב במקום לבצע הטיה במפרקי הירך. הם מכופפים את קצהו העליון של עמוד השדרה בכל פעם שהם צריכים להזיז את ראשם, דבר שגורם גם לכיפוף עמוד השדרה התחתון, וזאת במקום להטות את מפרקי הירך ולכופף את הברכיים.

 

תרגילים ל"חיזוק הגב" מה שקרוי "גב חלש" או תרגילים לחיזוק שרירי הבטן בראייתה של שיטת אלכסנדר גם הם לא עוזרים כי הוראה לביצוע תנועות בצורה "נכונה" רק מוסיפה הרגל נוסף לזה שכבר נמצא, והוא הרגל חדש של נוקשות של הגו כדי לנסות ולשמור עליו במצב מאונך וזקוף.

מתיחות – הטיפול השמרני של מתיחות בבתי החולים מבוסס על העיקרון שעמוד השדרה צריך להתארך. בטיפול כזה מפעילים כוח מכני גס כדי להאריכו, דבר שעלול להזיק ולהשיג את התוצאות ההפוכות.

בלימוד שיטת אלכסנדר – התארכות ולא מתיחה – לימוד הטכניקה יכול לעזור לתיקון ההרגלים השגויים ולחזרה להרגלי התנועה המקוריים שלנו. בטכניקה אנו עוסקים בהתארכות עמוד השדרה, אך לא בהפעלת כוח כלשהו, אנו נותנים לגוף להאריך את עצמו בשחרור, בהפחתת מתח שרירים מיותר ועל ידי מתן כיוון של חופש בצוואר כדי שהראש יוכל לנוע בחופשיות לפנים ולמעלה והגו יוכל להתארך ולהתרחב.

לאחר ניתוח – שיטת אלכסנדר עשויה לעזור למנוע את הישנות הבעיה

יש מקרים בהם אין מנוס מניתוח גב כמו במקרה שלי בו פרץ הדיסק באופן פתאומי, פגע בעצב והתוצאה הייתה שיתוק פלג גופי השמאלי התחתון מהמתנים ומטה. שיתוק מצביע על פגיעה בעצב ובמקרה כזה יש חשש שתהיה פגיעה בסוּגָרִים והחולה לא יוכל ללכת, לכן יש צורך בניתוח. ניתוח עשוי לפתור את הבעיה. אכן אצלי הבעיה נפתרה והשיתוק התפוגג. ידוע, ויש גם רופאים שמודים בכך שמקרים של פריצת דיסק חוזרים על עצמם כעבור כמה שנים בדיסק אחר או בבעיית גב אחרת. במקרה שלי חזרה הבעיה כעבור 8 שנים מהניתוח. נשאלת השאלה למה חוזרת הבעיה על עצמה?

התשובה בתפיסתה של שיטת אלכסנדר היא שהניתוח אמנם פתר את הבעיה המקומית – את בעיית הדיסק שפרץ ופגע בעצב ואת בעיית הכאב, אבל הבעיה לא נפתרה מן "השורש" כי את הגורם לפריצת הדיסק או לבעיות הגב – ניתוח לא יכול לפתור – לא את בעיית הרגלי התנועה השגויים ולא את הערכת התחושה הלא אמינה לגביהם שהובילו אותנו לפריצת הדיסק מלכתחילה. את הבעיה אפשר לנסות לפתור מהשורש באמצעות לימוד שיטת אלכסנדר כדי ללמוד לחזור להרגלי התנועה האינסטינקטיביים, לתנועה הטבעית החופשית והקלה בשיווי משקל ובקואורדינציה. שיפור השימוש בגוף עשוי להיות פתרון לטווח הארוך כדי למנוע את הישנות הבעיה.

שיטת אלכסנדר עשויה לעזור לשיקום מניתוח גב – גם לאחר ניתוח שלא פתר את הבעיה המקומית או שכתוצאה ממנו "צמחה" בעיה אחרת כמו צלקת פנימית שמגרה את העצב כבמקרה שלי, לימוד שיטת אלכסנדר מספק כלים להתמודדות ובסופו של דבר הכאב פוחת – מניסיון אישי.

קשר בין גוף ונפש – לחצים נפשיים גורמים לפריצת דיסק

באחד מתשדירי הרדיו בהם השתתפתי שאל אותי המראיין: "מה פרץ?" הדיסק פרץ, אבל המשמעות האחרת היא שיחד עם הדיסק פרצו תסכולים, כוחנות יתר, אמביציה מיותרת, רגשות מודחקים ועוד ועוד – היבטים נפשיים שגם להם יש קשר לפריצת הדיסק, והרי אין להפריד בין הגוף לבין הנפש כי חד הם!

ד"ר סארנו רופא מומחה לרפואת שיקום בארה"ב שטיפל בעיקר במטופלים שהיו להם כאבי גב כרוניים, כשלא חל שיפור במטופליו הבין שרוב מקרי כאבי הגב לא נובעים מהפרעה מבנית בגוף כמו פריצת דיסק למשל, אלא מתופעה שייחס לקשר גוף-נפש אותה כינה Tension Myoneural Syndrom – TMS תסמונת כאב ממקור מתח. הכאב נובע מרגשות מודחקים ומהמתח הנפשי שנוצר כשרגשות שליליים כמו כעס, בושה ואשמה שהודחקו לתת-מודע מאיימים לצוף למודעות – הם האחראים לרוב מקרי הכאב הכרוני. המוח תופס את הרגשות האלה כסיכון ומייצר כאב כדי להסיח את דעת האדם מהם. מבחינתו עדיף שאדם יחווה כאב פיזי על פני כאב נפשי שעלול לערער אותו, מה גם שבניגוד לבעיות גופניות כאב נפשי לא זוכה להכרה חברתית, לכן הוא מורה לגוף לפתח כאבים פיזיים. הכאבים הפיזיים הם מנגנון הגנה להסחת הדעת מהמוח לגוף כדי להימנע ממודעות לרגשות תת-הכרתיים מודחקים או מהתמודדות איתם. זוהי הסוואת הסערה הרגשית באמצעות כאב גופני. מכאן שרגשות קשורים לתסמינים גופניים, כאבים כרוניים בשריר ובשלד ברובם הם ביטוי גופני לקונפליקט רגשי – זהו הקשר בין רגשות, מחלות ואיכות חיים – קשר של גוף-נפש.

הבנת הרגשות המודחקים תעלים את הכאב כי כשמתפרצים הרגשות למודעות כבר אין לכאב מטרה – הוא נכשל במשימתו. כשאנו מגלים את הרגשות האלה מוסר האיום שהם יפרצו למודעות ואין יותר צורך בהסחת דעת גופנית וכתוצאה מכך נעלם הכאב – ההחלמה האמיתית תלויה בזיהוי התהליך שגורם לכאב, מכאן שזיהוי הרגשות המורגלים שמזיקים לנו ושינוי שלהם עשוי לפתור את בעיית הכאב – את זיהוי הרגשות והבנתם אני מציעה לעשות באימון אישי.

לדעתו של ד"ר סארנו רצוי להתחיל בשחרור גופני שבעקבותיו יבוא השחרור הנפשי – הוא לא ציין את שיטת אלכסנדר במפורש, אבל אני מבינה שלימוד שיטת אלכסנדר בהחלט יכול לתת מענה לבעיה.

ד"ר סארנו זיהה תכונות אישיות מסוימות שמתאימות לתסמונת במיוחד פרפקציוניזם, ביקורת עצמית והנטייה לרצות אחרים – תכונות אלה אפשר בהחלט לזהות באימון האישי, להתבונן בהן ולשנות את הראוי שינוי.
אני בהחלט מקבלת את התיאוריה של ד"ר סארנו ורואה בה את הבסיס לשיטה שפיתחתי "הדרך אל השינוי" שינוי של גוף-נפש שמותנע מהגוף הפיזי.

סיפורה של ענת (שם בדוי) ממחיש את דבריו של ד"ר סארנו:

ענת גילתה שהמקור לכאבי הגב שלה הוא רגשות מודחקים מהילדות
ענת הגיעה אליי לשיעורים של שיטת אלכסנדר כשהיא סובלת מכאבי גב קשים מנשוא שהשביתו אותה מעבודה לתקופות ארוכות למרות שעברה ניתוח פריצת דיסק שלא שיפר את מצבה. בשלב מסוים הוסיפה גם את האימון האישי והשינוי לא אחר לבוא. היא נפתחה, למדה להניח למתח השרירים המיותר בגוף, נרגעה והתחברה לשקט הפנימי שלה וגם הכאב הלך ופחת.

ענת נכנסה לתהליך מדהים של שינוי וראתה את השינוי בכל תחום בחייה. לאחר תקופה של כשנתיים, משפט שאמרה לה חברתה "אל תתני לעצמך להמשיך להזיק לגוף שלך" עורר בה משהו שהיה מודחק בראשה הרבה מאוד שנים. היא נזכרה פתאום שכשהייתה בת 8 עברה אירוע של ניצול מיני בתוך המשפחה. ענת זכרה את עצמה כילדה מאושרת מאוד ומקובלת על חבריה לכיתה עד גיל 6-5, אבל מגיל 12-11 התחילה להיכנס לתוך עצמה. "נמוגתי והלכתי לשוליים", תיארה את מצבה. היא התחילה להרגיש שונה ולא מקובלת, דבר שנמשך לאורך השנים. היא לא העריכה את עצמה ולא הבינה למה. ההבזק הזה של זיכרון הניצול המיני היה מעין "הארה" בשבילה. היא פתאום הבינה שייתכן שהדבר הזה השאיר בה חותם לאורך כל השנים, אבל היא לא ראתה זאת. שאלתיה: "מה את חושבת שההבזק הזה שינה אצלך?" תשובתה הייתה: "אני עכשיו מרגישה הקלה במובן של הנה מצאתי את המפתח לכל ההתנהלות שלי בכמעט שלושים השנים האחרונות. למה דווקא אני מתנהגת ככה וחברות שלי מתנהגות אחרת. למה הייתי אחרת? זה גורם לי להתייחס לעצמי יותר בשלווה, לא לשפוט את עצמי בצורה כל כך חמורה כפי שעשיתי כל השנים, להבין שהמופנמות והסגירות הזאת נוצרה כתוצאה ממשהו חיצוני, ולא יכולתי לעשות שום דבר נגד זה. הדבר היחיד שאני חושבת עליו עכשיו זה שזה לא היה קשור בי, אלא בגורם חיצוני – אז, אני ה-בסדר, אני לא אשמה".

כילדה לא הבינה ענת מה קורה לה, במיוחד כי בתקופה ההיא לא דיברו עדיין באופן גלוי על אודות הפדופיליה ולא התפרסמו בתקשורת מעשי ניצול מיני של ילדים כמו שמתפרסמים היום. באינטליגנציה הטבעית שלה היא הבינה שקורה משהו שהוא לא טוב. היא בוודאי הרגישה אשמה במה שקורה לה היות שילדים נוטים לקחת על עצמם את האשמה כשמשהו רע קורה. היא הבינה שאם זה משהו כל כך רע הרי שאסור לה לספר להוריה, במיוחד כשמדובר בבן משפחה שהיה כל כך אהוד ומקובל על כולם. היא ידעה שהם לא יאמינו לה ויגידו שהיא ממציאה סיפורים, דבר שהיה מגביר את רגש האשמה שלה והיה אישור לכך שהיא לא בסדר. זאת הסיבה שהיא נצרה את הסוד. הסוד הנורא הזה הפך לרגש מודחק שכמעט נשכח לגמרי, למה כמעט? לאורך השנים מידי פעם, סיפרה ענת, היו לה הבזקים של חרדה שהיא לא הבינה את משמעותם. הנפש לא שוכחת שום דבר, לא את הדברים הטובים וגם לא את הרעים, היא מעבירה אותם לתת-מודע. המועקה הפנימית נשארה והותירה בה צלקת קשה בלי שהיא תדע כלל. כמה רגשות אשמה הכילה ענת בעקבות הסוד הנורא שהיה עליה לשמור בתוכה החל מגיל כל כך צעיר! רגשות אשמה שגרמו לה להאמין שהיא לא שווה, שהיא לא ראויה, ולכן לא מגיע לה. תחושת ה"אני לא בסדר" יחד עם תחושת האשמה הכבדה וה"לא מגיע לי" הולידו אצלה את הצורך לרצות את כולם כדי שיאהבו ויעריכו אותה. זאת הייתה הפעם הראשונה שהיא העלתה את הסוד הזה על דל שפתיה! כמה כיווץ והקטין אותה הסוד הזה לאורך כל השנים! כיווץ אשר לאורך הזמן פגע במקום החלש שלה – בגב, הוא נשבר והתוצאה הייתה פריצת דיסק וכאבים חזקים מאד. כאבים שהשביתו אותה ושגרמו לה לתופעות של כעס על למה זה קורה לה, לחץ, דחק, חרדה, רחמים עצמיים, פסימיות ובדידות כי הכאב היה לאורך שנים והסביבה לא הבינה אותה. היא הרגישה שהיא עול על הסביבה – על בני הבית הקרובים במיוחד, דבר שגרם לה לחוסר רצון לחיות – היא הייתה בדיכאון. היא הוסיפה ואמרה: "הרגע הזה שפתאום קלטתי את זה, זה וואו מבחינתי". הרגש המודחק צף ועלה בעקבות הפתיחות שנוצרה בה בעקבות תהליך ההתפתחות והשינוי שהיא עברה. ברגע שאותו סוד נסתר עלה למודע, הכאב החל להצטמצם ובהדרגה הלך ונעלם.

זה בדיוק התהליך שחוותה ענת לאורך כל השנים. ענת הגיעה לשיטת אלכסנדר בה למדה להניח למתח השרירים העודף בגופה, ובעקבות השחרור הגופני הגיע גם השחרור הנפשי, שבעקבותיו גילתה את הרגש המודחק שצף ועלה מתת-המודע שלה, בדיוק כפי שממליץ ד"ר סארנו לעשות. מתוך השקט הפנימי שלה אליו התחברה בעבודה בשיטת אלכסנדר התאפשר לזיכרון הנורא הזה לעלות לתודעה, ואז היא הרגישה את אותה הרגשת הקלה. למה דווקא עכשיו עלה הרגש המודחק הזה לתודעה שלה? כי זה בדיוק הזמן בו היא הייתה מסוגלת להכיל את הסיפור, להתמודד עם הסוד הנורא, להבין שמה שקרה לה לא היה בשליטתה ובוודאי שהיא לא אשמה ולהניח לו. זאת הייתה הקלה גדולה מאוד בשבילה. אמנם הכאב כבר פחת בהרבה, אבל פה ושם קיים היה עדיין. אני מאמינה שכתוצאה מתגלית ענקית זאת ייעלם הכאב כי הוא ירגיש שאין לו יותר תפקיד אצלה – הרגש המודחק הצליח לעלות לתודעה והיא מתמודדת איתו. מכאן שוב אני חוזרת ומבינה שמה שצריך לקרות קורה ובדיוק בזמן שהוא צריך לקרות. דבר נוסף שמשקף סיפורה של ענת הוא השילוב המדהים של עבודה דרך הגוף הפיזי באמצעות שיטת אלכסנדר להרגעת הנפש עם האימון האישי בו מתאפשר לתלמיד שהוא גם מתאמן להציף את הדברים גם דרך הראש ובשיחה – "הדרך אל השינוי" – שילוב שיטת אלכסנדר עם האימון האישי. איזה יופי של סיפור!

"הדרך אל השינוי" – דרך האימון שלי להתמודדות עם כאב כרוני

זה מתחיל בניסיון האישי שלי…
האימון להתמודדות עם כאב שגיבשתי מתבסס על ההתמודדות ארוכת השנים שלי עם הכאב, התובנות אליהן הגעתי, הכתובים – ספרים, מאמרים וניסיוני עם אנשים שהגיעו אליי. למדתי שכשהדברים נובעים מתוכך, מהכאב ומההתמודדות האישיים שלך, זוהי האמת הכי משכנעת. רק מהמקום הזה של ההתנסות האישית אפשר לנסות לעזור לזולת בהתמודדות שלו.

מגיל צעיר מאד ליווה אותי הכאב. בנעוריי סבלתי מכאבי ראש קשים מאוד שלא הוגדרו כמיגרנה – נעזרתי בהומיאופתיה. לאורך השנים כאב לי הגב – בהריונות וכשניקיתי את הבית או עבדתי קשה מדי. בגיל 39 פרץ הדיסק בגבי באופן פתאומי, פגע בעצב ושיתק אותי בצד השמאלי של גופי. עברתי ניתוח כריתת דיסק וחזרתי לחיים פעילים, אך מידי פעם היה "נתפס" לי הגב, נטלתי תרופות, הגב השתחרר וחזרתי לפעילות שגרתית. בגיל 46 וחצי נתקעתי באופן סופי. לא יכולתי לשבת עוד… הגוף שלי עצר אותי סופית ולא איפשר לי יותר לחזור לחיים שהכרתי.

כשאני סורקת לאחור את מהלך חיי לאורך השנים האלה הקו המוביל בהן היה חוסר הקשר עם הגוף שלי. הגוף שלח לי מסרים, אני לא הקשבתי וכמובן שלא הבנתי. לא ידעתי שהכאבים הם מסרים של הגוף שאני מזיקה לעצמי. חבל ארוך מאד נתן לי הגוף – הרבה שנים של פעילות. הוא איפשר לי להקים משפחה לתפארת וקריירה, אבל כשהגזמתי הוא לא יכול היה יותר לראות שאני לא מבינה שעליי להאט את ה"ריצה" המטורפת של החיים שהייתי בה ותקע אותי. הוא תקע אותי כשלא יכול היה יותר לראות שאני לא מבינה שלא החומר הוא החשוב, שהרצון לרכוש עוד ועוד מחפה על חוסר הקשר שלי עם עצמי ושעליי להפחית את המוטיבציה, את הכוחנות ואת השאפתנות שלי, שאני לא מבינה שאינני צריכה להיות הכי טובה, לרצות את כולם, למצוא חן בעיניי כולם כדי שיעריכו אותי ויאהבו אותי ובגדול שהאגו שלט בי.

בלימוד שיטת אלכסנדר ובאימון האישי להתמודדות עם כאב נלמד להקשיב לגופנו ונגלה מהם הדברים שהוא מכוון אותנו לשנות. נלמד לזהות את גורמי הכאב – ההרגלים השגויים בכל תחומי החיים שאימצנו שלא במודע. ההרגלים הפיזיים בתנועה, הרגשיים, הרגלי ההתנהגות, החשיבה וראיית החיים בכללותה שאינם מתאימים לנו ולהתמודד איתם.

רק כשנגלה את האמונות שמובילות אותנו שיצרו את ההרגלים שלנו ונשנה אותן יחול השינוי הכולל גם בגוף הפיזי והכאב יפחת כי אי אפשר להבין תהליכי החלמה בלי להבין את אמונותיו של האדם, את הנחותיו, את ציפיותיו ואת הדימוי העצמי שלו.

אני חוזרת ומדגישה שעלינו להבין שכאב לא מגיע סתם – כאב הוא צעקה של הגוף ושל הנפש: "די! הזקת לי מספיק! הפסק!".

הכאב מופיע בהדרגה. הוא מתחיל בקטן וכשאנו לא מקשיבים ולא רואים את "האורות האדומים", הגוף עוצר אותנו ולא נותן לנו להמשיך לפגוע בו-בנו. עלינו להבין זאת ובהתאם לכך למצוא את הדרכים להתמודד איתו.
ואם בהתמודדות עסקינן, הגישות הביו-פסיכו-סוציאליות מניחות שכאב הוא בעיה שמורכבת מהיבטים פיזיולוגיים, פסיכולוגיים, התנהגותיים, תרבותיים ואחרים. מכאן שההתמודדות עם הכאב עליה להתייחס לכל ההיבטים האלה. כשההתערבות כוללת יצירת שינוי בעמדות כלפי הכאב ושינויים חיוביים ברמת הפעילות החברתית או התעסוקה, יש סיכוי שהמטופל יחווה את עצמו כאדם יותר חיוני, יותר בריא ועם פחות כאב. מכאן ששילוב של כמה שיטות שנוגעות בגוף, בנפש, ברוח ובשכל עשויות להיטיב עם הסובל מהכאב ולהושיעו.

אני מציעה את שיטת "הדרך אל השינוי" שפיתחתי – שיטת אלכסנדר להתנעת תהליך הריפוי דרך הגוף הפיזי והאימון האישי להעמקת התהליך גם דרך הראש, לזיהוי הדברים שמעיקים עלינו – הרגשות המודחקים, התסכולים, האמונות התוקעות והפרדיגמות לצד הכוחות החיוביים שלנו אותם נרתום לשינוי גורמי הכאב.

ההתחלה – לימוד שיטת אלכסנדר ליצירת השחרור הגופני שבמקביל לו השחרור הנפשי – התמודדות עם כאב מתחילה בזיהוי גורמי הכאב, ה"שורש" שבדרך כלל הם ההרגלים השגויים שלנו בכל תחומי החיים.
הדרך הכי קלה להתניע תהליך של שינוי לדעתי היא דרך הגוף הפיזי – בשיטת אלכסנדר כי מה שעל האדם לעשות הוא להגיע לשיעור ולשתף פעולה עם המורה – אין שיעורי בית!

ההמשך – שילוב האימון האישי. אימון אישי להתמודדות עם כאב מתאים לאדם שיש לו כאב כרוני, שהוא שקוע בכאב, מרחם על עצמו ומושבת מכל פעילות בגינו. האימון האישי מתמקד בכוחות החיוביים של המתאמן, מסייע בבניית תקווה, עוזר למתאמן לראות את החלקים החיוביים בחייו, להכיר תודה על מה שיש לו, להניח למה שאיבד ושאין לו יותר ולמצוא דרכי התמודדות עם הבעיה.

יתרונות האימון האישי להתמודדות עם כאב כרוני

גישת האימון האישי מאמינה שלאדם יש יכולת לעזור לעצמו. לעיתים הוא זקוק רק לעידוד ולהכוונה של אדם אחר כדי למצוא בתוכו את הכוחות ואת הדרך לפתרון. אימון אישי הוא תהליך שמסייע למתאמן להחזיר לעצמו את הביטחון העצמי ולראות שינוי ושיפור ברורים.
אנשים שסובלים מכאב כרוני מרגישים פעמים רבות שאיבדו את השליטה על חייהם וכי הם תלויים בממסד הרפואי למציאת מענה לבעייתם, תלות שגורמת לחוסר אונים ולאובדן האמונה ביכולתם לעזור לעצמם.
חלקם מתקשים לראות את החיובי בחייהם – את מה שיש להם: משפחה תומכת, מעגל חברים, עבודה מעניינת והישגים. הם רואים רק את מה שאיבדו ואין להם יותר.

אימון בעזרת מאמן אישי צמוד מסייע להם:

• להחזיר לעצמם את האמון בכוחותיהם וביכולתם לעזור לעצמם ולצאת מן ההגדרה של "חולה כרוני" כי הגדרות מקבעות מצב קיים.
• לעזור להם לצאת ממעגל הקסמים של ההתעסקות בכאב, להעביר את נקודת הכובד מתשומת לב מלאה רק לכאב, לחלקים אחרים בחיים. להכניס עניין, תקווה ופרופורציות לחייהם.
• למצוא בתוכם את כוחות הנפש להתגבר על הכאב ועל המשמעות הרגשית שלו ולמצוא תחומי עניין חדשים שיוכלו לעסוק בהם למרות מגבלת הכאב. לצמוח דווקא מהמקום הכואב כי רק משם צומחים!
• למקד את סדרי העדיפויות שלהם.
• לגלות את האישיות שלהם ולשחרר את העוצמות האדירות ביותר.

הכול תלוי בנו – בידינו הבחירה לצמוח או לצנוח

באימון להתמודדות עם כאב יבין המתאמן כי דרך ההתנהלות שלו עד כה היא שהביאה אותו לכאב. הוא יבין שהגוף שלו צועק הצילו, וכי הכאב שומר עליו מלהמשיך להזיק לעצמו. כדי לצאת מהכאב יבין שעליו לעשות שינויים באורח חייו ובהתנהלות בכל התחומים: פיזי, נפשי, רוחני ושכלי. כשהכאב יוכל לסמוך עליו שהוא יותר לא יזיק לעצמו הוא יעזוב אותו. הדבר החשוב ביותר הוא להתחיל להיות מודע לכך שהוא, ורק הוא, יוצר את המציאות שלו ושהוא, ורק הוא, יכול לשפר ולשנות אותה.
התנגדות לכאב ולשינוי היא מחסום שקשה לחצותו – גם אדם שסובל ושרוצה להפסיק לסבול עלול לפתח התנגדות כשהוא פונה להתעמת עם תופעת הסבל.

כשאנו מתנגדים לכאב:

• מנסים להתעלם ממנו, לשכך או לגרש אותו – אנו מפספסים את המסר שלו.
• מפחדים ממנו ושונאים אותו – אנו מייצרים כיווץ ומתח במקום שצריך הרפיה ורגיעה ופוגעים בתהליך הריפוי הטבעי.

התנגדות זאת היא מחסום שקשה לחצותו, אך זה שיצליח לחצותו יזכה בסופו של דבר במתנה יקרת ערך – להכיר את עצמו, להכיר את העולם בו הוא חי, בכלים רבי עוצמה להתמודדות עם סבלו, עם פחדיו, עם חרדותיו, עם מכאוביו הגופניים, עם ספקותיו, עם מאווייו, עם כעסיו, עם תסכוליו, עם שנאותיו, עם טינותיו, עם געגועיו, עם ציפיותיו ועם עצלותו. הוא יזכה ברגיעה ובסבלנות אין קץ, יוכל לצלוח את סערות חייו בבטחה, להיות אדם יותר בריא ויותר טוב – טוב לעצמו וטוב לסביבתו.

קשה להיפרד מהכאב כי לעיתים הוא משרת אותנו – הוא נותן לנו לגיטימציה לא לעשות דברים שאיננו רוצים לעשות ושאין לנו אומץ לסרב ולומר "לא מתאים לי", הכאב הוא גם דרך למשוך את תשומת לב הסביבה. תהליך השינוי הוא תהליך של הטבה, אבל יש בו מהמורות ונסיגות. כל נסיגה היא לשם עלייה נוספת וצמיחה, זוהי הדרך…

כדי לעשות שינוי דרושה נכונות להיפרד מהמוכר – מההרגלים המוכרים לנו ולאמץ חדשים כי האויב הגדול של ההתחדשות הוא ההרגל. כאשר פרשנויות קפואות מהעבר מיושמות על ההווה, ייווצר תמיד פער, חוסר התאמה בין צורכי הרגע לבין פתרונות העבר. כדי שגופנו יתחדש, עלינו להיות מוכנים ופתוחים לתפיסות חדשות שיאפשרו לפתרונות חדשים לצוץ. עלינו להתמיד, להתמסר ולהאמין בעצמנו בהרבה תקווה.

אזור הנוחות – התחמקות מכאב למרחב הבטוח גם היא הרגל. חוויית הכאב משתנה בהתאם לאופן בו מגיבים אליו. אזור הנוחות אינו מקום פיזי, אלא דרך חיים של הימנעות מכל דבר שעלול להסב לנו כאב על כך משלמים מחיר כבד כי אם לא נוכל לסבול כאב לא נוכל לחוות את החיים במלואם. אזור הנוחות מצמצם את חיינו ומונע מאיתנו לנצל את האפשרויות האינסופיות שהחיים מעניקים לנו – זהו אזור של חוסר חיים.

הרצון הוא מרכיב מכריע בהפעלת כוח התנועה קדימה. על כך אני מעידה מניסיוני האישי – מאז שקיבלתי את ההחלטה שגופי ייצא מהבעיה הרגשתי שאני צועדת רק קדימה, קדימה ושוב קדימה. אפילו במוזיקה ששם לי המדקר בטיפול שמעתי תמיד צעדים קדימה וכששאלתי אותו האם גם הוא שומע זאת, לא הבין למה התכוונתי.

באימון להתמודדות עם כאב אני זורמת עם כל מתאמן שמגיע בהתאם למצבו הפיזי והנפשי. אני רגישה מאד לאדם שמגיע אליי וצועדת עימו במסלול שמיועד לו ורק לו. אין לי תכנית עבודה מובנית ומילת המפתח שלי היא "זרימה" (על אודות דרך האימון שלי במאמר הדרך הייחודית שלי להוראת "הדרך אל השינוי").

שלבי האימון האישי להתמודדות עם כאב כרוני ב"דרך אל השינוי" – התהליך אינו מובנה. כדי להציג את הדברים עליי לעשות סדר מסוים בהם, לכן אני מתארת את התהליך בשלבים, אך אין זה "מרשם" שעלינו ללכת צעד צעד לפיו, אלא כל אחד ומה שדרוש לו.

השלב הראשון – הבנת מהותו, משמעותו ותפקידו של הכאב.

השלב השני – לתקן. זהו תהליך השינוי בו אנו מוצאים את עצמנו נדרשים להיפרד מהישן. הישן יכול להיות מכאיב, כובל, מדכא, אבל הוא נותן לנו תחושה מדומה של ביטחון.

תקופות בתהליך השינוי

תקופת המעבר – ברגע שאנו נפרדים מהמקום הישן אנו נכנסים לאזור הדמדומים של תקופת המעבר, זה הזמן האמיתי, בו אנו יכולים להתחבר למהות שלנו שנחשפת לאט לאט.

שינוי -> פרידה מהישן -> תקופת מעבר = אזור הדמדומים -> התחברות למהות האמיתית שלנו

תקופה של בלבול – כשאנו עוברים שינוי משהו מת. קליפות ההגנה בעזרתן שרדנו נושרות מאיתנו, אנו מתקלפים כמו בצל. כשהישן נושר והחדש עדיין לא קיבל צורה, אין לנו במה להיאחז, אין לנו על מה להישען. אין לנו קרקע. מי שהיינו מת ומי שנהיה עוד לא ידוע.

תקופה של נסיגה – כשכאב שכבר עבר, חוזר ותוקף אותנו – אצל אדם שהכאב היה "חבר" קרוב מאד שלו שהעסיק אותו וצבע את חייו בצבעים כהים, חלק מתהליך השינוי הוא להכיר בכך שהכאב אינו כל עולמו וכי הוא לא שולט בו. לעיתים יש הטבה בכאב ופתאום הכאב חוזר, כאילו מתריס ומזלזל "בהתקדמות" שלנו. עלינו להבין שתהליך השינוי הכיוון שלו הוא תמיד לכיוון למעלה, תמיד לטובה, אבל בדרך יש מהמורות/נסיגות – זוהי ירידה לצורך עלייה. ירידה הוא השלב בו חוזר הכאב. את השלב הזה עלינו לעבור ולהמשיך בתהליך כשבפינו הסיסמה: "זה כבר לא כאב, זה יכול לא לכאוב, וזה לא יכאב", לעודד את עצמנו ולהמשיך הלאה.

לסיכום:

בשיטת ה"דרך אל השינוי" – נלמד את שיטת אלכסנדר בעזרתה נירגע, נלמד להניח וניפתח להתבונן לתוכנו, לזהות, להתמודד ולשנות את הראוי שינוי כשהמורה תומך ומכוון אותנו. באימון האישי נעמיק ונחקור כשהמאמן משקף לנו את תגליותינו ותומך בנו.
כך נחזיר לעצמנו את האיזון, ההרמוניה, הצמיחה וההתחדשות, ואז ייחלש הכאב עד שייעלם והמציאות שלנו תשתנה לטובה.
בתהליך שינוי זה:

• נבדוק אילו רגשות מעורר אצלנו הכאב? האם הוא מלחיץ אותנו? האם אנו מפחדים ממנו? האם הוא מדכא אותנו ומשבית אותנו מכל עשייה?
• נתמודד עם הרגשות שהוא מעורר בנו ועם הלחץ שאליו מכניס אותנו הכאב, ואז נתחזק.
• לא נפחד מהכאב ולא נשנא אותו כי כשאנו מפחדים או שונאים – אנו סובלים כי הרגשות השליליים הם אסון בעינינו, אנו מרגישים שלא נוכל לשרוד אותם, ולכן חייבים לברוח מהם.
• נקבל את הכאב, נכיל אותו, נשהה בו ונתמודד איתו כדי לחזק את השליטה, המסוגלות והביטחון ביכולתנו להתמודד עם מצבים קשים.
• נ"נרמל" את הכאב – נבין שזה בסדר שכואב, ואז עוצמת הכאב תפחת – זה עובד כמו משכך כאבים.
• נסתכל פנימה לתוכנו: נבין מה רוצה הכאב לומר לנו, היכן אנו טועים ועלינו לשנות, נראה שיש בנו תעצומות להתמודדות, נאמין שאנו יכולים להתמודד, נקבל החלטה שאנו יוצאים מהכאב, נתמלא אמון בעצמנו ותקווה

ונפעל…

הכאב יעזוב אותנו כשהמוח יראה שהסכנה חלפה, המתחים פחתו ואין יותר צורך בו כדי להגן עלינו.
הכאב שומר עלינו. הוא אומר לנו שעלינו לשנות דרכינו. רק כשיראה שעברנו תהליך של שינוי והוא יוכל לסמוך עלינו שלא נזיק יותר לעצמנו הוא יעזוב אותנו.
כך לי זה קרה! זה לקח יותר מעשר שנים – היה לי הרבה מה לשנות…

מחברת המאמר:

אתי סהר מורה מוסמכת לשיטת אלכסנדר ומאמנת אישית – מלמדת את שיטת אלכסנדר זה 18 שנה, מאמנת זה 12 שנה בשיטת "הדרך אל השינוי" .

מידע מפורט על אודות שיטת אלכסנדר ואפשרויותיה לסייע לאדם במצבי חיים שונים ועל אודות האימון האישי ושיטת "הדרך אל השינוי" אפשר למצוא באתר האינטרנט www.hgilad.co.il

בספרים של המחברת:
– על אודות הסיפור האישי של המחברת, תובנותיה והתגבשות "הדרך אל השינוי" אפשר לקרוא בספר: "מפריצת דיסק לפריצת דרך: ממשבר להתחלות חדשות".
– תיאורי מקרה מרתקים של אנשים שהתנסו בשיטת "הדרך אל השינוי" אפשר למצוא בספר: "מכאב לצמיחה: מדריך לשינוי והצלחה".
– על אודות משמעותו של הכאב ותפקידיו, ההרגלים הנפשיים-התנהגותיים שעלולים לגרום לכאב והדרך לשנות אותם בספר האימון "כואב, אבל פחות: מדריך מעשי להתמודדות עם כאב".
– מידע יותר מפורט על אודות שיטת אלכסנדר ומחקרים מדעיים שמוכיחים את יעילותה אפשר למצוא בספר "האור בקצה המנהרה: שיטת אלכסנדר הלכה למעשה".

את הספרים אפשר לרכוש אצל המחברת אתי סהר בטל': 054-6305672