הדרך הייחודית שלי להוראת "הדרך אל השינוי"

מי אני?

אני אדם ככל אדם – יש לי גוף, נפש, רוח ונשמה. הרוח שלי התעוררה בעקבות המצב הפיזי-נפשי הקשה בו הייתי, אותה רוח שיש בכל אדם, אלא שכיום בעולמנו עטור הסחות הדעת והאפשרויות הטכנולוגיות רוב האנשים רדומים ועסוקים בשטחיות ובחומר יותר מאשר ברוח. אני בת מזל דלי והתקופה היא עידן הדלי – תקופת התעוררות הרוחניות בה מצאתי את הייעוד שלי.

קיבלתי תשובה לשאלה שהתעוררה בי בכאבים העזים ביותר: "למה לא מתתי בניתוח וזהו?". קיבלתי מענה לפיו כנראה עוד לא עשיתי את מה שעליי לעשות בעולם, ולכן נשארתי בחיים אחרי הניתוח הגורלי שעשה תפנית בחיי.

הייעוד שלי הוא להעביר את שלמדתי והבנתי לאנשים שמגיעים אליי. הם אלה שרוצים להיעזר בי כי למדתי את שלמדתי לא רק בשבילי. עברתי בהצלחה מבחן כה גורלי וקשה קודם כול בשבילי כדי להחלים, אבל גם כדי לעזור לאחרים לא להגיע למקום הזה של ה"אין מוצא" אליו הגעתי אני כי אין צורך – אפשר לעצור קצת קודם. זאת אני עושה באמצעות הוראת שיטת אלכסנדר, האימון האישי, הרצאות, מאמרים והספרים שכתבתי ועוד ידי נטויה.

אינני מפחדת לגעת בנושאים חדשים ואפילו בכאלה שלא מוכרים לי, אני פונה לכתובים כדי ללמוד ולהעביר לתלמיד ולמתאמן את שלמדתי.

כל המתאמנים שהיו לי עד כה יצאו אופטימיים יותר ויותר מכל מפגש ובסופו של דבר הבינו את המקור לבעיותיהם, שינו את הרגליהם, ואז פחתו ואף נעלמו הכאבים הנפשיים והפיזיים שלהם.

 

הוראת "הדרך אל השינוי" – הוראת שיטת אלכסנדר והאימון האישי

פרידריך מתיאס אלכסנדר מפתח שיטת אלכסנדר קרא למי שהכשיר ללמד את שיטתו מורה ומי שלומד אותה הוא תלמיד. מורה מלמד ותלמיד לומד והלמידה מתקיימת בשיעור – אין זה טיפול – האדם לומד ולא המטפל מטפל בו. התלמיד אקטיבי בשיעור ולא פסיבי והוא זה שעושה את העבודה. שיטת אלכסנדר היא שיטת לימוד בה נדרש הלומד לשתף פעולה. האחריות על הלמידה היא על הלומד כשהמורה מנחה ונותן את הכיוון, אבל על התלמיד להיות ערני לאופן השימוש בעצמו והוא זה שאחראי לשינוי שיחול בו. האחריות היא לא על המורה בלבד. את מה שלמד בשיעור לוקח התלמיד לחיי היום יום שלו ומיישם, ולאחר מספר שיעורים הוא יוצא לעצמאות ולא תלוי יותר במורה כי למד לשנות את הרגליו.

לאימון האישי אני יוצאת מנקודת המבט של שיטת אלכסנדר לפיה אנחנו פועלים כשלם – גוף, נפש, רוח ונשמה. כשמשהו משתבש אצלנו ומתבטא בכאב פיזי או נפשי, עלינו להגיע אל "השורש" כדי לעשות שינוי ולשפר. מהו אותו "שורש" אליו אנו שואפים להגיע? השורש הוא הרגלי היום יום שלנו.

בלימוד שיטת אלכסנדר אנו עוסקים בהרגלי התנועה שלנו ואילו באימון האישי אנו נוגעים בהרגלי התגובה וההתנהגות – האמונות שלנו כהרגלים והפרדיגמות – דפוסי החשיבה שאימצנו לאורך חיינו ושלא בהכרח מתאימים לנו. אנו חותרים להגיע למקור ההרגלים האלה, לזהות אותם ולשנות את אלה שמעכבים את ההתפתחות שלנו וגורמים לנו לכאב נפשי ופיזי.

אימון בתוך כדי למידה לשם העמקה והבנה

גם באימון האישי אני רואה את עצמי כמורה – מורת דרך לשינוי. אימון אישי בעיניי גם הוא לימוד שאינו לצרכי רכישת ידע, אלא לשם העמקה והבנת משמעויות סוגיות החיים – נושאים שבעומק ההתנהגות האנושית שלנו שהם "שורש השורשים" מהם נובעים כל קשיי ההתמודדות שלנו בחיים, ושכשאנו מגלים אותם עלינו לשנות את דרך ההתנהלות שלנו בהם. התמודדות עם שורשי הבעיות תשפר את הביצועים של המתאמן בכל תחומי החיים, תרפא את נפשו ובסופו של דבר יחלים גם גופו הפיזי מתחלואיו.

האימון האישי בעיניי הוא תהליך התמודדות לשם שינוי ולשיפור מכלול התפקודים בכל מרחב החיים. הבנת משמעויות סוגיות החיים שעלינו לתקן או לשנות תעזור לנו לשנות את התפיסה/ראיית המציאות שלנו כי בעזרת ידע דרך השכל אפשר לסלק פחדים שנמצאים בגוף הרגשי וגם הגוף הפיזי יהיה יותר רגוע. מכאן שעבודה דרך מגבלת השכל תניב תוצאה טובה בתחושות וגם בבריאות – זהו בדיוק הקשר בין הגוף, הנפש, הרוח והשכל.

הרבה מאד דברים אנחנו פשוט לא יודעים! אנו פועלים מתוך חוסר ידיעה. את הדברים החשובים לא מלמדים אותנו לא בבית ההורים ולא בשום מסגרת חינוך.

מהם הדברים החשובים? הדברים החשובים הם: מהי קבלת אחריות, מהי מחויבות? מהו ביטחון עצמי ואיך נרכוש אותו? מהי הערכה עצמית וכיצד נעריך את עצמנו והאחרים יעריכו אותנו? מהי מידתיות? מהי הצבת גבולות וכיצד נלמד אותה? מהן ציפיות – שמצפים מאיתנו, שאנו מצפים מעצמנו, שאנו מצפים מהסביבה? מהי רצייה חברתית ולמה היא מתרחשת? מהו המובן מאליו שנובע לרוב מהרצייה החברתית? מהי אשמה, מהו תהליך התהוותה וכיצד נוכל להניח לה – לסלוח לעצמנו, לסלוח לסביבה ולקבל אחריות על חיינו.

איננו מודעים לכך ש:

אולי בתת-מודע אנחנו כן יודעים זאת, אך מרוץ החיים מונע מאיתנו לעצור ולהתעמק בדברים.

כשאני מכריזה הכרזה כזאת כבר נשאלתי: "אבל לא תמיד נסיבות החיים הן טובות", תשובתי לשאלה זאת היא: "נכון, גם נסיבות חיי לא תמיד היו דבש", וממשיכה לשאול: "איך אנחנו יוצרים אז את המציאות שלנו?", ואני גם עונה: "בעזרת הגישה שלנו אל אותן נסיבות – אם היא חיובית-אופטימית מלאת תקווה – המצב ישתפר ויהיה לנו יותר טוב ואם היא שלילית-פסימית בייאוש אנו עלולים לשקוע לביצת הרחמים העצמיים. זה ההבדל בין לצמוח או לצנוח".

באימון האישי אני שמה דגש על אותם דברים חשובים שהם נושאים קריטיים בהתנהלות שלנו בחיינו לאחר שאני לומדת אותם בעצמי גם מהכתובים, אני לומדת את התפיסה של המתאמן, אנו דנים בנושאים השונים שמציקים לו ומבינים כיצד מתבטאים הדברים בחייו. ידע זה מרחיב את אופקיו של המתאמן, הוא לומד את התפיסות השונות שאני מציגה לו מהתיאוריות השונות שליקטתי בכתובים, והוא מאמץ לעצמו את מה שמתאים לו – הבחירה בידיו. הרחבת אופקים זאת עוזרת לו ללמוד את עצמו ולגבש את תפיסותיו לפי מה שמתאים לו מהדברים מאירי העיניים שלמד באימון.

קריאה ולמידת הנושאים השונים מהכתובים מאירה את עיניי קודם כול ואת עיניו של המתאמן בהמשך. אני לומדת ומבינה יותר ויותר לעומק את יסודות מהות החיים ומאמינה שזה מה שקורה גם למתאמן. מאמינה וחווה… רואה את הדברים מתרחשים לנגד עיניי וזה סיפוק עצום.

אני מאמינה בשילוב תחושות אישיות ולמידה. למידה היא שימוש פעיל מאד של המוח שמעורר שינויים פעילים מאוד בגוף שהוא תוצאה פיזית מצטברת של כל הפירושים שלמדנו לפרש מיום היוולדנו.

יש שטוענים שהלמידה היא גילוי הדברים שאנו כבר יודעים בהנחה שנולדנו עם כל המידע, רק שכחנו אותו – הלמידה מזכירה לנו את שאנו כבר יודעים. בדיוק כמו בשיטת אלכסנדר – הגוף יודע הכול, אבל שכח – בלימוד אנו מזכירים לו…

מידע שנרכש בלמידה, בחקירה הדדית ובהעמקה בנושאים השונים שאנו מגלים שעלינו לשנות, יעזור לנו לשנות את התפיסה שלנו לשיפור איכות חיינו ובריאותנו הפיזית והנפשית.

חשיפה לדבריהם של חכמים ומלומדים ושל בעלי ניסיון מאשרת לנו לעיתים את שאנו חשים ומסבירה לנו את תחושותינו, ואז הסיפוק האישי שלנו עצום. אנו לומדים, מבינים, ובעת הצורך גם משתנים. תפיסותינו ואופקינו מתרחבים, דבר שמאפשר לנו להבין יותר טוב את עצמנו, את העולם סביבנו וכיצד הוא פועל.

בתהליך הלמידה מידע הופך לידע כשמתחברים למידע באופן מודע ומקבלים אותו כחלק מאיתנו. במצב של מודעות לא צריך לזכור את המידע כי הוא הפך כאילו לתדר אחד איתנו כאילו התבצעה התקנה של תוכנה חדשה שפועלת. זאת בעיניי הלמידה וההוראה שמעמיקה את הלמידה גם שלי כמורה לשיטת אלכסנדר וכמאמנת וגם של התלמיד/המתאמן.

מידע מוביל לריפוי – מידע שהוא ידיעה והבנה חשובים מאד בתהליך השינוי כי מידע מוביל לריפוי, ואני מעמיקה – מידע מוביל לשינוי.

מידע הוא כוח. הידיעה שלכל דבר יש סיבה – מה שצריך לקרות יקרה ומה שלא צריך לקרות לא יקרה, אבל אל לנו לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין, עלינו לעשות כמיטב יכולתנו, להניח ואז לתת לדברים לקרות או לא לקרות. הידיעה שלכל צירוף מקרים יש הסבר וקשר של סיבה-תוצאה מאפשרת לנו לראות את החיים בדרך אחרת ולהבין ששום דבר הוא לא סתם, אלא חשוב לחיים ולהתפתחות שלנו. מידע שקלטנו משחרר חסימות ומאפשר לנו להגיע לתובנות חדשות בידיעה שהכול פועל לטובה, פועל לשינוי תמידי בלי לפחד מהאי-וודאות וכשאנו מוכנים לקבל באהבה כל התנסות חדשה ובלתי צפויה.

הלימוד הוא חלק מתהליך ההתפתחות שלנו וחלק בלתי נפרד מהווייתנו – ממי שהננו. אנו מצווים לצמוח כי אם לא נצמח ניבול. אל לנו לקבל כל דבר כמובן מאליו כי אז קטן הסיכוי שנלמד דבר חדש כי אנו בעמדה של "יודע ומכיר הכול", דבר שמונע את חשיפתנו למידע חדש משכיל.

אנשים בוחרים לא ללמוד כי הם מפחדים לזנוח את המוכר והידוע ולבחור להתחבר לעולם חדש של אפשרויות בלתי נדלות שהם לא מכירים כי בחירה כזאת מאיימת על "המקום הבטוח" בו הם נמצאים גם אם הוא מוגבל. הם מפחדים לנסות שמא יטעו, אבל חשוב לזכור שאנו לומדים מטעויות. מי שבוחר לחיות כל חייו ב"אזור הנוחות" ונאחז תמיד רק במוכר והידוע מצמצם את מרחב אפשרויותיו להתפתח והוא עלול לחיות את שארית ימיו בתחושה שחייו חולפים לידו והוא לא חלק מהם.

חבל שרוב האנשים עושים שינוי משמעותי בחייהם רק כשהם חייבים – כשהם נתקעים במצב של "אין מוצא" ומחפשים דרך לצאת ממנו. רק כשהרפואה הקונבנציונלית לא מצליחה לעזור להם הם עשויים להבין שרק הם יכולים לעזור לעצמם, וכי כנראה שהם פועלים בדרך לא נכונה להם – דרך שעליהם לשנות.

אדם שנתקע והבין שזאת הזדמנות לשינוי הוא בר מזל לדעתי כי לכשיעשה את השינוי הוא ייצא מהתקיעות הפיזית או הנפשית שלו.

גישת האימון הייחודית שלי

דרכי מתבססת על חוקי החיים שהבנתי בתהליך ההתפתחות האישית שלי לאורך שנות לימודיי את שיטת אלכסנדר, על מודל העבודה שלמדתי בקורס הכשרת המאמנים, על סוגיות מהות החיים שגיליתי במפגשים שלי עם המתאמנים – גם אני לומדת לא רק המתאמן, על האינטואיציה שלי ועל מה שיש במתאמן. יש שיקראו לזה "אימון רוחני", "אימון הוליסטי" או "אימון הווייתי" ויש שקוראים לעצמם "מורים רוחניים". אני לא אוהבת תארים ואינני אוהבת להגדיר כי כשאנחנו מגדירים אנחנו מקבעים ותוחמים את עצמנו.

אני פתוחה לכל מה שמביא איתו המתאמן, אני פתוחה ללמוד בעצמי נושאים חדשים ואני מכינה לכל מתאמן חומרים לאימון שמתאימים לצרכים שלו כי כל אחד הוא יחיד ומיוחד – כל אדם הוא מורכב, ולכן כל אימון הוא מורכב, הכול תלוי בדרך בה נוקט המאמן/המטפל/המורה. מאמן יכול לפעול בדרך סימפטומטית ולפתור את הסימפטום בלבד כמו לתת כדור נגד כאבים, והוא יכול להעמיק ולהגיע אל "השורש" שהוא מקור הסימפטום. אני מעמיקה ומגיעה למקור הבעיות ל"שורש" ואנו דנים בו ועובדים עליו כי אני מבינה שאם נגיע לשורש הבעיות – להרגלים השגויים הבסיסיים המעכבים בהתנהלותו של המתאמן, נעבוד עליהם ונשנה אותם ישתפרו חייו בכל תחומי החיים וגם הכאב יעזוב אותו כי הכאב יבין שהוא יכול לסמוך על המתאמן שהוא לא יזיק יותר לעצמו כי שינה את הרגליו המזיקים – הכאב ירגיש שאין יותר צורך בו ויעזוב. לי זה קרה!

האימון האישי בעיניי אינו אימון להגשמת מטרה אחת, אלא אני מספקת למתאמן כלים כדי שיוכל בעצמו להגשים את כל מטרותיו.

לדוגמה: אם יבוא אליי אדם שמטרתו להחליף עיסוק ואעבוד איתו לפי מודל האימון שלמדתי, לפיו במספר מצומצם של מפגשים נבדוק מהן העוצמות שלו, הערכים שלו, הפרדיגמות שלו, נבנה חזון ודרכי פעולה באמצעותן יימצא מקום עבודה חדש, הרי שלא נגענו ב"שורש" – בהרגל השגוי. את ההרגלים שהיו לו במקום העבודה הקודם הוא לוקח למקום העבודה החדש ויש להניח שבתוך תקופה קצרה ירצה שוב להחליף עבודה.
ומה עם תחומי החיים האחרים? אם לא הגענו לשורש הבעיה, לחוסר הביטחון העצמי למשל, ולא הבנו את הבעיה מהבסיס ופתרנו אותה, הרי כשייתקל בבעיה בתחום חיים אחר – בזוגיות למשל, יצטרך שוב לבוא לאימון כדי לפתור את הבעיה החדשה. כשישתפר הביטחון העצמי שלו יש סיכוי גדול שהוא יוכל לפתור את הבעיה החדשה בעצמו בלי סיוע של מאמן כמו שטוען הפתגם הסיני העתיק: "תנו לאדם דג, והוא יהיה שבע לאותו יום, למדו אותו לדוג, והוא יהיה שבע כל חייו".

בזוגיות – כשאדם יוצא ממערכת יחסים שהיא לא טובה לו, אם לא יעצור ויבדוק את עצמו – יברר עם עצמו למה עלתה המערכת על שרטון? במה הוא תרם לערעור היחסים? במה תרם הצד השני? מהן התכונות שלא אהב אצל בת/בן הזוג ומהן התכונות שהיה רוצה שיהיו להם וכדומה.
אדם שיוצא ממערכת יחסים עליו לעשות חשבון נפש עם עצמו כדי לא לחזור על אותן טעויות שעשה עם בת/בן הזוג שעזב – לזהות את הרגלי ההתנהגות שלו שעודדו את הפרידה – מה אצלו הפריע לה/לו? ולשנות את הראוי שינוי כי אם לא יעשה כן יש סיכוי סביר שבת/בן הזוג הבאים יהיו בדיוק כמו הקודמים וההתנהלות בזוגיות גם היא תהיה דומה – "אותה גברת בשינוי אדרת". על האדם לגלות את המניע שלו לבחור אישה/גבר אילו או אחרים ולהבין האם המניע הוא נכון לו.

את זיהוי ההרגלים האלה ואת השינוי אפשר לעשות באימון אישי.

אני מעבירה את התובנות שהבנתי, עליהן קיבלתי ואני עדיין מקבלת אישורים בכל ספר שאני קוראת ואשר עליהן כתבתי ארוכות בארבעת ספריי. אני מלמדת את אשר למדתי ולא ידעתי קודם, זאת השליחות שלי בעיניי.

חשוב שהמורה/מאמן והתלמיד/מתאמן ידברו באותה שפה

אנו מדברים במילים שלא תמיד אנו מבינים באמת את משמעותן לעומק. אנחנו רוצים לצמוח, אך לא מבינים מהי צמיחה. אנו רוצים להתפתח, ולא יודעים התפתחות מהי. רוצים לשפר את המשמעת והשליטה העצמית ולא ממש יודעים מהם עמודי התווך שלהן וכדומה. הסיבה היא שאלה מילים שמציינות דברים גדולים-ערטילאיים שאנו לא רואים ולא באמת חשים. אנחנו מגיעים לאימון כדי לשפר, לכן עלינו להבין גם המאמן וגם המתאמן את משמעותן של המילים כדי להבין האחד את השנייה.

בלימוד שיטת אלכסנדר ובאימון האישי אני שמה דגש על המילים בהן אנו משתמשים ועל המשמעות העמוקה שלהן – בלימוד שיטת אלכסנדר אני מסבירה את המושגים שטבע אלכסנדר שמתורגמים מאנגלית ומעבירה אותם לשפת היום יום העכשווית שלנו ובאימון האישי אני בודקת היטב האם הבין המתאמן את המושגים שאני מעלה כדי שנוכל לשדר "על אותו תדר".

האחריות היא שלנו

הגישה לפיה אני מלמדת את שיטת אלכסנדר ומאמנת נובעת מהתובנה שאנו יוצרים את המציאות שלנו באמצעות האמונות שלנו, הגישה שלנו וההתייחסות שלנו למאורעות שנקרים בדרכנו.

והיות שרק אנחנו יוצרים את המציאות שלנו, רק אנו יכולים לשנות אותה. למדתי שזאת האג'נדה של החיים, זהו חוק חיים לפיו מתנהל העולם.

בתקופת הסטאג' במסגרת קורס הכשרת המאמנים אימנתי גבר צעיר שהרגיש שהוא לא מצליח בשום דבר. הוא נהג להאשים את הוריו שלא שלחו אותו ללמוד כשהוא שוכח שהוא היה זה שלא רצה ללמוד, הוא האשים אותם גם שלא הכריחו אותו ללמוד, הוא האשים את אימו שלא נתנה לו לגור בביתה כי רצתה שיהיה עצמאי, הוא האשים את מקומות העבודה שלא התאקלם בהם וכו' וכו'. כשהעליתי את הרעיון לפיו רק אנו יוצרים את המציאות שלנו ורק אנחנו יכולים לשנות אותה, כשהפנים את הרעיון הוא התחיל לקחת יוזמה – לקבל על עצמו את האחריות על חייו. הוא מצא עבודה שהייתה לרוחו והתמיד בה, הלך ללמוד משהו שהוא אוהב ויצא לעצמאות – זה היה שינוי מדהים!

כשאנו יוצאים מנקודת הנחה שהכול בידינו – נפסיק להאשים את הסביבה במה שקורה לנו, נקבל אחריות על חיינו ועל הקורות בהם ונעזור לעצמנו כי אין אני לי מי לי – משפט שגדלתי עליו.

אני מאמנת כל אחד לפי האג'נדה שלו-מה שהוא מביא למפגש, זורמת איתה וגם תורמת לו את "אג'נדת החיים" – חוקי היקום על פיהם אנו חיים שמניסיוני נוכחתי שאכן הם פועלים.
"אג'נדת החיים" היא כיום גם האג'נדה שלי. עיניו של המתאמן נפקחות, הוא מוצא דוגמאות בחייו שהדברים הם אכן כך, מקבל תובנות, "הארות" בכל מפגש ומפגש וכך הוא מתפתח ומשתנה.

ציוני דרך בדרך אל השינוי

"לא כולם כמוני" – סובלנות וסבלנות. סובלנות היא מתן זכות לאחרים להחזיק במנהגיהם ובדעותיהם, התייחסות בכבוד לזולת באשר הוא אדם – לדעותיו, להשקפותיו ולזכותו להביען גם כשדעות והשקפות אלה אינן מקובלות עלינו. חוסר קנאות וקבלת השונה: שוני בגזע, צבע עור, צורת הפנים, בשפה ובמבטא, בדת, במנהגים, בדעות ובמין.

סובלנות היא סבלנות לכל אדם, אורך רוח, יכולת לסבול המתנה, עיכוב או התגרות בלי לאבד עניין, להתייאש, לכעוס, להתרגז או לדאוג, וכן היכולת להתמיד בשקט בהתמודדות מול קשיים. ”המילה 'המתנה' חובקת בתוכה את המונח 'מתנה' תמתין והזמן יעניק לך מתנה" (פתגם ברסלבי).
המילים סובלנות וסבלנות מקורן בשורש ס.ב.ל "סבלנות קשורה למילה 'סבל'. כשאיננו מסוגלים להמתין בסבלנות אנו סובלים.

"כל אחד יכול" – אדם שלא טוב לו, שיש פער בין המצוי והרצוי לו, שמבין שהוא רוצה לשנות ומקבל על עצמו את האחריות לבריאותו ולאיכות חייו – יכול לשנות, אבל לא כל אחד יכול לעשות זאת לבד ובעצמו – הוא יכול להיעזר ב"דרך אל השינוי" – הן בשיטת אלכסנדר והן באימון האישי.

אין "נכון" ולא נכון. מהו הנכון? לכל אחד ה"נכון" שלו – ה"נכון" שלי הוא לא בהכרח הנכון של אדם אחר, הנכון נובע מחינוך, מניסיון חיים, מאמונות שרכשנו ואימצנו לעצמנו.
ה"נכון" בעינינו הוא לא תמיד ה"נכון" שטוב לנו, אבל אנחנו לא מבדילים כי זהו דפוס חשיבה, אמונה או הרגל שרכשנו לעצמנו, הוא המוכר לנו ואיתו אנחנו מתנהלים. מכאן שנקודת מוצא נוספת שלי באימון היא שאין נכון אבסולוטי – מוחלט, מושלם. כל אחד והנכון שלו שאיתו הוא מגיע. השאלה היא האם הנכון הזה מקדם אותו או מעכב אותו, ועל כך אנחנו עובדים באימון.

אין טובים או רעים – מי קובע מיהו טוב ומיהו רע? אני מאמינה שכולנו נולדים טובים. בלידתנו אנחנו טובים, אבל לאורך החיים אנחנו מתקלקלים. המשפט שבכתובים "יצר האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כא) מחזק את אמונתי זאת. לפי משפט זה היצר הרע מתחיל מנעוריו – לא מלידתו. עד שהוא מגיע לנעוריו הוא מתקלקל ויצרו מתקלקל גם הוא.
לדעתי אין אדם שהוא רע. יש אדם שרע לו, שקשה לו. יש אדם מתוסכל כי הוא לא מצליח להגשים את חלומותיו, שרואה רק מה שיש לאחרים ואינו רואה את מה שיש לו ומקנא. יש אדם שמקבל את חייו ואת מה שיש לו כמובן מאליו ואינו יודע להעריך ולהכיר תודה, שחרד ומפחד. אנשים אלה הם סגורים, קשים, ומביעים את מצבם הנפשי בהתנהגותם. את ההתנהגות הזאת שנובעת ממצוקה קולטת הסביבה, והיא מגדירה אותם כרעים.

אין "כך צריך" – עלינו להמעיט בשימוש במילים "צריך, חייב, מוכרח" ולהמיר אותן במילים "רוצה, יכול, עשוי". עלינו לשמור על טוהר המילה כי המילים הן הכוח שניחנו בו כדי לחשוב, כדי ליצור, כדי להתבטא ולתקשר ובכך ליצור את האירועים שמתרחשים בחיינו – הן הכלי החזק ביותר שניתן לבני אדם שיכול להיות כלי של אנרגיה וקסם, אך גם חרב-פיפיות – יש בכוחן ליצור את החלום היפה ביותר או להרוס את כל הסובב אותנו, לכן עלינו לשים לב למילים שאנחנו משתמשים בהן ועדיף שתהיינה מילים של העצמה, של אופטימיות – של ה"יש" ולא של האין, של חופש ולא של כפייה – רוצה ולא צריך, בוחר ולא חייב, של קבלת אחריות ולא של האשמה, של עשייה ולא של הימנעות ודחייה – תנסה, אתה יכול, של אמון בתלמיד או במתאמן, של עידוד ולא של זלזול וביטול. מילים של אהבה, מילים בטוחות נטולות ספק, בעברית רהוטה ובמילים שאינן סלנג, מילים שפונות יותר אל הרגש ופחות אל השכל, נימנע מלתת "ציונים" ולהשוות – זה טוב או רע, זה יפה או מכוער.

עלינו לעשות מה שאנחנו רוצים – לא לעשות דבר מפני שמוכרחים לעשות כי כל עוד אנו מאולצים לעשות משהו כי זאת חובתנו אנו לא אוהבים את מה שאנו עושים. כדי להיות מאושרים, עלינו לעשות משהו שיהיה בעל משמעות לגבינו, עלינו לאהוב אותו, ואז יהיה לנו גם סיפוק מן העשייה ונהיה מאושרים.

לא חשוב מה חושבים עלינו – מה שאנחנו באמת הוא מה שאנו מרגישים שאנחנו ולא משנה כלל איך אנו נראים בעיני אחרים. המטרות שלנו בחיים עליהן להיות מטרות תואמות-אישיות – מטרות שאנו חותרים להגשימן מתוך אמונה פנימית עמוקה ועניין רב שמשולבות ב"אני" ונובעות "ישירות מבחירה אישית" ומרצון ולא מכפייה, שהן נובעות מהשאיפה לבטא חלק מעצמנו ולא מהצורך להרשים את הזולת כי מידת האושר תלויה במידה רבה ביחס שבין רוצה למוכרח בחיים.
וכשיש דברים שאנו לא תמיד רוצים לעשותם? את ה"צריך" נהפוך ל"רוצה" כשנחשוב לשם מה אנחנו עושים אותם ומהי התועלת שתצמח מכך לנו או לסובבים אותנו, כך נרכך את ה"צריך" באמצעות המחשבה כדי לגרום לכך שנעשה את הדברים מרצון.

אין "מה יגידו" – מי יגיד? למה יגידו? גם כאן אל לנו לפעול במחשבה של מה תגיד הסביבה, האם זה ימצא חן בעיניה או לא? לא הסביבה היא שמגדירה אותנו ואת מעשינו, אנו אלה שמגדירים את רצונותינו ואת מעשינו לפי הערכים והאמונות שלנו כי הערכה עצמית נובעת מאמונות חיוביות שיש לנו על עצמנו ולא מאישורם של אחרים כי האמונה שאנחנו מוגדרים על פי מה שאחרים חושבים עלינו מקלקלת את הספונטניות והשמחה של העצמי האותנטי שלנו.

אין "לא נעים" – לא נעים למי? לא נעים ממי? עלינו לעשות מה שנעים לנו ובהתחשב בערכים שלנו בלבד. לא לעשות כדי לרצות את הסביבה, אלא קודם כול לרצות את עצמנו. אם אנחנו נהיה מרוצים ושמחים גם הסביבה שאיתנו תהיה מרוצה כי זה מה שנקרין אליה, וזה מה שהיא תקלוט ובהתאם תחזיר אלינו את השמחה (אפקט המראה – אנו רואים באחרים את מה שטמון בנו).

לא הכמות אלא האיכות – לא הכמות, אלא האיכות של התלמידים/המתאמנים היא זאת שקובעת. תלמיד/מתאמן איכותי הוא זה שמשתף פעולה, שמתמיד להגיע לשיעורים/לאימונים, שמשתף אותי בתהליך שלו, שמתעניין בשיטה ובאשר קורה לו. קורה שתלמיד/מתאמן לא מתאפשר לו לבוא לשיעור במועד שנקבע, תלמיד/מתאמן איכותי יקבע שיעור במועד אחר באותו שבוע ולא יוותר.

שיתוף פעולה – משתף פעולה הוא אדם שמוכן לקבל את מה שיש לי לתת. הוא אינו מקובע בדעותיו ובאמונותיו ויכול לעזוב את מה שהוא יודע, להניח ולהקשיב למה שאני מלמדת – הוא לא חייב להסכים איתי, אבל הוא מסוגל להקשיב. הוא לא "יודע" ונשאר בידע שלו כי אז לא יחול שום שינוי אצלו. הוא לא מתנגד לי, הוא משתדל להניח לשליטה ולאפשר לי להוביל אותו בתנועה זורמת ונותן לשיתוף הפעולה בינינו להתקיים. הוא סומך עליי כמורה וכמאמנת ויש לו נכונות להתמסר ולעבוד יחדיו, להישמע לכיוון שאני מורה ולבצע כדי ללמוד לשנות הרגליו, והרי לשם כך הגיע!

"אין דרך חזרה" – מי שמתחיל תהליך זה של שינוי לא חוזר לאחור כי מה שגילה הוא כבר לא יכול לומר שאיננו יודע או לשכוח והוא הולך ומעמיק יותר ויותר ומתחבר לעצמו.

"הדרך אל השינוי" היא תהליך הדרגתי שיש בו שלבים. מעצם המילה תהליך שפירושה השתלשלות, התפתחות מדורגת, שלבים שמובילים ממצב אחד למשנהו הרי שהוא מתמשך ולוקח זמן.

לסיכום:

דרך ההוראה שלי נובעת מניסיוני האישי – באמתחתי ניסיון אישי רב בתהליכי שינוי לאורך שנים ארוכות וניסיון מקצועי בליווי תלמידיי בשיטת אלכסנדר ומתאמניי באימון האישי. בדרך ההוראה והאימון שלי אני משלבת את ניסיוני האישי בהתמודדות עם מצבים כואבים ונותנת דוגמה אישית. תהליך השינוי וההתפתחות האישית שלי הם המורים שלי, בעזרתם אני מנחה ומלווה את הפונים אליי מתוך הלמידה שלי שרק מתוכה יכולה אני לעזור לתלמידיי ולמתאמניי. אני משלבת יכולות גבוהות של הקשבה, פתיחות, אמפטיה, חמלה, אינטואיציה, סבלנות, סובלנות, יצירתיות, עידוד והרבה אהבה והבנה.

קטעים ממפגשי האימון עם ירדן שמדגימים את דרך האימון הייחודית שלי:

ירדן (שם בדוי) הגיע אליי לשיעורים של שיטת אלכסנדר כי הגב והצוואר כאבו לו מאוד. הוא באמת רצה לצאת מהכאב והגיע תקופה ארוכה פעמיים בשבוע. הוא למד לזהות את הרגליו השגויים בתנועה ובהתנהלות ביום יום ולמד לשנות אותם והכאב הלך ופחת. באיזשהו שלב הצעתי לו לשלב את האימון האישי, וכשעבר לשיעור פעם בשבוע הוא התחיל גם את האימון האישי.

בטרם התחיל את האימון האישי הכין לי רשימת נושאים לעבודה באימון האישי – בין הנושאים היה נושא התשוקה בקריירה ובעצם היעדר תשוקה בקריירה או חיפוש אחריה. כשהוא לא מצא אותה הוא הרגיש תחושת החמצה.

נושא שהייתה לו תשוקה אליו היה למידה – הוא אהב ללמוד דברים חדשים בעיקר בעלי עומק ותיאוריה ייחודית.
כשקראתי דבריו אלה הבנתי שהוא בדיוק האדם שמתאים לעבור תהליך של אימון אישי אצלי כי הרי אופן האימון הייחודי שלי הוא באמצעות למידת דברים חדשים בעלי עומק ובעלי תיאוריות ייחודיות שאני מחפשת לכל אדם בהתאם לצרכיו.

אחת הסיבות לכך שהוא לא הרגיש תשוקה בקריירה לדבריו הייתה כנראה בגלל שהרבה פעמים הוא לא פרץ את אזור הנוחות שלו ונשאר פאסיבי, הוא לא אמר בקול רם מה הוא רוצה כי לא ידע מה הוא רוצה ושתק. "השתיקה, הפאסיביות, ההימנעות מעימותיםֿ, הריצוי של אחרים, אפילו חוסר הידיעה מה אני באמת רוצה כמובן גם גוררת את החוסר בתשוקה שגורר את תחושת ההחמצה", לדבריו וזאת היה רוצה לשנות.

יצאנו לדרך…

מדבריו על התשוקה בקריירה הבנתי שהנושאים עליהם עלינו לעבוד בהקשר זה הם מי אני? תשוקה, פריצת אזור הנוחות, אסרטיביות-דעתנות, להיחשף ולצאת לאור וריצוי חברתי שהופך אותנו למובן מאליו.

התחלנו בבירור מי אני? – מיהו ירדן?

למדנו את ניירות העבודה שערכתי ונתתי לו מטלות לבית, עליהן עבדנו במפגש שלאחר מכן.
המטלות לבית בהן שאלות מכוונות נועדו לעזור למתאמן להיכנס לתוך עצמו ולהתבונן במתרחש שם – במחשבותיו, בערכיו, באמונותיו, בדרך התנהלותו וכדומה.

• שאלון הכרות אישית על אודות המניע לבחור בתהליך האימון וציפיותיו ממנו וממני כמאמנת.
• שאלון הכרות לאימון אישי שמתמקד בהיבטים החיוביים של חייו כדי להכירו יותר טוב.
• שאלון בו היה עליו לכתוב את 10 המילים שמתארות אותו הכי טוב עם שאלות מכוונות לבדיקת הערכים, האמונות והצרכים שלו – הוא פירט את הצרכים שלו באריכות.
• שאלון התכונות הכי בולטות אצל ירדן.
• נייר שכותרתו "להכיר אותי דרך אחרים" – בהנחה שהאחרים מראים לנו, אם אנחנו מוכנים לראות את מי שהננו – את האור שבנו יחד עם הכאב, האכזבות, הביקורת ודברים אחרים, ובהמשך הוא העביר במייל שאלון שיצרנו יחדיו לחבריו לעבודה לאורך השנים כדי לקבל את התרשמותם ממנו.

לאחר שקיבלנו את כל הנתונים האלה עבדנו על השאלה: מה יותר חשוב – מה שאני חושב על עצמי או מה שאחרים חושבים עליי?

באותה תקופה נחשפתי למערכת עיצוב האישיות Human Design שפיתח Ra Uru Hu הקנדי שמצביעה על הקוד הגנטי שלנו לטענתו.
המודל מספק מפה קונקרטית של העיצוב הגנטי – טבע ההוויה – מפת האישיות שלנו שהיא דרך הגיונית באמצעותה אנו יכולים לראות את עצמנו. היא מראה באופן ברור וגראפי את השוני המולד בין בני האדם ומלמדת אותנו על האישיות של כל אחת ואחד. לכל אחד יש מפת אישיות שונה שנבנית על סמך מקום הלידה (ארץ עיר), תאריך ושעת הלידה. המיפוי המדויק נותן לנו: הזדמנות להתעורר ולהיות מי שנועדנו להיות בחיים האלה ואישור להפסיק להיאבק ולנסות להיות משהו שאנחנו לא. בעזרתו אנו יכולים להרגיש את הקסם בחיינו, לשבת בתוך "הרכב שלנו" וליהנות מה"הצגה" ואפילו להתחיל לאהוב את עצמנו.

המפה מספקת מידע מפורט בתחומים מודעים ולא מודעים של העיצוב שלנו בשימוש בכלים פשוטים ומוביל אותנו לגלות את האמת שלנו, לחיות בקבלה עצמית, להשיג בהירות על אודות הייעוד שלנו ולהבין את העיצוב שלנו כדי לעורר את החוכמה הפנימית שלנו.
היא מספקת הוראות הפעלה לניווט החיים, מפרטת את הכישרונות, הכישורים והפוטנציאל, עוזרת לנו להבין איך אנחנו מעוצבים להתמודד עם העולם, מזהה מקומות בהם אנחנו יכולים להצליח ולהשפיע, מגלה איך מערכת האכוונה הפנימית שלנו פועלת, מספקת לנו טכניקות פרקטיות לקבלת החלטות שיכולות להגביר את ניסיון החיים שלנו ועוזרת לנו לגלות איך לשפר את איכות החיים בדרך קלה ואפקטיבית, לקבל את ההחלטות הנכונות לנו שתוצאתן שיפור איכות החיים, ליצור יחסים ובחירות בקריירה ולנהל את אתגרי חיי היום יום בלי להיות מותשים. רק המכניקה הפשוטה מספיקה כדי לעשות שינוי ניכר בחיינו.

הוקסמתי מהמערכת הזאת, למדתי אותה, התנסיתי על עצמי ולמדתי המון על הסיבות שהדברים קורים כפי שהם קורים בהתאם לאישיות הייחודית שלי שנקבעת לפי מקום הלידה, תאריך ושעת הלידה שלי. התלהבתי והחלטתי להביא את המודל להתנסות גם באימון של ירדן.
ירדן הוקסם גם הוא מהמודל ומהתוצאות שעלו במפה, הוא התחבר אליהן, אורו עיניו וגם הוא למד להכיר יותר טוב את עצמו ולהבין למה קורים הדברים כפי שהם קורים לפי אישיותו.

כך הכרנו ירדן ואני יותר טוב את ירדן.

לאחר היכרות זאת דנו בנושא התשוקה ועשינו את "מבחן התשוקה" לפי ג'נט אטווד בו למדנו מהם הנושאים אליהם נמשך ירדן, דנו בנושא האסרטיביות-דעתנות, דיברנו על נושא לצאת לאור העולם, לחיות כמו כולם – תרבות העדר, לחיות בהשוואה לאחר או לקנא באחר, ריצוי חברתי – למדנו את ההבדל בין לִרְצּוֹת או לְרַצּוֹת ומה יעזור לו למצוא את שביל הזהב ביניהם, המובן מאליו והאשמת אחרים.

כשלכל נושא הכנתי ניירות עבודה ממחקר שעשיתי בספרים ובאינטרנט ומטלות לבית שהוא מילא בהקפדה – חשוב היה לו לעשות את השינוי שהיה רצוי לו.

באחד המפגשים צף ועלה נושא הזוגיות – מסתבר שירדן ואשתו נעזרו ביועץ זוגיות שכנראה לא הספיק לו, והוא העלה את הנושא גם במפגש האימון שלנו כדי ללמוד איך אפשר לגשר על הפערים ביניהם. אז קיבל האימון תפנית כששנינו הבנו שזה בעצם הנושא החשוב והאקוטי עליו עלינו לעבוד.

ואכן לעיתים מגיע המתאמן עם מטרה לאימון ובתוך כדי האימון כשצפים ועולים הנושאים השונים משתנה המטרה כפי שקרה באימון של ירדן.

לאחר שסיפר לי את המצב לאשורו נרתמתי להכין ניירות חדשים שיתאימו במיוחד לו.

לאורך השנים שמתי לב שאני קולטת הרבה מידע ממאות הספרים שקראתי ולא תמיד אני משתמשת בו, אבל כשאני צריכה את המידע הזה הוא צף ועולה… זאת הסיבה שאני מעבירה מידע לתלמידים ולמתאמנים גם אם אני יודעת שיתנגדו לדבריי כי אני יודעת שהיום הם אולי מתנגדים, אבל כשהם קיבלו את המידע הם לא יכולים להתעלם מכך שהם שמעו את הדברים, ואני מאמינה שלכשיזדקקו להם הם יצופו ויעלו כפי שקורה לי.

בעודנו עוסקים בנושא הזוגיות נזכרתי בספרו של ד"ר ג'ון גריי "מאדים ונוגה יחדיו לנצח", ספר שקראתי מעט ממנו ולמדתי הרבה על מקור ההתנהגות שלנו – הגברים והנשים שגורם לנו לחיכוכים.

חזרתי אל הספר והכנתי נייר עבודה בנושא "זוגיות בעבר ובהווה – הבסיס ליחסים טובים" כשאני מציינת שעלינו לדעת מנין באנו כדי לדעת איך להמשיך ללכת ולאן. בנייר ערכתי טבלה של התפקידים המסורתיים של הגבר ושל האישה בעבר כשהגבר היה צייד והאישה מלקטת ומאפייניהם לעומת תפקידם היום בעידן המודרני, טבלה של השינויים החברתיים והכלכליים של השנים האחרונות שהשפיעו על התפקידים המסורתיים של הגבר ושל האישה, מה שהורינו לא יכלו ללמד אותנו כי לא ידעו, כתבתי על כישורי הזוגיות החדשים, למה נשים מודרניות לא מאושרות, למה גברים אינם שבעי רצון, מה גורם לנשים אושר, טבלה של ההבדל בין גברים ונשים, למה נשים נשחקות וחוקים חדשים לזוגיות טובה – כישורי זוגיות חדשה.

זה היה מאלף לערוך נייר זה שאורכו 17 עמודים ולמדתי ממנו המון. היה זה שיעור לחיי זוגיות בריאים כי כשאנו מבינים מנין נובעים הדברים, יותר קל לנו לקבל אותם ולשנות את התגובות שלנו אליהם.

לדוגמה: הנשים בעבר היו עקרות בית והתרועעו עם נשים אחרות לאורך כל היום, נשים אלה סיפקו להן את חיי החברה ואיתן הן שוחחו – הן מילאו את התפקידים הנשיים שלהן. כיום אישה שיוצאת לעבוד עליה לעזוב את הנשיות שלה ול"התחפש" לגבר לכל שעות העבודה, כשהיא חוזרת הביתה עליה "לפשוט" את הגבריות שעטתה על עצמה ולחזור לנשיות כעקרת בית. במעבר הזה היא זקוקה לתמיכה רגשית ורוצה לספר לבן זוגה מה עבר עליה בעבודה. לבן הזוג שמגיע מהעבודה קשה המעבר מחיי העבודה לחיי המשפחה ולשם כך הוא זקוק למנוחה ולהערכה – ליטוף האגו, להם הוא מצפה מהאישה, אבל האישה רוצה לספר כדי שיקשיבו לה ולא יתנו לה עצות – רק יקשיבו לה כי היא מדברת על בעיותיה לא כדי לפתרן, אלא כדי לטפח את הצד הנשי של אישיותה. כאן עלולה להיווצר סתירה שעלולה לגרום לערעור היחסים.

זאת רק דוגמה אחת… יש הרבה מאוד דברים שעלינו ללמוד על אופן ההתנהלות של האישה לעומת התנהלות הגבר ומנין נובעים ההבדלים כדי להבין איך להתנהל בחכמה בחיי הזוגיות כי כשנדע את ההבדל בין הגבר והאישה נוכל ליצור יחסים הדדיים מספקים.

דוגמה שאני נותנת תמיד לתלמידיי ולמתאמניי – בצעירותנו כשבן זוגי היה רוחץ כלים למשל הוא היא אומר: "רחצתי לך את הכלים", מילותיו אלה הרגיזו אותי והייתי עונה: "מה הכלים הם רק שלי? אתה לא אוכל בהם?". פתאום הקשבתי ביתר קשב למה שהוא אמר: "רחצתי לך את הכלים" – הוא עשה את זה בשבילי! ומאז אני אומרת לו תודה.

משפטי מפתח מנייר זה:

• אל לנו לצפות מבני זוגנו שידעו תמיד באופן אינסטינקטיבי מהם צרכינו בלי שנאמר להם.
• גברים לא מבינים את צורכי הנשים – נשים לא מבינות מה רצוי לגברים באמת או איך לספק להם זאת.
• כיום נשים מושפעות לרעה הרבה יותר מגברים מלחצי קריירה כי זאת הכפלת הנטל בו הן נושאות.
• כשבת הזוג כועסת על הגבר – עליו לזכור שהיא שכחה באופן זמני כמה הוא נפלא, וכי כדי לזכור זאת עליה להרגיש שמקשיבים לה, ואז היא תהיה מסוגלת ותשתוקק להעניק לגבר את ההערכה וההכרה שמגיעות לו.
• על האישה לזכור שגבר לא מקשיב כי הוא לא מבין למה הצורך להישמע חשוב לה.

ויש לנו עוד הרבה מה ללמוד…

ירדן שסיים את מפגשי האימון לאחר תקופה ארוכה, אבל ממשיך להגיע לשיעורי אלכסנדר ציין באחד השיעורים שהיום הוא יודע שכשאשתו מגיעה הביתה מהעבודה היא "מלאה" והוא מבין שעליה "לשפוך" החוצה את שעבר עליה ביום העבודה – היום הוא יודע להקשיב לה ומבין שרק לאחר שתסיים לספר הם יוכלו להמשיך הלאה…

הוא ציין גם שהאימון מספרו של ד"ר ג'ון גריי היה מעניין, משכיל ונתן לו כלים להתמודדות.

עבדנו על ניירות עבודה נוספים שהכנתי בנושא הזוגיות.

אלה היו חלק מהצרכים של ירדן, למתאמן אחר איערך בהתאם לצרכים שלו.

מחברת המאמר

אתי סהר מורה מוסמכת לשיטת אלכסנדר ומאמנת אישית – מלמדת את שיטת אלכסנדר זה 18 שנה, מאמנת זה 12 שנה בשיטת "הדרך אל השינוי".

מידע מפורט על אודות שיטת אלכסנדר ואפשרויותיה לסייע לאדם במצבי חיים שונים ועל אודות האימון האישי ושיטת "הדרך אל השינוי" אפשר למצוא באתר האינטרנט www.hgilad.co.il

בספרים של המחברת:
– על אודות התגבשות "הדרך אל השינוי" אפשר לקרוא בספר: "מפריצת דיסק לפריצת דרך: ממשבר להתחלות חדשות".
– סיפורי מקרה מרתקים של אנשים שהתנסו בשיטת "הדרך אל השינוי" אפשר למצוא בספר: "מכאב לצמיחה: מדריך לשינוי והצלחה".
– על אודות משמעותו של הכאב ותפקידיו, ההרגלים הנפשיים-התנהגותיים שעלולים לגרום לכאב והדרך לשנות אותם בספר האימון "כואב, אבל פחות: מדריך מעשי להתמודדות עם כאב".
– מידע יותר מפורט על אודות שיטת אלכסנדר אפשר למצוא בספר "האור בקצה המנהרה: שיטת אלכסנדר הלכה למעשה".