למלא דלי מחורר – על הפחד להרפות ועל הרגע שבו המים הפסיקו לברוח

כשהדלת היתה פתוחה – הוא עמד בפתח.
כשהדלת היתה סגורה והתריס פתוח – הוא בצבץ מבין השלבים ודמותו הופיעה על הקיר.
כששניהם היו סגורים זה היה הכי גרוע – הוא פשוט היה נוכח בחדר. לא יכולתי לראות אותו אבל הרגשתי אותו בכל הגוף.
הרוח היתה שם, כל לילה, כשהייתי נכנסת למיטה ומוכנה להתמסר לשינה. מיד אחרי הרוח גם החרדה היתה מופיעה, ואז לא נותר לי אלא להבין שגם הלילה כבר לא אשן.

מהיום שאני זוכרת את עצמי ועד אמצע שנות ה – 20 סבלתי מחרדות.
ההיילייטים היו – אונס, התעללות (לרוב מינית), מחבלים ורוחות רפאים. החרדות היו מופיעות בלילות לפני השינה. אם הייתי מעזה להרדם, הסיוטים היו מחכים לי ותופסים אותי לא מוכנה. הייתי מתעוררת מהסיוטים ואז החרדה היתה אורבת לי, שוב נרדמת ושוב סיוטים וכך עד אור הבוקר. כשהשחר היה עולה ואיתו מגיע אור הבוקר החרדה היתה מתפוגגת כאילו לא היתה ואז, מותשת נפשית ופיזית, יכולתי לצנוח לשינה עמוקה.

היום, עם כלי ה – NLP, אני מבינה שכל בעיה היא תוצאה של תהליך חשיבתי.
המוח שלי, שרצה לשמור עלי, יצר תהליך כזה: אם אני לא ישנה זה אומר שאני בשליטה, ואם אני בשליטה אז אני בטוחה.
זו היתה אסטרטגיית הגנה חכמה לרגע, אבל הרסנית לאורך זמן.
כי המוח אולי נרגע, אבל הגוף שילם את המחיר וילדה צריכה לישון בלילה. כי שינה היא לא רק מנוחה, היא מערכת השיקום של הגוף והנפש.

שינה חיונית להתפתחות ולבריאות של ילדים בכל ההיבטים:

• בהיבט הפיזיולוגי – שינה חיונית לילדים להתפתחות תקינה של העצמות, השרירים והאיברים, לחיזוק מערכת החיסון, תפקוד המוח ואיזון הורמונלי.
• בהיבט הרגשי – שינה חיונית לילדים לויסות רגשות, הפחתת סטרס, חיזוק קשרים חברתיים והתמודדויות עם חוויות לא פשוטות, פחדים ולחצים.
• בהיבט הקוגניטיבי ולימודי – שינה חיונית לילדים לשיפור הריכוז ויכולת הלמידה, חידוד מיומנות של פתרון בעיות וחיזוק היצירתיות והדמיון.
• בהיבט הרוחני – שינה חיונית לילדים לחיבור פנימי ושקט ולחידוש ואיזון אנרגטי.

נכנסתי ללופ שאין בו מנצחים. אם הייתי ישנה – החרדה היתה אורבת לי, וכשלא – הגוף והנפש שלי קרסו לאיטם.
זה היה ממש כמו לרוץ על גלגל עכברים – כל נסיון להמלט מהחרדה פשוט שמר אותי בתנועה מתמדת, מתישה, בלי להגיע לשום מקום. לא האמנתי שיכול להיות פתרון לבעיה, אז למדתי איך לנהל אותה. איך לנהל את הסימפטומים כדי שאוכל לשרוד.
ניהול הסימפטומים השאיר את הגוף שלי במצב חירום מתמשך, בדריכות אינסופית – כאילו אני חיה בעולם שאסור להרפות בו אפילו לשניה. שם, במקום שבו הפחד מהפחד שלט, התפתח גם OCD, אבל זה כבר סיפור למאמר אחר.
בדיעבד אני מבינה שהדריכות לא היתה ביטוי של כוח, אלא של פחד. פחד או מדוייק יותר – בעתה. בעתה שהרפיה תפתח שוב את הדלת לחרדה.

אם הייתי פוגשת את הילדה הזאת היום, דבר ראשון – הייתי מחבקת אותה, חיבוק דוב. חיבוק שיאפשר לה להניח, לנוח, להרפות. חיבוק שיאמר לה, בלי מילים, שהיא מוגנת ושהיא לא לבד, אני איתה.
אחר כך פשוט הייתי עושה לה Fast Fobia Cure שזאת טכניקת NLP מופלאה שמטרתה להשתחרר (במהירות) מחרדות.

בינתיים גדלתי, עם ולצד החרדות. הן לא נעלמו, פשוט למדתי לחיות איתן. עייפה ומותשת גם עברתי את הצבא.
בשלב הזה כבר ידעתי בוודאות שבטוח יותר לחיות בלילה ולישון ביום. אז הפכתי לבליינית – מועדונים, מסיבות, ריקודים, חברים ובעיקר אלכוהול. האלכוהול עזר לי להרחיק את החרדות ועזר לי לישון טוב עוד יותר כשהשחר עלה.

זה לא היה פתרון מושלם כי היה לי קושי גדול מאד להתעורר בבוקר, לחפש עבודה ולהחזיק את עצמי עד הלילה. אז סידרתי את החיים מסביב שיתמכו, עד כמה שניתן, בפתרון שמצאתי. כי הייתי מוכנה לעשות הכל! רק לא לחוות את החרדות, רק להמנע.
אם כך, מצאתי עבודה שמתחילה בשעה 10, עבודה של הרבה שעות שתאפשר לי להתפרנס מצד אחד ולחיות את הלילה כדי להמנע מהחרדות מצד שני.

חיי הלילה התחילו מכוס וודקה אחת. אז היא היתה עושה את העבודה. עם הזמן הגוף התרגל ועוד כוס ועוד כוס ועוד כוס. בשלב הזה קרה משהו מעניין – לא משנה כמה שתיתי – זה לא עבד, אפילו לא בקבוק וודקה שלם בערב אחד. יותר מזה, ככל ששתיתי הופיעו לי חרדות חדשות והישנות הפכו לעוצמתיות יותר. גרוע מכך – החרדות התחילו להופיע גם באמצע היום.

זה כמו המכנסיים הצבאיות של בעלי – בהתחלה הכפתור נפל, אז תיקנתי. אחר כך ברגל נפרם קצת ונהיה חור, שוב תפרתי. ואז נהיה לו חור בברך אז כבר לקחתי לתופרת שתתקן. כשהמכנס חזר מהתופרת אז נפלה לו הסיגריה על הירך וגם שם יש חור. חור שממנו אפשר להתעלם כי הוא קטן ובקושי רואים. מה ששבר את גב הגמל היה הקרע מצד לצד ברגל השניה. ברגע הזה הוא הבין שכבר אי אפשר לתקן, זהו.
בדיוק באותו אופן היה לי עם האלכוהול – הבנתי שזהו, יותר מזה שהפתרון הזה גרוע, לא בריא ויוצר בעיות אחרות, הוא עוד מחמיר את הבעיה שלשמה התחלתי בכלל לשתות.

הייתי אובדת עצות. החלום שלי היה להיות ״נורמלית״. שזה אומר: להתעורר בבוקר, עירנית ורעננה, לחיות את היום, לחזור הביתה וללכת לישון. כששיא החלום היה – ולישון לילה שלם.
אם רק היו לי את כלי האן.אל.פי בימים ההם. התשאול הראשוני היה חושף את הבעיה ואת המחירים והרווחים שלה, את מה שמונע ממני לפתור אותה ומה אני רוצה במקום. אם היו לי את כל ההבנות האלה – הדרך כבר היתה סלולה לפתרון.
יתרה מכך, היום אני מבינה שכל אלה – השינה ביום, חיי הלילה, האלכוהול – לא היו פתרונות אלא אסטרטגיות התמודדות, מנגנוני הגנה ותו לא.
אלא שהם היו רק מנגנוני הגנה זמניים שהמוח יצר כדי לשמור עלי מכאב גדול יותר. ממש כמו דלי מחורר – המוח שלי ניסה למלא את הדלי אבל לא משנה כמה מים שפכתי – הם תמיד דלפו החוצה, כי לא תיקנתי את החור, רק ניסיתי למלא עוד ועוד מים.
כך שכמו כל אסטרטגיות התמודדות במקום פתרון – היא לא יכולה להחזיק לנצח. כי כשהגוף והנפש כבר מותשים, המחיר של ההגנה נהיה גדול יותר מהאיום המקורי.

אבל לא היו לי את כלי ה – NLP אז מצאתי דרך אחרת. זה היה לילה – עייפה, מותשת ועם עצבים מרוטים, יושבת מול הטלויזיה כשהעיניים נסגרות מעצמן מרוב שאני עייפה. אבל יודעת שהרגע שהגוף שלי יפגוש את המיטה, הוא הרגע שהחרדה תעלה ואיתה העיניים שלי יחזרו להפתח כאילו הגיע הבוקר. אני זוכרת שהמחשבה היחידה שעברה לי בראש היתה: ״אני רק רוצה לישון״.
המחשבה הזאת הביאה שיחה עם אלוהים, שיחה שבדיעבד היתה כמו קסם, על אף שבאותם רגעים היא הרגישה כמו המקום הנמוך ביותר שאני יכולה להגיע אליו, התחתית.

השיחה עם אלוהים, יותר מונולוג, התנהלה כך:
״אלוהים! אני רק רוצה לישון! באמת, רק לישון! מה כבר ביקשתי?!
מבחינתי יכולים לפרוץ לי לבית 4 גברים, לאנוס אותי אחד אחרי השני במשך שעות.
כשהם מסיימים הם יכולים לקחת סכין מהמטבח ולהתחיל לחתוך אותי חתיכה, חתיכה, תוך כדי שהשאר מסתכלים וצוחקים, ושהסכין לא תהיה חדה מספיק כדי שזה יכאב אפילו יותר.
דקה לפני שאני מתה מאיבוד דם, שיגיעו חייזרים ויקחו אותי לניסויים בחלל. שנה, שנתיים, כמה זמן שהם רוצים.
בסוף – או שאני אמות או שאני אשן!! ואני רקקק רוצה לישון!!״

כשסיימתי את המונולוג הכועס והמיואש עם אלוהים, משהו בי פשוט נכנע. כל המאבק, כל הנסיון לשלוט, כל ההחזקה – פשוט קרסו. אחרי הקריסה הופיעה התמסרות ואיתה נשארו שקט, עייפות ותחושת ריק מוחלטת.
ואז נרדמתי.

עבר חודש ופתאום שמתי לב שאני ערנית ומרוכזת. ערנית ומרוכזת באופן אחר – עוצמתי יותר מתמיד. שמתי לב לזה בעבודה. פתאום הספקתי המון דברים, הרבה יותר ממה שהייתי מספיקה בעבר ובאופן איכותי הרבה יותר, המצב רוח השתנה, הדריכות ירדה.
גם שמתי לב שאני מתעוררת בבוקר בקלות ואפילו חושבת להתחיל את הבוקר בשעה של כושר לפני העבודה.
מה זה? מי את? ומה קרה לזוהר?
התחלתי לחשוב – מה קורה פה? מה אני מפספסת?
ואז זה היכה בי – אני כבר חודש ישנה לילה שלם! מה?? לילה שלם?? אני??
יותר מזה, בשעות הערב אני מרגישה עייפה, נרדמת בקלות ולא מתעוררת עד הבוקר. לילה שלם בלי סיוט אחד וכל זה כבר חודש?!?!
לתחושות הפליאה וההפתעה הצטרפה גם תחושת סיפוק אדירה ואיתה גם תחושות של אושר, הגשמת חלום, שמחה ועוד.

אחרי ניתוח קצר נוסף, הבנתי שהמונולוג עם אלוהים הוא שעשה את השינוי המטורף הזה. ההתמסרות לכל הפחדים שלי היא ששחררה אותם ממני.
התמסרות לפחד במקום התנגדות לפחד – זה השינוי. ההסכמה להרגיש את הפחד עד הסוף החליפה אותו מאויב שצריך להדוף לחלק בתוכי, חלק ממני.
ההתמסרות לפחד וההסכמה להרגיש אותו עד הסוף הן ששחררו את החרדה.
פחד שיוצר התנגדות משאיר את החרדה במקום, בשונה מפחד שמקבל מקום ופשוט מתמוסס. שזו בדיוק העבודה שלי כמטפלת בכלי ה – NLP – לזהות מתי הפתרון שהמוח יצר הוא הבעיה ובמקומו לייצר פתרון אפקטיבי, מועיל ומקדם עבור המטופל. כי בדיוק כמו שהמוח שלי מנסה רק להגן עלי – כך גם המוח של כל אחד מאיתנו. הוא מתכוון לטוב, רק לפעמים טועה בכיוון.

היום, 25 שנים אחרי, חשוב לי לומר לכל אלה שעדיין הולכים לישון מאוחר ושותים הרבה אלכוהול או מגינים על עצמם בדרכם הייחודית – יש אפשרות נוספת! אפשר בלי ואפשר אחרת!
ולכל מי שקורא ולא באמת מאמין –
לא מאמין שנפטרתי מהחרדה,
לא שאפשר להפטר או לשחרר את החרדה
ולא שהחרדה יכולה להשתחרר לגמרי –
נניח ולא נפתור את החרדות אבל נקטין משמעותית את ההשפעה שלהן עליכם, האם זה שווה לכם?
נניח שבמקום לחוות חרדה בעוצמה 10 מתוך 10 תחוו אותה 4 מתוך 10, האם זו חוויה שונה עבורכם? האם תעזו לחלום או לצפות לאפשרות כזו?

זוהר ברנשטיין
מאמנת אישית ועסקית מנטלית