גינה מאפשרת גם בגיל הזהב

כיצד נולד רעיון הגינון הטיפולי הפרטני?

מאמר זה הינו תוצאה של עבודה שביצעתי בשנים האחרונות מול מטופלים בני הגיל השלישי. בימות הקורונה מרכז היום בו עבדתי נסגר וכך מצאתי את עצמי מגיעה אל ביתם של המטופלים. אותם המטופלים אשר הייתי נפגשת איתם פעם בשבוע למפגש גינוני פנו אליי ביוזמתם. ומאחר והצורך שלהם בקשר עימי ועם הטבע והצומח היה ברור ומובהק לי בחרתי להגיע לביתם.

באחת הפגישות יצרתי ערכת גינון הכוללת הכנת מיכל עם צמח המתאים לגידול. ראיתי כי הקשישים מתחברים לעשייה של מיכלים, אהבו את העבודה ואת שתילת הצמח. ההתעסקות שלהם בגינון והקשר עימי יצרו עבורם זמן שובר שגרה. במציאות הקשה אשר נוצרה בימי הקורונה, פעילות הגינון בהחלט הכניסה צבע וטעם חדש אל שגרת חייהם הקשה.

כאמור, בטיפול מסוג זה הייתי מגיעה אל ביתם של הקשישים לצורך פעילות גינון אשר מתבצעת במרחב הבית בהתאם למצבם הגופני והקוגניטיבי.

משמעות הגינון הטיפולי במרחב הבית בגיל הזהב

1. נאמר כי הקשר האישי והאנושי הוא אשר פוגש את האדם במקום המוכר והבטוח שלו
גינון טיפולי המתבצע במרחב הבית הוא הזמנה לקשר, לחיים ולצמיחה גם כשהיכולת הפיזית או הקוגניטיבית של האדם כבר אינה מאפשרת לו לצאת מביתו. עבור אנשים בגיל השלישי אשר מתמודדים עם דמנציה (שטיון), אלצהיימר, תשישות נפש או ירידה תפקודית, אזי הגינה עבורם הינה מרחב טבעי ונעים המאפשר ויוצר קשר נינוח, אינטימי, אשר אינו מאיים. השהות בבית, בגינה, בחדר או במרפסת הביתית, יחד עימי, יוצרת סביבה אשר מאפשרת פתיחות רגשית, זכרון חיובי, ביטוי עצמי ואף חיזוק תחושת השייכות.
במקום בו נחלשות המילים שם מתעצם המגע. המפגש עם הצמח, עם האדמה ועם המטפל, אשר מביא את הגינה אל ביתו של המטופל, מעניק לאדם ביטוי עצמי, תחושת שייכות, קצב מוכר ובחירה – כל הללו בתוך סביבה בטוחה ומוכרת, אשר מעודדת חיבור, תחושת ערך ושלווה.
הגינון בקרב מרחב הבית מאפשר בדרכים לא פורמליות, נעימות ומחזקות שמירה על תפקודים פיזיים, רגשיים וקוגניטיביים. זהו טיפול שאיננו דורש "לבוא אל", אלא "מגיע אל האדם" בדיוק כפי שהוא והיכנשהו.

2. שמירה על תחושת משמעות ושליטה
חשוב להבין שכשהגינון מבוצע בבית, האדם נשאר במקום בו הוא שולט, בוחר ומקבל אחריות. פעולה פשוטה ככל שתהיה, כגון שתילה באדנית, תשיב לו את תחושת המסוגלות, הערך והתכלית – מרכיבים החיוניים לשמירה על בריאות נפשית בגילאים השלישי והרביעי.

3. פעילות המותאמת אישית
היופי במרחב הבית הוא שניתן לעצב את הפעילות על פי הקצב, ההעדפות, הזכרונות והיכולות של המטופל תוך כדי התאמה לשפה החושית, המוטורית והקוגניטיבית שלו. למשל, אדם שבעבר אהב לעבוד בגינה יוכל להתחבר שוב באמצעות מגע באדמה, ריח של עשבי תיבול, או הודות למוזיקה שהתנגנה ברקע בגינתו.

4. שילוב טבע בחיים המוגבלים
הגינון הטיפולי מביא את החוץ פנימה וגם מכניס צבע, חיות, מחזוריות, תקווה והנאה במיוחד לאנשים שממעטים לצאת מהבית (בגין מוגבלות פיזית או קוגניטיבית). הטבע ממש "נושם" דרך הפעולה, משנה את הנוף וגם את מצב הרוח.

5. פיתוח קשרים ותחושת של קירבה
הגינון הביתי יוצר גשר, גשר רגשי בין המטופל לבין המטפל באמצעות פעולה משותפת, צמיחה פיזית וסמלית, ומגע עם זכרונות עבר. תוך כדי העבודה בשתיקה או בדיבור פעמים רבות עולות וצפות להן חוויות חיים עמוקות במוחו של המטופל.

6. טיפול רב-מימדי (גופני, רגשי וקוגניטיבי)
פעילות הגינון הטיפולי משלבת בין תנועה, קואורדינציה עדינה וגם גסה, קבלת החלטות, תכנון, ארגון וסדר, והפעלת הזיכרון – כל הללו בתוך פעילות אחת הנחווית באופן טבעי ומהנה.

"פרחים הם דרכה של האדמה לחייך"

אחד התנאים הבסיסיים בכל הקשור לגידול צמחי בית בריאים הינו בחירת כלי קיבול אשר מתאים עבורם. את ההתאמה ניתן לבסס בעיקר על שני מאפיינים: גודל הכלי והניקוז. אולם, מעבר לשמירה על בריאות הצמח, בחירת הכלי הינה גם החלטה אסתטית לגמרי, שכן על הכלי להדגיש את יופיו של הצמח וגם להתאים לסביבתו אשר בבית.

מניסיוני בטיפול בגינון עם בני הגיל השלישי ראיתי כי העיסוק במיכלים מעניק להם סיפוק רב. במהלך המפגש אנחנו זורעים ושותלים צמחים שונים במיכלים שונים. הבחירה של הצמחים מבוצעת על פי העונה ועל פי גודל המיכל. רצוי גם לשלב צמחים שונים, ומן הסתם, יש צורך לטפל בכל צמח וצמח בהתאם לצרכיו. לעתים מעבירים צמח שגדל למיכל חדש – מצב שניתן להקביל בחיי אדם למעבר דירה בשל נסיבות כגון רצון להיות קרוב לילדים, מעבר לדיור מוגן וכיוצא באלו.

חשוב להתאים כל צמח אל גודל המיכל. הכלל פשוט: לצמח שגודלו הסופי קטן יתאים מיכל קטן, בעוד לצמח שגודלו הסופי גדול יתאים מכל גדול. צמח אשר גודל המיכל שלו 'קטן עליו' – מה שיקרה הוא שהשורשים ימלאו את המיכל עד תום והצמח לא יוכל להתפתח כראוי. במקרה שכזה חיי הצמח יהיו פשוט קצרים. אי לכך ובהתאם לזאת, יש צורך להעביר את הצמח למיכל גדול יותר.

כפי שהזכרתי, החיים טומנים בהם שינויים רבים. שינוי במקום המגורים על פי רוב יותאם למצבים שונים בחיים כדוגמת הרחבת המשפחה (הצורך במרחב) או צמצום / שינוי תכלית של מרחב אשר משתנה משום שהילדים בגרו. כשמגיעים לגיל השלישי מדובר במצבים כגון מעבר לבית קטן יותר או בית אשר מותאם לגיל השלישי כמו בית נטול מדרגות, בית עם מעלית או מעבר לדיור מוגן. במקרים אלו יש לחשוב על טובתו של האדם ולהתאים את הדיור בהתאם לצרכים המשתנים. חשוב לנהל שיח פתוח בעניין, מאחר ולא פעם שינוי כאמור עשוי לגרום לאי הבנות. וכאשר משוחחים ומבינים את הגורמים ואת היתרונות הגלומים במעבר, התהליך יהיה קל יותר.

פעילות שכזו מספקת הנאה גדולה למטופלים. ניתן לומר שאחוזי ההצלחה בפעילות זו הינם גבוהים. היא מייצרת גירוי ואף כוללת פעילויות פשוטות כגון, תלישת עלים יבשים. הסיפוק כתוצאה מהעשייה הוא מצד אחד מיידי, ומצד שני מייצר המשכיות, שכן לעיתים יש צורך בפעולות נוספות גם במהלך השבוע, עד למפגש העוקב. הפעילות הנ"ל תורמת לחיבור של המטופל אל האדמה, אל עונות השנה ואל מעגל הצמיחה.

הכנת המיכל

סוגי המיכלים אשר איתם ניתן לעבוד במסגרת הגינון הטיפולי הינם שונים ומגוונים. המיכל עשוי להיות פתוח כמו: טרריום פתוח, אדנית, גינה במגירה או עציץ רגיל ועוד. אפשר ליישם את הפעילות כמעט בכל מיכל: מיכלי פלסטיק, מיכלי צבע, חביות, קופסאות עץ ואפילו אמבטיות. חשוב לדאוג ליצור חורי ניקוז במיכלים ומומלץ גם ליצור שכבת אוורור, כמו בעזרת ענפים בשכבה התחתונה או עם אבני חצץ. למעשה, ניתן לגדל כל דבר, החל מירקות ועשבי תיבול וכלה בעצי פרי ונוי.

ההגדרה המילונית למילה "מיכל" הינה כלי קיבול. ואכן במיכל אנחנו זורעים ושותלים את הצמחים. אבל שם זה נגמר: פעילות על ידי מיכלים שונים מייצרת סדר בסדר היום, תורמת לתחושה של שליטה ומעניקה תחושת אחריות ובעיקר סיבה לקום בבוקר. ללא ספק שהעיסוק במיכלים ובצמחים מביא להשפעה טובה על איכות החיים של מטופלים בני הגיל השלישי.

במהלך הגינון הטיפולי המטופל הוא זה שמכין בעצמו חלק מהמיכלים ולעתים אף מוסיף צבע וגגן. לפעמים אין צורך להוסיף למיכל שום דבר, מאחר והצמח עצמו הוא האלמנט המרכזי. עיצוב המיכל ושילובו עם צמחים מאפשר חיזוק של עבודת המטופל דרך החושים והקואורדינאציה העדינה והגסה אשר בידיים.

נקודה חשובה נוספת בהקשר זה הינה שבגינון בתוך מיכלים עומק המיכל הינו חשוב יותר מאשר רוחבו. כמו כן, חשוב לא לשכוח לדשן ולטפל בצמחים על בסיס קבוע. הדאגה לצמחים משולה לטיפול בחיים של אדם. הטיפול בצמחים כולל תחומים רבים כגון: תבלינים, צמחי מרפא, אוכל, אסתטיקה ויצירה. המטפל הוא זה שצריך להתאים עצמו אל המטופל בהתאם לתחומים המעניינים את המטופל.

החומר שממנו עשוי המיכל

לחומר ממנו עשוי המיכל יש השפעה רבה, ולכן יש חשיבות גם לבחירת החומרים. קיימים מיכלים מחומרים שונים ומשונים: עץ, בטון, זכוכית, פרספקס, פלסטיק ועוד. יש חומרים קשים ויש רכים. יש חומרים מאווררים יותר, כדוגמת חרס או סיבי צמחים, כאלו אשר יאפשרו חדירה קלה יותר של אוויר אל שורשי הצמח ובנוסף גם אידוי מהיר יותר של עודפי המים שבכלי. אף ע פי כן, כלי שכזה ידרוש השקיה בתדירות תכופה יותר. חומרים אשר אינם מאווררים, כמו פלסטיק דורשים ניקוז טוב יותר בתחתית המיכל, על מנת לפנות את עודפי המים, ומצד שני, דורשים פחות השקיה.

חשוב להתאים בין החומר לבין המטופל, הן מבחינת הבטיחות והן מבחינת תכונות החומר. המטופלים שונים מאחד לאחד, בדיוק כמו שהמיכלים שונים האחד ממשנהו. לכל אחד יש את אופי משלו ואת הדברים והצרכים המתאימים לו. כך שמה שמתאים לאדם אחד לא בהכרח יתאים לאדם אחר, ועל המטפל בגינון להתאים את המיכל אל המטופל. תהליך הגינון הטיפולי מתחיל בהכנה פיזית של מיכל ונמשך בקבלת מיכל מוכן – תהליך אשר מחבר ומקשר מאד בין המטופל לכלי עימו יעבוד.

השימוש במיכל בקרב מרחב הבית שומר על ניקיון הסביבה וגם מותאם לעבודה במרחב הבית. המיכל הוא כלי נייד אשר ניתן להעברה. למעשה, שימוש במיכל מתאים למטופלים אשר אין להם גינת קרקע, כזו שבה ניתן לזרוע או לשתול, אך יחד עם זה, זוהי הזדמנות עבורם להכניס לבית את הטבע. בתום המפגש המטופל רואה בתוצר הסופי כגמול להשקעתו. כמו כן, חשוב להדגיש כי המיכל והצמח הינם האמצעי ולא המטרה. כלומר, דרכם ניתן לגעת בנושאים שונים אשר מעסיקים את המטופל, מפני שהפעילות מחזקת את התחום הרגשי – כלומר, חיזוק תחושת אחריות, חשיבות, שייכות, חיבור לחוויות ולזכרונות אשר קשורים בטעמים, בריחות ובמנהגים מבית אבא או מתקופות חיים אחרות, ואף טיפול בפחדים. הפעילות האמורה מחזקת את תחושת המסוגלות של המטופל ומרימה את המוטיבציה בהתאם.

מיקום המיכל

גם למיקום המיכל במרחב הבית יש חשיבות כחלק מהתהליך הטיפולי. המיקום של המיכל עשוי לקדם את הטיפול בדרכים הבאות:

• חשוב לי שכולם יראו את מה שיצרתי!
• האם ארצה לתת את המיכל שהכנתי כמתנה למישהו מהמשפחה?
• האם בני המשפחה אשר מגיעים לביתי מתייחסים למה שיצרתי?

לתגובות של בני המשפחה קיימת חשיבות רבה: הם אלו אשר נותנים למטופל משוב והם אלו אשר מהדהדים למטופל את חשיבות התוצר. באופן זה, המטפל יכול להכיר את התנהלותו של המטופל, התנהגותו כלפי עצמו והתנהגותו כלפי בני משפחתו. כך שבדרך העקיפה הזו ניתן ללמוד על צורת החשיבה, על ההבנה ועל ההתייחסות של המטופל לדימוי שבו הוא תופס את עצמו, למוטיבציה ולהנעה שבו וכיצד הוא מתבונן על שיצר.

תיאור מקרה

ק. בת 87 הינה מטופלת שלי. אנו נפגשות באופן קבוע אחת לשבוע במרחב הבית, בפינת האוכל שלה אשר נמצאת במרכז הבית. במשך שנה שלמה ק. הכינה מיכלים שונים. בתום שנה, ביקשה ק. לחזור ולהכין שוב חלק מהמכלים כמתנות לארבעת ילדיה. בקשה שכזו לאחר שנה של טיפול בגינון טיפולי מגלמת בתוכה התקדמות רבה בתהליך:

• קיימת כאן הערכה רבה וחשובה לעשייה שלה, אמונה ביכולת של עצמה.
• עצם נתינת מתנה לילדיה באה להעיד על החיבור שלה אליהם. בעצם, הורה המעניק לילד שלו מתנה מעיד על נתינה ואנושיות. כמו כן, זוהי גם דוגמה אישית אשר מבטאת את העובדה שאותו אדם ממשיך לתפקד כהורה גם בזמנים שקשה לו.
• השארת זכרון, תביעת אצבע בביתו של כל אחד מילדיה.
• קיימת פה הבעת רגשות, ומעין מחווה של אהבה של אם לילדיה.

שאלתי את א. מטופלת בת 80 מהו לדעתה התפקיד של המיכל במפגשים שלנו.
להלן תשובתה של א.: "למיכל יש יכולת קיבול, אולם עד גבול מסוים. המיכל איננו יכול להכיל עד אין סוף, וזו אנלוגיה אל החיים עצמם. כך שעל כל אחד לדעת כיצד לרוקן את המיכל שלו: אל תחזיקו דברים בבטן. בגילי אני צריכה להרגיש משוחררת ולא מחויבת."

יצירתיות בגיל השלישי

לעתים היצירתיות תגיע מהמטופל, ולעתים מהמטפל. יש מקרים בהם האינטראקציה שבין המטפל למטופל היא זו אשר מאפשרת את היצירתיות. היצירתיות היא שמניעה את המוטיבציה ובכך תורמת להתקדמות בטיפול.

לעתים חשיבה יצירתית בפעילות בגינון טיפולי היא למשל לתת למטופל משימה אשר יש בה מרכיב מפתיע. למשל, כשצמח חולה צריך לסייע ולטפל בצמח. מדובר גם באחריות וגם בהתמודדות עם מצב בו הצמח לא בהכרח ישרוד. קיימים כאן היבטים רגשיים שונים כמו מעגל החיים.

תיאור מקרה

ה. בת 80 היתה חולת אלצהיימר. בעברה היתה מורה לחינוך גופני ואהבה מאד לגדל צמחים. המשפחה העדיפה שהמפגש יהיה בחצר ביתה, משום שההתעסקות עם הצמחים מעלה זכרונות רבים ונותנת לה הרגשה רבה של סיפוק. לא תמיד קיימת אפשרות לעבוד בחצר בשל תנאי מזג האויר. בחורף עשוי להיות גשום וקר, בעוד בקיץ עשוי להיות חם מאד. מברור עימה ועם המשפחה הבנתי שהיא מאד מתחברת ליצירה והיא מעדיפה פעילות עם פסיפס. לה. סבלנות רבה ולמרות שהיא בעיקר אוהבת להיות בחוץ, הפסיפס הוא זה שמעניק לה שלווה והנאה.

ה. התקשתה לחשוב על רעיון ליצירה, אבל כן ידעה לנווט את רגשותיה ואת יכולותיה. בהחלטה משותפת התייעצנו בנוגע לפעילות אשר תתאים לה. החלטנו לעבוד עם מיכל וצמח. בתום הפעילות היא היתה גאה מאד בתוצאה. חשוב היה לה הצד האסתטי ולא אחת מילמלה לעצמה "איזה יופי". היא צריכה היתה כל הזמן חיזוקים, ולי כמטפלת חשוב היה שהפעילות היצירתית "תכבד את בעליה", ושיהיה קשר בין עשייתה לבין תפיסת הגיל שלה.

סיכום

במאמר זה ביקשתי להציג את הגינון הטיפולי במרחב הבית על ידי מיכלים מסוגים שונים. סקרתי את היתרונות ואת החשיבות של גינון חברתי – טיפולי בקרב קשישים אשר מרותקים לביתם.

החוויה העיקרית אותה מבקשת אני לתאר במאמר זה הינה של חיבור לצמחים ולטבע על ידי מיכלים שונים, ובאמצעות צמחים. מיכל עשוי לשמש כחוט המקשר בין המטופל למטפל, בין המטופל לעצמו ולבסוף, בין המטופל למשפחתו. המיכל יוצר אמפתיה וחשיבות למהות הטיפול, וכך בעצם המטופל הופך להיות מטפל בעצמו ומקבל על עצמו תפקיד בעל ערך עצמי, אחריות, מסוגלות וחווה הצלחות.

ורד שמשון
גינון טיפולי לגיל השלישי ולילדים
לאתר של ורד