מחלת האסתמה ידועה מאד לחלק נכבד מהאוכלוסייה בעולם. במדינת ישראל רשומים היום לפחות 400,000 חולי אסתמה, ומהם לפחות 60 אחוזים ילדים ונוער. מחלת האסתמה בעולם הגיעה למימדים של מגיפה, וכך הוכרזה על ידי משרד הבריאות האמריקני. סטטיסטית, לפני כעשור היו רשומים בארה"ב 15 מיליון חולי אסתמה והמספר רק עולה ועולה. התמותה מאסתמה ברחבי עולם מגיעה ל – 80,000 מקרים בממוצע כל שנה. ולפי סטטיסטיקה כללית נדמה כי לפחות 6 עד 8 אחוזים מאוכלוסיית העולם סובלת ממחלה זו.
בעולם נעשו ונעשים מאמצים כבירים, מדעיים וכלכליים, לחקור את המחלה ולמצוא לה מרפא. למרות שבמדע קיימים הישגים לא מבוטלים, עד כה אין כל בשורה בתחום הריפוי היסודי.
הסבר על קצרת
ידוע כי אסתמה הינה מחלה אלרגית ובעלת רקע דלקתי. חלק מתסמיניה מאד דומים למחלת ריאות כרונית אשר הנקראת נפחת ריאות (אמפיזמה) – מחלה אשר מתפתחת לרוב בקרב אוכלוסיה מבוגרת. לאחר גיל 60 מסיבה שאיננה ידועה, חל אצל מבוגרים ניוון הדרגתי ברקמת הנאדות אשר בריאות (אלו הן הבועות אשר בהן מתבצע חילוף הגזים בין כלי הדם אשר עוטפים את הנאדות לבין חלל הנאדות). במצב תקין החמצן עובר מהחלל הנאדות אל תוך כלי הדם, כאשר בו זמנית מכלי הדם עובר פחמן דו חמצני לחלל הנאדות (על עיקרון האוסמוזה, היינו מפלי לחצים). כאשר תהליך זה משתבש, יופיעו תסמינים אשר דומים מאד לתסמיני האסתמה שאזכיר בהמשך מאמר זה.
ובכן, אסתמה מהי?
על פי הגדרה כללית, קצרת או אסתמה (ויש הקוראים לה גם "אסטמה") היא קשיי נשימה, אך לא רק. יש מספר סוגים של קשיי נשימה, ואסתמה הינה הסוג הנפוץ ביותר – קושי אשר נגרם על רקע כיווץ השרירים אשר עוטפים את הסימפונות בריאות (נתיבי האוויר), בעיקר את הסימפונות הקטנים והבינוניים, אשר אמורים להיות רפויים במצבם הרגיל. במצב של התכווצות הסימפונות (מה שנקרא גם "התקף"), שרירים אלו מיצרים את מעבר האוויר אל תוך הריאות. לסיטואציה זו של חוסר אוויר מתלווה גם צליל שרקני, ואם גם נוצרת ליחה בדרכי הנשימה אז יופיעו גם חירחורים.
שיעול גם הוא מאד אופייני להתקף אסתמתי, משום שליחה יוצרת גירוי בדרכי הנשימה בכדי לפנות החוצה את עודפי הליחה. רפלקס של שיעול (יבש) עשוי להיות מופעל בקרב חולה אסתמה גם אם אין ליחה (ובגלל זה הוא נקרא "יבש"). סימפטום נוסף האופייני להתקף אסתמתי הוא תחושת המחנק. כלומר, אנשים חשים שהם אינם יכולים להכניס אוויר או להוציא אויר, כאילו יד נעלמה לוחצת על החזה שלהם ועל דרכי הנשימה. חלק מהחולים מתלוננים אך ורק על גירוי בדרכי הנשימה, אך חלק אחר מתלונן גם על כובד ואף על כאבים באזור החזה.
על פי רוב, ההחמרה בסימפטומים עשויה להופיע דווקא בשעות לילה במצב של שכיבה, אך לפעמים בשעת מאמץ, בעלייה במדרגות, סחיבת משקל חריג, בצחוק, או בעת השפעה סביבתית (למשל, עישון פסיבי, הפרשת חומרים וריחות שהחולה רגיש אליהם כגון בושם, אבקנים, סוגי דשא).
הגורמים
גם סטרס נפשי עשוי להיות גורם להתקף אסטמה, ומכאן צצה ההנחה כי אסתמה הינה מחלה פסיכוסומטית. אך נגד טענה זו ניתן לטעון כי כל המחלות שביסודן אינן פיזיות – אורגניות – יהיה קל מאד לקשר אותן עם מתח נפשי. אבל אני טוען כי צריכה להיות נטיה (פרדיספוזיציה) על מנת שמתח או זעזוע נפשי יביא לקריסת מערכת הנשימה.
למה כוונתי? אם ניקח לדוגמא, אדם שיש לו נטייה לאולקוס (כיב קיבה), אשר עשוי להתפתח כתוצאה מכעסים ועצבים, אדם כזה עשוי לפתח את המחלה אם יהיה תחת סטרס באופן מתמשך. כלומר, מחלות, לטעמי, אינן מופיעות יש מאין, ולאדם אשר חלה יש בהכרח נטיה פיזיולוגית למחלה זו, בעקבות זרז נפשי כלשהו.
הפתרונות
הטיפול של הרפואה הקונבנציונלית במחלת הקצרת פותר בעיקר את הבעיות האקוטיות, כלומר את ההתקפים. שיטות ההקלה על האסתמה מאד מפותחות והגישה הינה לעזור לחולה בזמן התקף, אבל ריפוי יסודי ויציב לאורך ימים – אין ברפואה הקונבנציונלית. למעשה, שום מוסד רפואי בעולם אינו טוען לריפוי מלא של המחלה. שאחרת אסתמה לא היתה צוברת מימדים של מגיפה.
כשמדובר באסתמה, לרפואה הקונבנציונלית יש שתי גישות בסיסיות בעניין: האחת, טיפול באמצעות מרחיבי סימפונות (או בשמם הקליני ברונכודילטטורים – (Bronco Dilatators, שעליהם נמנים בין היתר, ונטולין ובריקלין, אשר חוסמים מערכת ספציפית אשר מופעלת כתוצאה מהתקף. טיפול מסוג זה תואם את הנחה היסוד הגורסת כי אסתמה הינה מחלה אלרגית. תרופות אלו מדחיקות באופן זמני ומלאכותי, ולעתים דרסטי, את שרשרת התגובות, תוך כדי שחרור השרירים המכווצים של דרכי הנשימה.
למותר הוא לציין כי, לחלק מהתרופות קיימות תופעות לוואי, כגון יובש כלשהו בריריות, הלמות לב ועוד. תרופה חדשה יחסית לאחרות, נקראת סינגולר ותפקידה הוא לגרום לחסימה של שרשרת התהליך של היווצרות המצב הספסטי. תרופות אלו פועלות למספר שעות בלבד, ולכן חולי אסתמה נאלצים לצרוך אותן באופן קבוע על מנת להקל על מצבם.
הגישה השנייה של הרפואה הקונבנציונלית היא קשה ואף מסוכנת יותר. גישה זו מבוססת על שימוש בסטרואידים. סטרואידים הם הורמונים המיוצרים על ידי בלוטת יותרת הכליה, הורמונים אשר חיוניים מאד לגוף האדם. אוסיף כי לפני למעלה מ – 60 שנים גילה רופא צרפתי (שמו סילייה) כי הורמון בשם קורטיקוסטרואיד יעיל בהתמודדות הגוף עם מצבים קריטיים. סילייה נתן לבעלי חיים מינונים שונים של הורמון זה וראה כי תהליכים פתולוגיים מתעכבים כתוצאה מהשימוש בהורמון. המשמעות היא שקורטיזון (שהינו סוג של סטרואיד) עשוי להפסיק את הדרדרותו הקלינית של המצב. מסקנה נוספת היא שניתן להניח כי לגוף קיים מנגנון ריפוי עצמי.
הורמון זה זכה להצלחה מטורפת. במצבים שונים בהם מטופלים ורופאים מגיעים אל סף ייאוש טיפולי, הם נוטים להעזר בסטרואידים – מה שמשפר את מצב החולה בצורה דרמטית. אך, אליה וקוץ בה: שימוש חוזר בסטרואידים עלול לגבות מחיר כבד, מפני שסטרואידים גורמים לביטול או לנתק בפעילות הטבעית והתקינה של בלוטת יותרת הכליה. אסביר זאת על דרך המשל: נניח שיש לנו בית חרושת אשר מייצר מוצר מסוים בקצב מסוים, ולפתע יש הצפה של המוצר במקום מסוים במחיר מאד נמוך, אזי סוחרים ממקומות אחרים כבר לא יזמינו יותר את המוצר ויעברו ליבוא זול יותר. ומאחר ואין דרישה למקורות הייצור, המפעל יפסיק לעבוד ויסגר. הסכנה היא שהפסקת השימוש בסטרואידים תגרור די מהר מצוקת נשימה, אשר תביא לשימוש מחודש ונוסף בקורטיזון – וזהו בדיוק התהליך בו אדם מתמכר לסטרואידים.
ידועים לפחות שלושים ושניים נזקים כתוצאה משימוש הקורטיזון. ראשית, פגיעה ברקמות העצמות – תהליך של דלדול העצם, דלקות בעצבים, ניוון והידלדלות של רקמות העור והשרירים, השמנת יתר, ניוון שומני ברקמת הכבד, גדילה לא מבוקרת של רקמת השד אצל גברים וניוון אצל נשים, פגיעה אנושה בווסת, צמיחה מוגזמת של שיער על הפנים אצל נשים והרשימה עוד ארוכה. כמו כן, מגוון רחב של מחלות אלרגיות (מחלות אוטואימוניות), כאשר הגוף הופך להיות אלים כלפי עצמו. מנגנון ניקוז וניקוי הפסולת בגוף משתבש ובדומה לכל מערכת אחרת בה תהליך פינוי הפסולת השתבש, גם הגוף מתקשה לתפקד כשורה.
מקומה של ההומיאופתיה
אך יש תקווה. אם הרפואה הרגילה נוטה להדחיק את תופעות הלוואי, הרי שההומיאופתיה מטפלת בשורש הבעיה.
ההומיאופתיה קובעת איזו תרופה (פוטנציה) צריך לקבל מטופל מסוים על פי לרשימה מדויקת ומפורטת של סימפטומים קליניים, כגון: שעות התרחשות ההתקף במהלך היום, מצב רגשי לפני ההתקף, תנוחה פיזית בעת ההתקף, סוג השיעול המתלווה להתקף וכולי. חשוב להבין כי מחד גיסא, לכל חולה יש את התסמינים הייחודיים שלו למחלה, ומאידך גיסא, לתרופות יש תסמינים משלהן, תסמינים אשר יופיעו כתוצאה משימוש במינונים גבוהים.
למשל, מתכת מסוג נחושת, שימושית מאד לטיפול הומיאופטי באסתמה. היא משפיעה בעיקר על מערכת העצבים ומשמשת לטיפול בהתכווצויות כלליות ובדרכי הנשימה במיוחד. היא יעילה בטיפול בילדים אשר סובלים משיעול טורדני אשר עושי להביא לחנק , חיוורון או כחלון.
כאשר מטופל משתף כי יש לו תחושה כאילו נשימתו נעצרה. אזי ישלבו את תרופה זו עם תרופות נוספות לפי הצורך, כגון סמבוקוס השחור, איפקה, בלאדונה ועוד.
טיפול הומאופתי מביא לאיזון. התהליך מכונה בשם Antigen Antibody Reactionובו אנטיגן הוא החומר החיצוני אשר מוחדר לגוף כגורם זר, בעוד האנטיבודי הוא החומר שהגוף מייצר כתגובה לחומר הזר. העקרון הוא שברגע בו יש מגע ביניהם, ייוצר חומר שאיננו חומר מזיק, אך הוא כן מנטרל את השפעת החומרים המזיקים (האלרגנים) הנכנסים לגוף. בתהליך זה, אם מופיעה תסמונת התואמת את תסמונת הפוטנציה שלו, זה אומר שמערכת החיסון של המטופל מתחילה לייצר נוגדנים ונוצרת החמרה במצב(Reversion Reaction) כי אז הגוף פותח בקרב מול הגורמים המזיקים לו. בסיטואציה שכזו, מוטב להפסיק את הטיפול ליום עד יומיים ולחדש אותו שוב (והפעם בחצי מינון) כדי להגיע לשיפור יציב.
במצבים חריפים מטופלים עשויים להבריא תוך מספר שעות, בניגוד למצבים כרוניים, שם תגובת הגוף לחיסון הדרגתית יותר ומן הסתם, איטית יותר. בכל מקרה, העקרון המנחה הוא להתאים מטופל את הקלסתרון התרופתי אשר יתאים לקלסתרון המחלה.
אוסיף עוד: תהליך טיפול במחלת האסתמה המשוער בהומיאופתיה דורש כשלושה עד ארבעה חודשים אשר במהלכם (לאחר מספר ימים ראשונים ספורים של ריאקציה / החמרה מסוימת במצב) חל שיפור הדרגתי ויציב לאורך זמן. מטופל אשר נוטל בקביעות סטרואידים אינו נדרש להפסיק את הטיפול בצורה מיידית, אלא בהדרגה במשך הזמן הדרוש להבטחת גמילה פיזיולוגית ובטוחה.
סטטיסטיקה
בעזרת שימוש בהומיאופתיה, הגעתי לאחוזי הצלחה של הריפוי מלא של מחלת האסתמה מהגבוהים בעולם (בין 80 – 90 אחוז(. לפני כשני עשורים פיתחתי שיטה אשר מאפשרת אבחנה מדויקת של המצב החיסוני של המטופל. שיטה זו מבוססת על טכניקה מסוימת של בדיקת שתן. ידוע כי שתן מכיל מגוון עצום של עודפי יצור של גוף האדם ובאמצעות השתן מופרשים החוצה הורמונים, אנזימים ונוגדנים שונים, אשר הגוף איננו נזקק להם.
בטפטוף חומר מסוים לתוך דגימת השתן אפשרי לגלות את מצב האלרגיה של הגוף ובזמן אמת. כך ניתן להעניק טיפול מדויק ביותר לצורך ניטרול האלרגיה. זאת ועוד, במהלך הטיפולים יכול המטופל, בהדרגה, להפסיק את כל הטיפולים הקונבנציונליים (ובראש ובראשונה את נטילת הסטרואידים). לפני כעשור הצעתי את שיטתי לבית החולים "תל השומר". בית החולים סירב ומאז החלטתי שלא לגלות את השיטה לאף גורם.
נקודות נוספות
חשוב לציין עוד דבר נוסף לכל המעוניין, והוא שאחד מהגורמים המובהקים והנפוצים ביותר של מחלת הקצרת היא אנטיביוטיקה. מדוע? תרופות אנטיביוטיות גורמות לשיבוש קשה במערכת החיסון, ובכך מהוות גורם עיקרי של רוב המחלות ההולכות ומתפשטות בעולם. לא בכדי, שם התרופה הוא "אנטיביוטיקה" – הוא מורכב מהמילה "אנטי" (נגד) ומהמילה "ביו" (חיים). נקודה למחשבה.
מאחר ואין בענף ההומיאופתיה תרופה אחידה (כמו אקמול לכל מי שכואב הראש) ומאחר ולכל מטופל חייבים להתאים את ההרכב הרלוונטי אשר תואם לסימפטומים המסוימים שלו בצורה מדויקת ואינדיבידואלית, תחום ההומיאופתיה איננו מתאים לעריכת מחקר סטנדרטי כמות שנעשה בתחום רפואי-פארמאקולוגי מן השורה. הדרך היחידה לבצע סקר או מעקב, הינה איסוף וניתוח מקרי ההצלחה של הטיפול ההומיאופתי בהשוואה לכמות דומה של מקרים דומים אשר טופלו בתרופות קונבנציונליות. יותר מזה, פתיחות ופרגון ביחס להומאופתיה, תוך כדי מתן אפשרות למחקר קליני מקיף, אך כזה במתכונת אשר תואמת את ייחודיות השיטה, יאפשרו לגלות אפיקים יוצאי דופן המתאפיינים ביעילות מפתיעה ובהיעדר מוחלט של תופעות לוואי רבות ובתלות בתרופות הקונבנציונליות.
מאחל לכם רפואה שלמה,
ד"ר אילן זמיר
www.dr-zamir.co.il
