ויסות טמפרטורת העור כטיפול בביופידבק

מבוא

ידוע לכל כי מדידת טמפרטורה מתחת ללשון נותנת מדד טוב לבריאות גופנית. אף על פי כן, מחקרים חדשים מגלים עדויות כי טמפרטורת העור עשויה ללמדנו רבות גם אודות מצבים מנטאליים, מפני שהיא מושפעת מהם בעצמה. כמו כן, הלימוד וההיכרות עם טמפרטורת העור והשפעה על טמפרטורת העור מציגות דרך חדשה להתבוננות בוויסות רגשי ותהליכי שינוי של המצב המנטאלי.

במאמר זה נדון בנושא מממספר היבטים בו זמנית. ראשית, נרחיב על המשמעות הפסיכולוגית והטיפולית של מדד הטמפרטורה באיברים השונים בגוף ובמיוחד על פני העור. שנית, נציג טכניקות של מדידה ושל תרגול שליטה בטמפרטורה של כפות הידיים ונסביר את המשמעות הפסיכולוגית של טמפרטורה זו.

התערבות טיפולית אשר כוללת אימון בכיצד להשפיע על טמפרטורת העור היא בעלת תועלת רבה למטופלים אשר סובלים מחרדה או סובלים מרמת עוררות גבוהה. התערבות זו עושה שימוש במשאבי הגוף ובמשאבי הנפש האישיים שלנו ללא התערבות חודרנית. הטיפול על ידי מדד הטמפרטורה העורית יהיה על פי רוב בין ארבע פגישות לשמונה פגישות (ויכלול גם שיעורי בית). בטיפול זה יתלווה גם שימוש במדדי ביופידבק אחרים או שילוב של טיפולים פסיכולוגים אחרים.

הטיפול הפסיכולוגי דרך משוב ביולוגי של טמפרטורה מאפשר למטופל לרכוש יכולת ויסות בצורה רצונית ועצמאית באמצעות עבודה עם חום האיברים, ובעצם לווסת את זרימת הדם אל מקום הנמדד. בתהליך העבודה עם המדד האמור, המטופל מקבל זמן לתירגול עצמי ואז המטפל מציע מספר טכניקות לשליטה בטמפרטורה. טכניקות אלו משמשות לרגיעה כללית של הגוף יחד עם שימוש בנשימה ובטכניקת האימון האוטוגני (טכניקה אשר כוללת סדרה מוגדרת של היגדים עצמיים בעניין תחושות הגוף). היגדים בעניין תחושות כבדות וחום של איברי גוף, כגון "הידיים שלי הן חמות וכבדות", עשויים לחולל תחושה של חום פריפראלי וכבדות. שיטה זו של טיפול ואימון ידועה למעשה כסוג של אימון מיינדפולנס, אימון המעודד התבוננות עצמית של המטופל במקביל למיקוד בתחושות גופו.

יש מספר דרכים למדוד את טמפרטורת הגוף. המוכרת והנפוצה היא מד חום פשוט מבוסס נוזלים (כוהל או כספית). השיטה המועדפת לקבלת פידבק אודות טמפרטורת העור החיצונית תוך כדי טיפול הינה מדידתו באמצעות טרמיסטור. טרמיסטור הינו מכשיר אשר בנוי משתי אלקטרודות אשר בהתרחבותן לוחצות על שבב (שבב אשר על ידי רגישות ללחץ מסוגל למדוד את הטמפרטורה). קיימות בשוק גם טכנולוגיות עדכניות יותר למדידת שינויים בטמפרטורה כדוגמת אמצעים פוטו-טרמיים (למשל, מדחום אינפרא אדום, כזה אשר מודד את קרינת החום הנפלטת מן העור). הטרמיסטור ומד החום האינפרא אדום מסוגלים להגיע לדיוק של עד מאית או אלפית המעלה – דיוק מספיק לצורך המשוב הביולוגי.

מהו הבסיס הפיזיולוגי לשיטה זו?

מדידת הטמפרטורה החיצונית בעור משמשת כמדידה עקיפה של זרימת הדם דרך הרקמות, בעוד עליה בטמפרטורה משמעה עליה בזרימת הדם לאזור אותו אנו בודקים. כלי דם קטנים, העורקיקים (arterioles) הם שמספקים דם לפריפריה של הגוף. בקירותיהם של העורקיקים קיימים שרירים עדינים, אשר המגורים באמצעות הענף הסימפטטי של מערכת העצבים האוטונומית. המודלים המסבירים שינויים בטמפרטורה שעל פני העור מבוססים על שתי הנחות:

• פעילות סימפטטית למעשה מגבירה את הכיווץ הפריפראלי בעורקיקים. כלומר, מקטינה את קוטר העורקיקים ואז מקטינה את זרם הדם שבעורקיקים. הדבר מוביל, כמובן, לירידת בטמפרטורה באזורים אלו.
• ירידה בפעילות הסימפטטית ו/או הגברה של הפעילות הפארא-סימפטטית מגבירה את ההרפייה הפריפראלית בעורקיקים, ובעצם מגדילה את קוטר העורקיקים ואז מגבירה את זרם הדם שבהם. הדבר מוביל לעלייה בטמפרטורה באזורים הללו.

הגברה משמעותית בפעילות סימפטטית בדרך כלל קשורה בתופעה הקרואה "תגובת הילחם/ברח/קפא" (Fight/Flight/Freeze) שידועה אף כתגובת חירום. בעת תגובה זו, קורים שינויים וסקולאריים, היינו – שינויים בכלי דם, בו זמנית עם התרחשותם של שינויים שריריים. אלו הן תגובות שמכינות את הגוף לפעולה וזאת באמצעות הסטה של דם מה"פריפריה" של הגוף (נניח, כפות ידיים, כפות רגליים או מערכת העיכול), לעבר מערכות שרירים בידיים, ברגליים ובאזור הראש (כדי להיות מוכן לארוע החרום, כמו היתקלות עם אריה בג'ונגל). ולמעשה, נוצרת חוויה של כפות ידיים ורגליים קרות בגין זרימת דם מופחתת בהן. תגובת דחק זו מתרחשת עקב גירוי חיצוני אשר מייצר תחושת סכנה (למשל בעת שרכב דוהר לעברינו כשאנחנו חוצים את הכביש). עם זאת, תגובת דחק יכולה להתעורר גם עקב גירויים קוגניטיביים (תרגיל בחשבון) או גירויים פנימיים (סיטואציה בה נראה לנו כי הבוס כועס עלינו) – גירויים שיוצרים שרשרת מחשבות שליליות שאיננה שלובה בסכנת חיים אמיתית ומיידית.

כאשר הארוע המייצר את התגובה הטבעית עובר לו, אנחנו מעוניינים לחזות בהתאוששות של הגוף יחד עם חזרה לקו הבסיס שלפני האירוע של פעילות מערכת העצבים האוטונומית. פתולוגיה מסוימת עלולה להתרחש כשמערכות הגוף השונות אינן גמישות ונותרות מעוררות בצורה כרונית (בצורה מתמשכת קיים עירור מתמשך במקום עירור זמני). כשאנשים מגיבים עם תגובת יתר כרונית לנסיבות של דחק, אזי מערכת התגובה הפיזיולוגית שלהם הופכת להיות גמישה פחות ופחות. סיטואציה זו הינה סימן מקדים לתחלואה, ותגובת היתר אשר נמשכת עלולה להאיץ או לשמר או להגביר את ביטויים של מחלות גופניות כאלו ואחרות. הסיבה היא שתגובת יתר כרונית גורמת להפחתה בגמישות של כלי הדם ובכך משפיעה לרעה על המצב הבריאותי. בני הזוג גרין (Elmer & Alyce) תארו בשנת 1977 בספרם Beyond Biofeed-back את עבודתם עם יוגי הודי בשם סוואמי ראמה (Swami Rama) אשר היה יכול, בצורה יזומה, ליצור הפרשי טמפרטורה בשתי נקודות שונות על כף היד של עד שש מעלות צלזיוס (!).

קיים שלל של דוגמאות של מחלות אשר קשורות לאי סדירות בפעולתם של כלי הדם: אירועי לב הקשורים להיצרות כלי דם, כיבים בעור וכאבי מחזור תכופים. כך גם תגובות אלרגיות מערבות לעתים קרובות הרחבה של כלי דם מקומיים עודפים. אלו מצבים שמרמזים על כך שלמידת ניהול יעיל של זרימת הדם היא בעלת תועלת להגמשה של כלי הדם ובהחלט יתכן שיכולה להביא לשיפור בריאותי במספר תחומים. מחקרים מראשית שנות ה – של המאה הקודמת ועד ימינו מדגימים שמשוב הטמפרטורה הוכיח את עצמו כטיפול יעיל לכאבי ראש בילדים ובמבוגרים. יתרה מזאת, משוב טמפרטורה הוכח ככלי יעיל בכל הקשור לטיפול בבעיות של היצרות כלי דם ובעידודה של רגיעה כללית דרך הפחתה כללית של עוררות סימפטתית.
מימין מדידת טמפרטורה בפריפריה לפני תחילת האימון ומשמאל לאחר כ-15 דקות עם משוב אודיטורי

גורמים העשויים להשפיע על יעילות אימון של שליטה בטמפרטורה היקפית

אחד הגורמים המשפיעים ביותר על יעילותו של תהליך הלמידה הוא הקשר בין המטפל למטופל. אדוארד טאוב ועמיתיו חקרו את הקשר זה שכלל מאפיינים ביחסים בינאישיים יחד עם שינויים בטמפרטורה. הם גילו כי מטפלים אשר התייחסו בצורה קרירה למתאמנים הצליחו לאמן בקושי 2 מתוך 22 נבדקים; מול זאת, מאמנים אשר הפגינו יחס חברותי וחמים הצליחו לאמן 19 (!) מתוך 22 נבדקים. הדוגמה ממחישה בבירור את ההשפעה של מעורבות חברתית על הלמידה האוטוגנית. כך שרגשות כמו ציפיה, פחד או חרדה (כללית או ביצוע) מדכאים את הלמידה הראשונית של חימום הידיים. לעומת זאת, תנאים של אכפתיות, תמיכה וקבלת האחר, יקדמו למידה של חימום הידיים וכתוצאה מכך יאפשרו רכישה של מיומנויות ויסות עצמי נוספות.

באופן פרדוקסלי, ככל שנעשה מאמץ רב יותר לחמם את ידינו, ככה נצליח פחות. על בסיס תובנה מוזרה זו החלו אנשי מקצוע, אלו אשר מלמדים שליטה בטמפרטורה היקפית, להשתמש בכלים תומכים או בכלים מסייעים ללמידה. כלים כגון, האזנה לפידבק אודיטורי במקביל להתחברות לחוויה הפרטית והסובייקטיבית הקשורה בפידבק זה; אימון בהרפיית שרירים מתקדמת או בנשימה סרעפתית אשר מקדמת הרפייה גופנית ומנטאלית; האזנה למוסיקה או לקולות אשר מעודדים שינויים אוטונומיים; טיפוח מנטאלי של עמדה נטולת שיפוטיות, כזו המאפשרת להתרחשות רגיעה בקלות יחסית. תשומת לב שאין בה כל מאמץ או חתירה להישג בהחלט יכולה להיות זרז עוצמתי לשינויים אוטונומיים.

כמובן שישנם גורמים מזוהים נוספים שעשויים להשפיע על טמפרטורה בחלקי הגוף השונים. ויחד עם זאת, יש ודאות לגבי קיומו של אפקט תקרה: טמפרטורת העור מוגבלת לטמפרטורה של פנים הגוף. כלומר, לעולם לא ניתן להעלות את טמפרטורת הגוף אל מעבר ל – 36.1 מעלות צלזיוס. גורמים מטאבוליים או מבניים וחולי קודם גם הם משפיעים על הצלחת תהליך הלמידה. אלו תנאים כדוגמת תת/יתר פעילות של בלוטת התריס, תופעות של סכרת, חסימות כלי דם וצניחת סוכר. פעילות גופנית קודמת כגון ריצה במדרגות (למשל, כדי לא לאחר לארוע) תוביל לעלייה בטמפרטורה הפריפראלית, כתוצאה של ניסיון של הגוף לקרר את עצמו. גם ההפך הוא הנכון: ישיבה ליד מחשב ללא תנועה, תנמיך את טמפרטורת הגוף. גם חשיפה לסביבה חיצונית חמה או קרה, יום חם במיוחד או חדר ממוזג משפיעים גם הם בצורה חלקית על הטמפרטורה. ראוי לציין כי השיטה נסמכת על מכשירים טכניים ויש להביא בחשבון השפעה של גורם חיצוני על הטרמומטר – השפעה שאינה קשורה באדם ובגופו.

אימון טמפרטורה קיים בשימוש גם בשילוב טכניקות טיפול אחרות כגון, דימיון מודרך, טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), מדיטציה, היפנוזה, וכפי שציינו, אימון אוטוגני. חשוב להזכיר שאימון אוטוגני ושליטה על טמפרטורה אינם היינו הך. בעוד אימון אוטוגני נועד להפחתת העוררות ויצירת איזון גופני באופן כללי, אזי משוב טמפרטורה מכוון לאזורי גוף מסוימים. השילוב בין האימון למשוב מבוצע באמצעות היגדים אוטוגניים המלווים במשוב חזותי או קולי. המתאמן לומד לחבר בין העבודה הסוגסטיבית – זו אשר מובילה לתחושת כבדות לבין הרפייה של השרירים והרגשת חמימות אשר מלווה את אותה עלייה בטמפרטורה. דימיון מודרך מסייע בהעצמת החוויה שקשורה לשינויים בטמפרטורה.

כאשר משלבים היפנוזה עצמית, דימיון מודרך ו/או אימון אוטוגני ביחד עם משוב ביולוגי של טמפרטורה, ניתן לצפות שהמערכת הגופנית תסתגל לה בהדרגה. קיימת היתכנות שהמטופל יפתח תגובה ואזומוטורית (הווה אומר, התרחבות או התכווצות של כלי דם) שדווקא עלולה לחזק תגובות בלתי רצויות. לדוגמה, אם המתאמן נוהג להסמיק, אז ההנחיות תהיינה להפחית את האינטנסיביות של האימון, על מנת להמנע מההרגל המותנה של המטופל (בין במודע ובין שלא במודע) שהסמקה הינה חלק הכרחי מהאימון. זוהי התניה שתקשה על מעבר לשלבים מתקדמים יותר בתהליך. באופן דומה, כשעובדים עם מתאמנים אשר עברו לאחרונה התקף לב או שבץ מוחי, יתכן שמערכת הדם-לב של המטופל תהיה רגישה מדי בכדי להתחיל אימון טמפרטורה. צריך לברר את פרטים אלו באינטייק ולבצע הליך אימון הדרגתי ואיטי יותר ובמידת הצורך להפסיק ולהמנע מהאימון, במידה וצצות תופעות בלתי רצויות. דוגמה מעולה היא בהקשר לתופעות כאבי ראש: במצבים שכאלה חימום הראש עשוי דווקא להגביר את כאבי הראש. כמו כן, שילוב עם שיטות אחרות להפחתת מתח, יהיה יעיל כשנשלב את האימון סמוך למצבי החיים מעוררי התחלואה או המתח. דוגמא: למידת שילוב המיומנות לחימום הידיים בסמוך למצב חיים כזה, כחלק מתהליך פסיכולוגי, תהליך של חשיפה למצבים מאיימים או לרגשות.

סיכום הדברים

בסיס השיטה לאימון בשליטה בטמפרטורת העור הוא בהסבר פיזיולוגי פשוט: גירויים פנימיים וחיצוניים מובילים לאקטיבציה של המערכת הסימפטטית שבמערכת העצבים האוטונומית שלנו. כתוצאה מזה יורדת הטמפרטורה באזורים חיצוניים ופריפריאליים של הגוף. יש להבין כי, גירוי פנימי או חיצוני אשר מוביל לתחושת שלווה ובטחון יגרום להפעלה של תת המערכת הפארא-סימפטטית שבמערכת העצבים האוטונומית ועקב זאת לעלייה בטמפרטורה ההיקפית. מדידת הטמפרטורה ופיתוח המודעות לתהליך האמור מאפשרים למתאמנים לשנות את מצבם המנטאלי באמצעות חימום הפריפריה של הגוף. כך המתאמן יכול ללמוד לבצע יציאה מה"מערבולת" המחשבתית השלילית במצבי מתח וחרדה, תוך כדי מעבר למצב מנטאלי אשר מאפשר תחושת בטחון והתנהלות מתוך בחירה. כך אפשר לווסת התנהגויות אשר מתבססות על הרגלי חשיבה אוטומטים שאינם אדפטיביים.

מדד הטמפרטורה הינו כלי טיפולי פשוט ויעיל אשר מאפשר למטופל להתחבר באופן מוחשי לעולם בו יש קשר לתחושות המלוות גירויים ולעולם בו קיימים הוויסות והגמישות הפסיכולוגית. זהו מדד הכולל יתרון. היתרון הוא האינטואיטיביות ותאימות לתחושות הסובייקטיביות של השינוי בחום הגוף. כך ניתן לקבל הבנה של תופעות של עוררות עצבית סימפטטית ופארא-סימפטטית בצורה עקיפה וישירה גם יחד. בדינמיקה שבין המטופל והמטפל הדבר מאפשר כלי יעיל ביותר לתקשורת, תוך כדי פיתוח שפה משותפת של ויסות מתוך המרכיב הגופני. שימוש בתובנה האמורה הוא מרכיב פסיכו-חינוכי אשר תורם בצורה משמעותית לטיפול פסיכולוגי במטופלים אשר סובלים ממצבי מתח וחרדה.

מאמר זה הינו תקציר מתוך המאמר המלא מאת אסף גיטלר ודרור גרוניך. ניתן לקרוא את המאמר המלא בקישור הזה.

אסף גיטלר
מומחה בפסיכולוגיה רפואית, מטפל CBT ומדריך מטפלים, מטפל משוב ביולוגי (ביופידבק) ומדריך מטפלים- מטעם האגודה הישראלית לפסיכופיזיולוגיה יישומית ומשוב ביולוגי (איל"ים)

לדף העסקי של אסף