לפעמים ילד נכנס לחדר, והחדר כולו משתנה. הוא מביא איתו אנרגיה דחוסה, מבעבעת. מילים קופצות, צבעים נזרקים, מבטים בוחנים. כך היה גם עם טומי (שם בדוי), ילד חכם, רגיש, מלא חיים, אבל גם מוצף, כועס, מתקשה לווסת את הסערה שבתוכו. כבר במפגש הראשון ידעתי שהכניסה אל עולמו תדרוש זהירות, גמישות, ובעיקר נכונות לפגוש התנגדות לא כקיר, אלא כסיפור.
בפגישות הראשונות טומי בחן אותי שוב ושוב. הוא התגרה, פרק חומרים, צחק צחוק רם מדי. בחדר נשמע הדהוד של חוסר אמון. רק אחרי זמן מה הצלחתי לראות שמאחורי ההתנגדות מסתתר פחד מאובדן שליטה. כמו ילד שמחזיק חזק את ההגה, כדי שלא יישאב לתוך מערבולת רגשית.

בטיפול באומנויות, ההתנגדות עצמה היא חומר הגלם
כשצבע נמרח בחוזקה, כשדמות בחימר מתפרקת ונבנית שוב, זהו דיאלוג עם העולם הפנימי.
כביבליותרפיסטית, אני קוראת את ההתנגדות כמו טקסט: מחפשת את הדמות הראשית (הכאב), את המסכה (הכעס) ואת המסר הסמוי – בקשה להיות מוחזק.
לאט לאט נכנסו לחדר דימויים. בסיפור שיצר טומי, הוא דיבר על דרקון שלא מצליח לנשום כי האש שלו חזקה מדי. כששאלתי מה קורה לדרקון כשהוא לא מצליח לעצור את האש, הוא ענה: ״כולם בורחים ממנו״. שם, בשורה הקטנה הזו, נחשף סיפורו הפנימי.
מאותו רגע ידעתי שהמטרה אינה ״לכבות את האש״, אלא לעזור לדרקון למצוא דרך לחיות עם האש שלו מבלי לשרוף את עצמו.

במונחים טיפוליים, ניתן לומר שטומי נאבק בין דחפים אימפולסיביים לבין צורך חזק בקשר ובוויסות חיצוני. הטיפול נגע בשכבות של השלכה, תוקפנות כהגנה מפני פגיעות, ויצירת מרחב פוטנציאלי (וויניקוט) שבו הוא יכול היה לשחק, לבדוק, לפרק ולבנות מחדש.
עם הזמן נוצר מרחב קטן – רגע של אמון. הוא צייר שני עיגולים זה לצד זה ואמר: ״זה אני וזו את, ופה באמצע זה המקום שאנחנו מדברים בלי לכעוס״. בתוך העיגול האמצעי צייר לב קטן.
זה היה הרגע שבו הסיפור שלו התחיל להשתנות, לעבור טרנספורמציה.
בטיפול באומנויות – ביבליותרפיה, הסיפור שנוצר הוא לא רק ביטוי, הוא תהליך תיקון.
הילד נע בין טקסטים פנימיים ישנים לסיפורים חדשים שמחפשים סוף אחר.
במובן הזה, תפקיד המטפל הוא להיות הקורא הראשון של הסיפור, זה שמחזיק את המשמעות גם כשהמילים עדיין לא נאמרו.

כשאני נפרדת מטומי, אני נושאת איתי לא רק את הציור או הסיפור, אלא גם את השפה החדשה שנולדה בינינו. שפה שבה התנגדות איננה אויב, אלא סימן חיים.
והאש שבו, אותה אש גדולה שהרחיקה ושרפה, הפכה למקור של יכולת וחימום.
אוריאנה ברגר ג'וליון
פסיכותרפיסטית פסיכודינאמית, טיפול באומנויות ובביבליותרפיה
לדף הפייסבוק של של אוריאנה
לאתר של אוריאנה

