השימוש באוזן לצרכים רפואיים של שאר הגוף, לוט בערפל משחר ההסטוריה הרפואית. יש מידע, אך לא פירוט שיאפשר שיחזור.
במצרים העתיקה, נשים שלא רצו להוסיף ללדת, ביצעו דיקור אפרכסתי שאת פרטיו איננו יודעים; כך מסר האגיפטולוג אלכסנדר ואריל.
בדומה לכך נמצא מידע בכתבי היפוקרטס אשר זכה לאימון רפואי במצרים בהיותו סביבות גיל 20 שנה. היפוקרטס מתאר, בין היתר, הליך רפואי אצל הסקיתים, בו חיתוך כלי דם אחורי האפרכסת גורם אין אונות (בספרו אוירים, מימות, ומקומות). נראה כי הם חפצו בכך כדי לשמר אנרגיה לחימתית מעצם היותם פרשים לוחמים ושכירי חרב (בית שאן נקראה אי אז "סקיתופוליס").
בשנת 1637 רופא פורטוגזי ממשפחת האנוסים המפורסמת זכותא, שעבר לאמסטרדם ושב ליהדותו בפומבי, כתב בספרו בעל הכותרת הצנועה "הרפואה המדהימה של זכותי לוזיטאני" כי ראה נוסע אשר שב מיפן (רק הפורטוגזים הורשו לרדת אל חוף ביפן, רק באי היראדו ליד נגאסקי באי הדרומי קיושו), מבצע הליך שלמד ביפן: צריבה באפרכסת אשר פתרה כאב סיאטי עז וממושך. זכותא מספר שאימץ את ההליך והביא מזור לרבים. יש, אגב, עדויות שהיפנים כנראה למדו זאת מן הפרסים במסעות ים בדורות שקדמו לעידן המלחמות הפנימיות ביפן (סנגוקו ג'ידאי, המאה ה – 16).
הרופא האיטלקי ואלסאלבה מתאר בשנת 1717 בספרו De Aura Humana Tractatus הליך צריבה אפרכסתית לטיפול בכאב שינים.
יש עוד שפע, אבל העיקר המסתמן הוא שבדורות שונים, במקומות שונים, זוהתה אי אז טכניקה לטיפול בפתולוגיה נתונה, שנעזרה באפרכסת האוזן לתיקון בעיה במקומות אחרים בגוף.
אך מי שבנה שיטה תראופטית שלמה, וביסס אותה על האפרכסת, היה הרופא הצרפתי ד"ר פול נוז'ייה מהעיר ליון. בראשית שנות ה – 50 נוכח בהדגמה של מטפלת אלטרנטיבית המפוגגת כאב סיאטי בצריבה במקום נתון. זה מה שהיא הכירה.
נוז'ייה, בהבזק גאוני, מיפה את עמוד השדרה תחילה, ואחר כך דיווח לרופאים אחרים, במיוחד לפרופסור רנה בורדיול, ובנה מיפוי מדוייק של השתקפות איברי הגוף באוזן. זה הוביל לשיטה אופרטיבית יעילה ביותר. כנס רופאים במרסי בשנת 1956 הפיץ את הידע. בשנת 1958 נודע הדבר לסינים שבמהרה מיפו את האוזן באופן עצמאי (השו ז'ואולין, בשנת 1959. למשל – נקודת טיאן גוי בשקע המשולש אנטריורית, נקודה המועילה לבעיות מחזור ודיסמנוריאה).
נוז'ייה העניק לשיטה את הכינוי אוריקולותרפיה (ריפוי אפרכסתי) ולשימוש שלו בבדיקת דופק ובמיקומי שלש פאזות אוריקולו-מדיסין.
בהמשך בליון נפתחה מכללה ללימודי אוריקולותרפיה, בראשות פרופסור ראבישון, מכללה אשר היתה פעילה למשך רוב חיי הרופאים מאותו דור.
אבי השיטה בארץ היה עולה מרוסיה, רופא אף אוזן מבריק בשם אדוארד דבורקין, שעשה השתדלות רבה להפיץ את השיטה הצרפתית אותה למד משני רופאים גרמניים – ד"ר לייב וד"ר מסטלייר.
זכיתי לעשות את הקורס שלו בצירוף סדנאות העשרה רבות במשרדי "ההסתדרות הרפואית בישראל", במסגרת "חברת רופאים לאקופונקטורה".
במקביל ובהמשך, התוודעתי לגישות הגרמניות (שתיים: ההתאחדות הגרמנית לדיקור אוזן DAGFA, וחסידי פרופסור ד"ר פראנק באהר שהינו בעל תגליות נוספות רבות בתחום).
בהמשך העמקתי בגישה הסינית וגיליתי ידע נפלא שיכולתי לאמת קלינית.
לנוז'ייה היה גם תלמיד ספרדי – ד"ר קובאץ שבנה לעצמו גישה שונה. אני מזכיר אותו כי יש לו תלמיד יהודי צרפתי (מצדד ב – BDS ככל שידוע לי), פרופסור דוד אלימי, חוקר מדעי רציני מאד, שהעביר קורסים בפריז.
יש עוד המון אוריקולותרפיסטים מעוררי כבוד סביב העולם, רובם רופאים.
בשנת 2017 איבדנו חוקר כזה, הרופא האיטלקי ד"ר מרקו רומולי, אשר היה גאון באבחון אוזן.
מעת לעת מתקיימים כנסים בינלאומיים מרתקים ויש קבוצות לימוד סביב העולם.
אוריקולותרפיה היום
אני מעביר קורסים בסיסיים כשמצטבר ביקוש, וכן מוסר סדנאות העשרה, גם בתחומים נוספים ושונים, לתלמידיי הוותיקים, כמו מבחן אקבנה, פטישון מנאקה, 13 נקודות הרפאים, סודות המוקסה היפנית (שם התחלתי את דרכי בדיקור בתחילת שנות ה – 80).
לצורך הכשרה אוריקולרית לומדים אנטומיה ופיזיולוגיה של האוזן, מורפולוגיה של האפרכסת, אמצעים דיאגנוסטיים, השתקפות מערכות הגוף (כגון קינטית, נשימתית, עיכול, שתן, הורמונלית, מוחית ועוד הרבה), גישות טיפוליות, וסימנים מעידי פתולוגיות. גם כללים טיפוליים, כגון מיעוט מחטים (לא יותר משבע באוזן) ורווח של 4 ימים בין מפגש אוריקולרי למפגש נוסף, כי החור בסחוס איננו נסגר, אלא אם נשתמש בנקודות אחרות או בשיטה שונה (למשל, מסטר טונג).
בשנת 2009 היו בגרמניה לבד 22,000 רופאים שהשתמשו בידע אוריקולרי כשיטה טיפולית עיקרית.
מי שמעמיק מעבר לקורס זעיר של 3 ימים (איום ונורא) או סדנא, ומוסיף ללמוד ולבחון את הידע שלו קלינית, ונמצא בקשר עם בעלי ידע, עשוי לקבל תוצאות קליניות מצויינות עם מהירות ועוצמה שעולות על אקופטנקטורה רגילה וגם על תרופות.
אמנם אינני שגריר לשיטה. אני רואה עצמי שגריר לחולה ונעזר במשולב באלמנטים נוספים או גישות שונות על פי הערכתי כמטפל. אני גם דורש "שיעורי בית" מן המטופל כגון נשימות, או מתיחות ועוד. לעתים אבקש ייעוץ רפואי או אפנה לרופא או מטפל אחר אם נראה לי שיועילו יותר.
צבר (קזר) ארם, Auric. Cert.